ישראל פולס

שותפות של גנץ עם ליברמן תהיה סטירת לחי למיעוט הערבי

p
המחבר
בקצרה
גנץ יכול ללמוד מיצחק רבין כיצד לפתוח בפני ערביי ישראל את הדלת. אבל אם הוא יאמץ שותפות עם האיש שהעניק למפלגות המייצגות כמעט 20% מאזרחי ישראל את התואר "אויבים", הוא יהפוך לאישיות בלתי רצויה במגזר הערבי.

כל יום שעובר מבלי שראש הממשלה בנימין נתניהו זז מדרישתו, שממשלת אחדות לאומית עם כחול לבן תכלול את "שותפיו הטבעיים" – ימינה, ש"ס ויהדות התורה – מקרב את המדינה למערכת בחירות שלישית בתוך פחות משנה. לנתניהו יש לפחות שתי סיבות טובות להפוך את הדמוקרטיה הישראלית לאסקופה נדרסת ולהגדיל את החור התקציבי בעוד כמה עשרות מיליוני שקלים. ראשית, בחירות נוספות יקנו לו עוד כמה חודשים בראשות הממשלה, שבמהלכן הוא יוכל לנסות תרגילי התחמקות מכתבי האישום שצפויים להיות מוגשים נגדו. שנית, ולא לפי הסדר הזה, הבחירות הבאות יפתחו בפניו מקצה שיפורים להסתה נגד המגזר שתרם יותר מכולם להורדת הגוש שלו אל מתחת ל-61 – המיעוט הערבי. לחילופין ייתכן שנתניהו ימצא שעיר לעזאזל במקום אחר.

על פי נתוני ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22, שיעור ההצבעה ביישובים הערביים והדרוזים עלה ב-10% בהשוואה לבחירות שנערכו באפריל והגיע ל-59.2% (לעומת עלייה של 1.4% בשיעור ההצבעה הכללי). הודות לכך עלה הייצוג של המפלגות הערביות מעשרה ל-13 מנדטים, והרשימה המשותפת הייתה לסיעה השלישית בגודלה בכנסת החדשה. שלושה מבין ארבעת הפלגים שמרכיבים את הרשימה, המונים עשרה נבחרי ציבור ערבים, המליצו בפני נשיא המדינה להפקיד את הרכבת הממשלה בידי יו"ר כחול לבן בני גנץ.

אבל אליה וקוץ בה: אם הרמטכ"ל לשעבר יאמץ לחיקו את איימן עודה וחבריו, הוא יאבד את תמיכתה של ישראל ביתנו ואת הסיכוי להתמנות לראש הממשלה הבא. מנגד, אם גנץ יעדיף על פניהם את אביגדור ליברמן, הוא יפגע לא רק בסיכוייה של כחול לבן לשמור על מעמדה כמפלגת שלטון. שותפות עם האיש שהעניק למפלגות המייצגות בערך 20% מאזרחי ישראל את התואר "אויבים", אשר "במקרה הטוב מקומם בפרלמנט ברמאללה" (מענין היכן, לדעתו, מקומם במקרה הרע), תהפוך את גנץ לאישיות בלתי רצויה בטייבה ובאום אל פאחם. יתרה מכך, דחיית ידם המושטת של נציגיהם תהווה סטירת לחי לבני המיעוט הערבי שנעו בהמוניהם לקלפיות, בתקווה שהפעם הם לא יישארו מחוץ למחנה.

"כדי שהדלת תיפתח לרווחה, כדי שהארץ תהיה לכם בית, כדי שכל אדם שחי כאן ירגיש בבית", כתב הסופר דויד גרוסמן במאמר שבו הפציר בערביי ישראל לנהור לקלפיות (ידיעות אחרונות והשבועון כל-אלערב שיוצא לאור בנצרת, 12 בספטמבר). הערבים אכן נהרו, אך עד כה שום דלת לא נפתחה בפניהם. כולם, כולל נשיא המדינה ראובן ריבלין הידוע בממלכתיותו, מדברים בשבחה של "ממשלת אחדות", ביטוי מכובס לממשלת אחדות יהודית-ציונית, נקייה מכל זכר לערבים.

