נפתלי בנט, מנהיג מפלגת הימין החדש, שהוקמה ערב הבחירות האחרונות ושצללה לתהום הנשייה כאשר נכשלה במאמציה לחצות את אחוז החסימה, לא יכול היה להשלים עם קריסת מפלגתו. הוא לא הסתפק במתנדבים שספרו את פתקי ההצבעה בקלפיות חשודות אלא חבר אליהם, כדי לנסות להוכיח כי היו אי סדרים באותן קלפיות וכי מפלגתו נכנסה לכנסת. כשהמספרים לא אישרו את חשדותיו-תקוותיו, מיהרה מפלגתו להודיע כי המאבק לא הסתיים וכי השלב הבא יהיה פנייה אל בית המשפט בדרישה לספור מחדש שורה של קלפיות שבהן – לפי דעת הימין החדש – נרשמו תוצאות בלתי סבירות. את הצדק חיפש בנט בבית המשפט.

ימים מעטים אחר כך [23 באפריל], היו אלה פרקליטיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אשר הודיעו, כי אם לא יסכים היועץ המשפטי לממשלה לדחות את מועד השימוע בשלושת תיקיו, הם יפנו לבית המשפט בטענה כי החלטת היועץ אינה סבירה. הם טענו כי אין זה סביר שחשודים אחרים המתמודדים עם תיק אחד בלבד קיבלו פרק זמן של שלושה חודשים כדי להכין את טיעוניהם, ואילו נתניהו המתמודד עם שלושה תיקים קיבל פרק זמן זהה. עכשיו מצפה נתניהו מבית המשפט לעשות צדק, ולחייב את היועץ המשפטי לדחות את מועד השימוע שלו.

נדמה לי ששניהם, שר החינוך היוצא וראש הממשלה, לא היו מודעים, ברגע שבו נזקקו לצדק, לפגיעתם המתמשכת במערכת היחידה במדינה שתפקידה להקשיב למי שחשים נפגעים ולהחליט אם זה סביר, הוגן, הגיוני או פוגעני. נדמה היה להם שבית המשפט תמיד נמצא שם עבורם ברגע שבו הם חשים פגיעה אישית וקיפוח, אבל נתניהו מנגד העניק גיבוי לפגיעות המתמשכות במערכת המשפט במהלך הכנסת ה-20, ועל פי כל הסימנים יש בכוונתו להגביר את המלחמה בבית המשפט בקדנציה הבאה. בנט מצידו דחף את שרת המשפטים, איילת שקד, להחלטות המצמצמות את סמכות בית המשפט העליון ולמינויים של שופטים שמרנים ודתיים.

המתח העיקרי בשלב הרכבת הקואליציה החדשה סובב עד כה סביב המינוי לשר המשפטים. שני המועמדים המרכזיים לתפקיד – יריב לוין מהליכוד ובצלאל סמוטריץ' מאיחוד מפלגות הימין, נחשבים על פי אמירותיהם לקיצוניים משקד. זוהי מזימה לפגיעה דרמטית בדמוקרטיה הישראלית. שניהם מביאים לידי ביטוי את התפישה הפשטנית שלפיה הנבחרים צריכים להחליט ולחוקק, והרשויות אוכפות הסדר צריכות להבטיח כי המערכת פועלת בהתאם למה שחוקקו ולמה שהחליטו. כל חריגה מכך היא, לתפישתם, חריגה מסמכות.