השקט בגבול ישראל-לבנון מעולם לא היה כל כך מתוח. מאז תחילת מבצע "מגן צפוני" [4 בדצמבר] בו ישראל מאתרת, מסמנת, ממלכדת ואמורה גם לפוצץ מנהרות טרור שחפר חיזבאללה אל תוך שטחה, נוצר על "הקו הכחול" (כך מכונה קו הגבול בין שתי המדינות ששורטט בידי האו"ם ב-2007, אחרי מלחמת לבנון השנייה) מצב ביזארי: צה"ל, כולל כוחותיו המיוחדים ועשרות כלי הנדסה, מקדחים ודחפורים כבדים, שוקד על מלאכת האיתור בצד הדרומי, בעוד צבא לבנון בגלוי ותצפיתני חיזבאללה בחשאי מתבוננים בפעילות הזו ממרחק של מטרים ספורים. תוסיפו לזה את התקשורת הלבנונית, חלקים ממנה מזוהים עם חיזבאללה, שאנשיה "פותחים שולחנות" על הקו כשבמרחק של 5 מטרים מהם עובדים הישראלים במרץ על המנהרות, ותקבלו שני צדדים המתחככים זה בזה מטווח אפס, מזויינים עד שיניהם וממתינים לניצוץ.

מבחינת ישראל, עד עכשיו מתקדם המבצע לפי התכניות. התקלה היחידה נרשמה במישור הדיפלומטי: ארה"ב, לראשונה מזה זמן רב, סירבה להתייצב לדגל הישראלי ולהטיל סנקציות על לבנון. המדיניות הישראלית הרואה בלבנון וחיזבאללה גוף אחד שאין להפרידו, לא זוכה כרגע למענה בוושינגטון. האמריקאים התחייבו להדק ולהטיל חבילת סנקציות נוספת נגד חיזבאללה, אך נחושים לשמור על היחסים היעילים עם הממשלה הלבנונית. זה הוריד חלק ניכר מהרוח במפרשי הדיפלומטיה הישראלית, המדגישה בקביעות כי בעימות הבא "תוחזר לבנון לתקופת האבן" לאור אחריותה הישירה למתרחש, בניגוד למדיניותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט במלחמת לבנון השנייה [2006], בה הקפיד שלא לפגוע בתשתיות המדינה הלבנונית. בשלב הזה, ממוקדים שני הצדדים במאמץ שלא להקדים את לוח הזמנים ולא להיגרר ל"עימות הבא" בימים הקרובים. זה לא קל לאף אחד מהם.

הרמטכ"ל הישראלי, רב אלוף גדי איזנקוט, מי שאמור לסיים את תפקידו באמצע החודש הבא [ינואר 2019], רואה בהסרת איום המנהרות על ישראל מטרה אסטרטגית. בחזית הדרומית, קרובה ישראל מאוד להכרזה על רצועת עזה כנקייה ממנהרות חודרות. בחזית הצפונית זה יקרה רק בעוד חודשים ארוכים. על פי הרמטכ"ל, איתורן של המנהרות הוא ניצחון ישראלי אסטרטגי אדיר ששולל מחסן נסראללה את תכנית ההפתעה עליה שקד בשנים האחרונות מול ישראל. נסראללה, על פי הרמטכ"ל, תכנן להנחית על ישראל מהלומה מפתיעה באמצעות אותן מנהרות, בהן אמורים היו לשעוט עשרות ואף מאות לוחמי קומנדו מפלוגות "רדואן" מחוזקים בלוחמי מיליציות שיעיות המסונפות לאיראן, ולצוץ בעורף הישראלי.

יחסי הכוחות הצבאיים בין צה"ל לחיזבאללה נוטים בבירור לטובת צה"ל, אבל לאף צבא אין יכולת להגן על גזרה ארוכה, הררית ומפותלת כל הזמן ובכל מקום. מבחינת נסראללה, השתלטות על שכונה במטולה או פאתי יישוב ישראלי קטן לכמה שעות תהווה הישג היסטורי תודעתי מטלטל, עוד לפני המחשבה על עשרות בני ערובה ישראלים. דגל חיזבאללה במטולה, ולו להרף עין, ימוטט את הביטחון העצמי הישראלי ויחזיר למשוואת הכוחות הישראלית-ערבית אירוע שכמותו לא אירע משנת 1948 בה הוקמה המדינה: נפילתו של יישוב ישראלי לידי אויב. מבחינת רב אלוף איזנקוט, הסיכויים שזה יקרה פחתו באופן משמעותי בעקבות "מגן צפוני".