בשיחה עם אל-מוניטור אמר השבוע מולי דור, יו"ר הנהלת מכון הנגב (אג'יק), ארגון ערבי-יהודי הפועל לפיתוח חברתי-כלכלי בקרב החברה הבדואית ולשותפות בין יהודים לערבים בישראל, כי הציבור הערבי בישראל, המעוניין מאוד בשיפור מצבו החברתי-כלכלי, גילה בבחירות האלו מחדש את כוחו להשפיע על תוצאות הבחירות ועל השיח הפוליטי ציבורי. "התעלמות של כחול לבן מכוחו הפוליטי ומהפוטנציאל של המיעוט הערבי וכן מהשינויים בחברה הערבית", מוסיף דור, "תהיה פגיעה קשה ועלבון שעלולים לגרום להסתגרות ואשר תתבטא גם בירידה באחוזי ההצבעה שלה".

סקר שנערך עבור "יוזמות אברהם", עמותה המקדמת דו-קיום בין יהודים לערבים, מראה כי רוב גדול של ערביי ישראל (64%) תומכים בהשתתפות של מפלגות ערביות בקואליציה. סקר אחר, שנערך אחרי בחירות אפריל, מצא כי אמירות התומכות בצורכי הציבור הערבי אינן מובילות לירידה משמעותית בנכונות להצבעה של יהודים עבור מי מהמפלגות הציוניות, בהשוואה לפנייה ניטרלית לציבור הערבי. הסקר גם הראה כי מסר של שוויון שפונה לכל הקבוצות, בהן הציבור הערבי, נתפס כנובע מתוך מניע ערכי, ומעלה את התפיסה החיובית של ראש המפלגה בדגש על אמינות, מוסריות, כנות ונאמנות. המנכ"לים המשותפים של העמותה, אמנון בארי-סוליציאנו וד"ר ת'אבת אבו-ראס, הדגישו כי הוכח שגם הציבור היהודי לא נרתע משותפות פוליטית ושוויון מלא. לידיעת הקורא בני גנץ.

גנץ יכול ללמוד מיצחק רבין, גם הוא איש צבא שעבר הסבה לפוליטיקאי, כיצד לפתוח בפני ערביי ישראל את הדלת. בשנת 1992 הוא הקים קואליציה בת 56 ח"כים שנשענה על חמשת חברי הכנסת של חד"ש ומד"ע (המפלגה הדמוקרטית הערבית). בזכות "הבלוק החוסם" הזה הצליחה הממשלה להעביר בכנסת את הסכמי אוסלו. בראיון שנתן לעיתון הערבי "אל-סנארה" זמן קצר לאחר כניסתו ללשכת ראש ממשלה ב-1992, אמר רבין כי על ישראל להיות ל"מדינת כל אזרחיה" ולקיים שוויון מלא בין כל אזרחיה.

לפני פחות משנתיים [נובמבר 2017] הבטיח ח"כ עודה בכנס פומבי כי "אם גבאי (אז יו"ר מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה) ילך בדרכו של רבין, נהיה הגוש החוסם שלו". אבל גבאי העדיף להתבצר באמצע המפה הפוליטית, הרחק מדרך רבין ומהמפלגות הערביות. סופה של מפלגת העבודה שיצאה קירחת מימין ומשמאל. מנגד, בשבוע שעבר קיימו עודה ורוב חבריו לסיעה את ההבטחה להצטרף לגוש חוסם גזענות.

נתניהו אינו מהסס לעמוד בראש מחנה הכולל מפלגה אנטי ציונית (אגודת ישראל) ומפלגה שמנהיגיה כפופים להוראותיהם של רבנים חשוכים וגזענים ולהנחיות של בורא עולם (האיחוד הלאומי).

סילוקם של נתניהו וחבר מרעיו מהשלטון היא מטרה חשובה מאין כמוה ואף הכרחית, אך גנץ וחבריו צריכים להיזהר לבל ישפכו את התינוק עם המים. בפעם הבאה הציבור הערבי ונבחריו לא יהיו שם בשבילם-בשבילנו.    

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept