ישראל פולס

הנשיא הוא המחסום האחרון נגד הגזענות

p
המחבר
בקצרה
בהחלטתה לא להשתתף בעצרת המחאה נגד חוק הלאום, האופוזיציה הישראלית-יהודית משתפת פעולה עם מדיניות של הפרד ומשול בין "פטריוטים" ל"שמאלנים", יהודים לערבים, דרוזים למוסלמים, מבית מדרשו של נתניהו.

"מזל שאבי גבאי לא בא לכאן", אמר החבר התל אביבי שעמד לידי בעצרת המחאה נגד חוק הלאום בכיכר רבין (11 באוגוסט). "רק זה חסר לו, שביבי יפיץ תמונה של יו"ר המחנה הציוני על רקע דגל פלסטין". באותה שעה אמר גבאי, יו״ר המחנה הציוני, בראיון בחדשות 2 כי אינו משתתף בהפגנה כיוון שמארגניה, בל"ד והרשימה המשותפת, "תומכים בזכות השיבה" ולא מאמינים במדינה יהודית. חברתו למפלגה ויו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, נימקה את היעדרותה מהעצרת בכך שחלק מחברי הרשימה המשותפת אינם שותפים לתפיסתה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של היהודים. הרוב המכריע של חברי סיעת המחנה הציוני (22 מתוך 24) ושל חברי הכנסת של יש עתיד נשארו בבית.

"הכי מדאיגים אותי חבריי למחנה, שחוששים להתייצב בגאון מול מסע ההסתה, שמא יבולע להם ציבורית או פוליטית", אמר ח"כ מיקי רוזנטל מהעבודה, שהתייצב בכיכר לצד עמיתו הפורש, זוהייר בהלול, וחברי הכנסת של מרצ והרשימה המשותפת. "כל אחד עושה את השיקולים שלו", הוסיף רוזנטל, "לבי ומצפוני שלמים עם ההגעה. אם אני צריך לשלם מחיר פוליטי - אשלם".

אלוף בדימוס עמי איילון, מי שהיה שר וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה וראש השב"כ, מתח ביקורת חריפה על חבריו למערכת הביטחון שהתייצבו לצד המיעוט הדרוזי, אך הדירו רגליהם מהעצרת שארגנה ועדת המעקב של ערביי ישראל. "מי מאיתנו שלא יבוא מצטרף לנתניהו ומוכר את ערך השוויון בדמוקרטיה בנזיד עדשים," כתב איילון והוסיף: "ברור לי שייתכן ולא אסכים עם כל מה שייאמר מעל הבמה ולא אזדהה עם כל הדגלים שאולי יונפו שם. אני מצטרף להפגנה לא כתמיכה במארגניה ולא בהזדהות עם כל מסריה, אלא בגלל אמונתי שאין ציונות בלי דמוקרטיה ואין דמוקרטיה בלי שוויון לכל".

אך גבאי, לבני, לפיד וחבריהם מעדיפים להסתתר בחיקו החם של "המרכז". "לבני עוד לא עזבה באמת את הליכוד וגבאי עוד לא יצא מממשלת הליכוד", אמר יו"ר ועדת המעקב של הציבור הערבי, מוחמד ברכה בעצרת, "אנו שהתכנסנו בכיכר נתגבר. אנו מושיטים יד כנה לשיתוף פעולה ערבי-יהודי כדי לייצר מציאות וצדק".

ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, שצעדת המחאה אל העצרת יצאה מהכיכר שבה נרצח בידי לאומן יהודי, כרת בכהונתו ברית עם אזרחי ישראל הערבים, ולא נבהל מהגזענים שהאשימו אותו כי חתם על הסכם אוסלו עם "רוב לא יהודי". בהעדרו מהעצרת, המחנה הציוני החמיץ הזדמנות יחידה במינה להפוך למחנה הישראלי על בסיס קואליציה יהודית-ערבית נגד חוק הלאום. במקום להוביל את הציבור בדרך שרבין סלל לפני חצי יובל שנים, הם מובלים על ידי סקרי דעת קהל, אשר מראים שהציבור נוטה ימינה. הם מדברים גבוהה על ערכי הדמוקרטיה ועיקרון השוויון, אך מסרבים להצטלם איתם. זו אותה מפלגה שהצטלמה סביב שולחן הממשלה לצדו של אביגדור ליברמן (קואליצית נתניהו ב-2009), המסית ללא הרף נגד אזרחי ישראל הערבים ומנהיגיהם.

במקום לתקוף את נתניהו, שהופך את ישראל, להלכה ולמעשה, ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינת אפרטהייד אתנוקרטית, גבאי בחר לתקוף את באי העצרת. במקום להכריז מעל כל במה כי "נתניהו שכח מה זה להיות יהודי", יו"ר המחנה הציוני הדביק לרבבות המפגינים את זכות השיבה. בראש עמוד הפייסבוק של גבאי מתנוססת באותיות קידוש לבנה הכותרת "הניצחון תלוי בנו". נניח שהמחנה הציוני יגבר על מחנה הימין ויגדיל את כוחו ל-30 מנדטים. עם מי הוא מתכנן להרכיב קואליציה? האם הוא יכול להרשות לעצמו לפסול את נציגיו של המיעוט הערבי, שרואה עצמו גם אזרח ישראלי שווה זכויות וגם בן העם הערבי-הפלסטיני? בדיוק כמו יהודים אמריקאים, שאזרחותם האמריקאית אינה סותרת את השתייכותם ללאום היהודי, והם מניפים בעצרות, הפגנות וביום העצמאות את דגל ישראל לצד דגל הפסים והכוכבים? 

בבריחתם מהערבים כמפני מצורעים, רבים באופוזיציה הישראלית-יהודית משתפים פעולה עם מדיניות של הפרד ומשול בין "פטריוטים" ל"שמאלנים", יהודים לערבים, דרוזים למוסלמים, מבית מדרשו של נתניהו. לא בטוח ששופטי בית המשפט העליון, שידונו בעתירות נגד החוק, יוציאו את ערמוני חוק הלאום מהאש. שרת המשפטים איילת שקד כבר איימה שפסילה של חוק יסוד תהווה הכרזת מלחמה בין הרשויות. כך או כך, חוק שמפלה בין אזרחים על רקע דת ולאום (עידוד התיישבות יהודית) ופוגע במעמד שפת אמו של מיעוט ילידי, אינו סוגיה משפטית. החוק הזה הוא בעיה ערכית-מוסרית, שחורצת צלקת מכוערת בפניה של החברה הישראלית. 

"במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש", נאמר במשנה (מסכת אבות פרק ב'). האיש הזה צריך להיות האזרח מספר אחת של המדינה, הנשיא ראובן ריבלין, המוערך על ידי רוב הציבור בזכות עמדותיו העקביות בנושא זכויות האזרח. איש שמאמין בשוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחי ישראל, בלי הבדל דת, גזע ומין, ככתוב בהצהרת העצמאות, יעשה שקר בנפשו אם יחתום על חוק הלאום. מי שקורא לאחד את השבטים בחברה הישראלית, בהם השבט הערבי, מבלי למחוק את זהותם אינו יכול לתת ידו לחוק זה.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: arab israelis, protest, nationality law, meretz party, zionist camp, avi gabbay, benjamin netanyahu, israeli politics

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept