ההכחשות של מנהיגי חמאס בכל הקשור למשבר ביחסים עם איראן הסתיימו השבוע. עכשיו זה רשמי: מוסא אבו מרזוק, בכיר חמאס, הודה בפה מלא בראיון באל ג'זירה (24 ביולי), כי איראן הפסיקה כליל את הסיוע הצבאי ואת התמיכה האזרחית שהעניקה לארגון הפלסטיני במשך שנים. כמויות הנשק העצומות שהוחדרו לרצועת עזה, כמו גם ייעוץ, תדרוך ואימונים של פעילי הזרוע הצבאית של חמאס על ידי אנשי משמרות המהפכה של איראן, קבעו במשך תקופה ארוכה את הדרך שבה הלכה התנועה. במילים אחרות, חמאס, שנהנה מהזרמת נשק וכסף למכביר, היה עושה דברה של איראן בגבול הדרומי עם ישראל.

גם בימים שבהם הזרם הפרגמטי בתנועה סבר שיש לנקוט משנה זהירות ביחסים עם ישראל, הזרוע הצבאית שלה, עז א-דין אל קסאם, פעלה כגוף עצמאי שהאינטרסים שלו חפפו לאלה של האפוטרופוס מאיראן. העמדה שנקט חאלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, נגד בשאר אל אסד מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, גרמו לנתק ביחסים עם טהרן. אבל לאורך השנים היו בתנועה פלגים שונים ששמרו על קשר עם המשטר באיראן, וקיוו לתקן את המשבר בין הצדדים. כעת, כל זה נחלת העבר.

הקשר עם איראן והסיוע הצבאי והאזרחי לא נותקו בבת אחד. בעבר כתבתי כאן על ערוץ הידברות ששמר בכיר התנועה, הד"ר מחמוד א-זהאר, עם מי שהגדיר "ידידתנו" איראן, ובתמורה גם זכה לסיוע מסוים שהועבר לו על בסיס אישי. איסמעיל הנייה היה זהיר יותר, ובפברואר 2012 ערך ביקור באיראן למורת רוחו של חאמד בן ח'אליפה, אמיר קטאר שתמך בתנועה בפרק זמן קצר.

גם בכירי הזרוע הצבאית, אחמד ג'עברי (שנהרג על ידי צה"ל בפרוץ מבצע עמוד ענן ב-2012) ומוחמד דף, שמרו על קשרים עם איראן, מתוך ידיעה שאם ברצונם לשמור על כוחם הצבאי ומתוך כך גם על מעמדם הרם בתנועה, עליהם להילחם על חסדיה של טהרן. זאת בידיעה ברורה שאין תחליף לסיוע שלה. בשנה שעברה היו כמה ניסיונות לארגן לחאלד משעל ביקור פיוס באיראן, אך הם כשלו.