השאלה שנשאלה ביום רביעי [6 בדצמבר] מקצה העולם ועד קצהו, היא למה? מי הניע את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לעשות מה שאף נשיא לפניו לא עשה ב-22 השנים האחרונות (מאז חוק השגרירות בירושלים 1995) ולגדוע את הקשר הגורדי הממולכד בעניין ההכרה בירושלים כבירת ישראל? את השאלה הזו שאלו מהמפרץ הפרסי ועד ברלין, מרמאללה עד מטה האו"ם בניו יורק. היא נשאלה בקהיר, בעמאן, בריאד ובאנקרה, אבל גם בתל אביב ובוושינגטון.

מה עומד מאחורי ההחלטה המוזרה הזו שקיבל טראמפ, למרות לחץ בינלאומי כבד מכל הכיוונים שניתך עליו בימים האחרונים? האם יש לנו כאן עסק עם "תכנית גדולה" שזהו הצעד הראשון שלה? האם ההכרזה בעניין ירושלים באה כסוכריה מקדימה לתכנית מדינית מרחיקת לכת וקשת-עיכול שתונח בקרוב על שולחנו של בנימין נתניהו?

רוב ההערכות הן שלא.

בתי הקברות הפוליטיים והפרשניים מלאים באלה שניסו לנבא או לפרש את טראמפ בכלים הקונבנציונליים של המקצוע. בכל פעם שהברירה היא בין קונספירציה מתוחכמת לרשלנות פופוליסטית, מומלץ לבחור באפשרות השנייה. זאת, למרות שג'ארד קושנר, חתנו, מקורבו ויועצו הבכיר של הנשיא לענייני המזרח התיכון, שהבליח השבוע להופעה נדירה ב"פורום סבן" בוושינגטון [3 בדצמבר], נשאל על ידי מישהו לפשר העניין (לאחר ההכרזה) וענה, לדברי אותו גורם אמריקאי, כי "זהו רק צעד ראשון של משהו גדול".