ההערכה היא כי בעוד מספר שבועות, כשישלים את הרכבת ממשלתו הימנית-חרדית, יקרא בנימין נתניהו ליו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג להצטרף לקואליציה וישמיע הזמנה דומה גם ליאיר לפיד. נתניהו לא יעשה את זה מתוך אהבה או הערכה להרצוג או לפיד, אלא מחוסר ברירה.

ממשלתו הרביעית, שעל הקמתה ישקוד בשבועות הקרובים, צפויה להיות הראשונה בה אין לנתניהו "עלה תאנה" מדיני שיכול לרכך את הקהיליה הבינלאומית בכלל והממשל האמריקאי בפרט. הבעיה של נתניהו היא, שהסיכוי שמישהו מבין השניים, הרצוג ולפיד, ייענה לקריאתו, שואף לאפס. הם יתנו לו להתבשל במיץ של עצמו, להפוך למנודה בקהיליה הבינלאומית, להתחנן כעני בפתח עבור כל וטו במועצת הביטחון ולנסות לעמוד בצונאמי החרמות והנידויים שצפוי לו מאירופה, ברישיון אמריקאי.

נתניהו מקפיד על כיסוי עלה תאנה בכל ממשלה שהוא מקים. בממשלתו הראשונה [1999-1996] היה לו כיסוי כזה "בילד אין", מהבית, בשם יצחק מרדכי. שר הביטחון שלו היה פרגמטיסט מתון שהקפיד לשמור על קו פתוח מול וושינגטון ויחסים חמים במיוחד עם הממשל. בממשלתו השנייה [2013-2009] מילא את התפקיד הזה אהוד ברק ובממשלה האחרונה [2015-2013] הייתה זו ציפי לבני עם תוספת של יאיר לפיד.

בממשלה הקרובה, אליה יצטרפו אביגדור ליברמן בנוסח הימני-קיצוני החדש שלו, נפתלי בנט, החרדים ומשה כחלון, לא מסתמן עלה תאנה כזה.