ישראל פולס

האם נתניהו הפך את השלום עם הפלסטינים לבלתי אפשרי?

p
המחבר
בקצרה
בכהונתו השנייה כראש ממשלה, נתניהו העלה באש את הגשר אל הפלסטינים. הוא העדיף לשמר את הקואליציה האולטרה-ימנית שלו על פני אפשרות לחתום על הסכם שלום עם מדינות הליגה הערבית, וזרע שנאה, פחד וחוסר אמון בציבור היהודי כלפי הפלסטינים

"צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג. לשומרו בקופסה אטומה, מרופד בספוגית, צמר גפן ונייר צלופן, לפחות עד תום ההתנתקות... צריך לשמור עליו לא רק מפני הדגלים הפוליטיים, אלא גם מפני דגלים משפטיים". זה היה וידויו של העיתונאי הוותיק אמנון אברמוביץ׳ בדיון במכון ון ליר בפברואר 2005, על הטענה שהתקשורת נוהגת בכפפות משי בפרשות הפליליות שצרו אז על ראש הממשלה אריאל שרון, בשל תמיכתה בנסיגה מעזה. הגישה הזאת, שזכתה לכינוי "איתרוג" - טיוח שחיתות תמורת קידום השלום - אפיינה במשך זמן מה גם את החקירות הפליליות נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט.

בניגוד לשניהם, החשוד הבא מהבית ברחוב בלפור שרף את כל הגשרים בדרך לשלום. איש אינו מדבר היום על אפשרות של "איתרוגו". נתניהו הבעיר את הגשר אל הפלסטינים, זה שבלעדיו אין דרך להגיע לפתרון המבוסס על העיקרון של שתי מדינות לשני עמים. במשך שנות כהונתו הארוכות הוא לא פסח על שום הזדמנות להחמיץ הזדמנויות לקדם את המשא ומתן עם הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן). במקום זאת, נתניהו ניצל כל הזדמנות "להעניש" את הפלסטינים בהרחבת הבנייה ליהודים ובהריסת בתים פלסטינים בשטח C בגדה. 

במאמר ארוך שפרסמו השבוע (6 באוגוסט) במגזין "ניו יורקר" חוסיין אגא ואחמד סמיח חאלידי, שהיו מעורבים במשך שלושה עשורים בתהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים, כתבו השניים כי התנועה הלאומית הפלסטינית עומדת להגיע לסוף דרכה. שני החוקרים סבורים כי חרף מגבלותיו, עבאס עלול להיות המנהיג הפלסטיני האחרון המצויד בסמכות המוסרית ובלגיטימיות הפוליטית להגיע להסדר שלום עם ישראל באמצעות משא ומתן. נתניהו העדיף את שימור הקואליציה האולטרה-ימנית שלו על פני אפשרות לחתום על הסכם שלום עם מדינות הליגה הערבית, שהיה מעניק רשת ביטחון לכל הסדר עם הפלסטינים.

אפילו אם נתניהו יתעורר מחר בבוקר עם שיר שלום בלב, קשה להאמין שיעלה בידו לעקור את שורשי השנאה, הפחד וחוסר האמון כלפי הפלסטינים, אותם נטע במשך שמונה שנים בציבור הישראלי. ראיה חותכת לכך ניתן למצוא במדד השלום שפורסם בשבוע שעבר (2 באוגוסט). הסקר התקופתי שעורכים אוניברסיטת תל אביב והמכון לדמוקרטיה מראה כי רוב עצום בציבור היהודי (77 אחוז) אינו מאמין שקיים קשר בין גל הפיגועים הנוכחי לייאוש של הפלסטינים מחוסר ההתקדמות בשיחות לקראת הסכם שלום עם ישראל. תחת שרביטו של נתניהו ובעידודו, לא פחות מ-70 אחוזים מאזרחי ישראל היהודים תומכים בהצעתו של נתניהו להוציא להורג את המחבל שנתפס חי לאחר הפיגוע בחלמיש. שני שלישים מהנשאלים תומכים בגזר דין מוות לרוצחי חיילים ישראלים על רקע לאומני.

גם לאחר סילוקו של נתניהו מהנוף הפוליטי, הוא יותיר מאחוריו דמוקרטיה חרוכה במצב אנוש. בכישרון הרטורי-דמגוגי יוצא הדופן שלו, הצליח נתניהו להרוס כל חלקה טובה במערכת האיזונים והבלמים בחברה הישראלית. סקר ערוץ 10 מ-6 באוגוסט, שבו הליכוד בראשותו מקדים את שאר המפלגות, מלמד שנתניהו הצליח לערער את אמון הציבור ברשויות האכיפה. החזרה השיטתית שלו על השקר לפיו חוקרי המשטרה ואנשי הפרקליטות, וכמובן העיתונאים "השמאלנים", מנהלים ״מסע ציד״ במטרה "להדיח ראש ממשלה מכהן", מצליחה לחלחל לשכבות רחבות באוכלוסיה. אבל אותם הציבורים מתעלמים מהגיחוך בטענה הזאת, לאור העובדה שהפרקליט הראשי וניצב המשטרה נבחרו בעצם בהמלצה אישית של נתניהו.

נתניהו הצליח לצייר את שומרי הסף כחלק מאליטה שמעוניינת להזיק לישראל. קבוצה אשר לדעתו כוללת גם ארגוני זכויות אדם - אלה שחושפים לעולם את הסוד הכמוס שכיבוש אינו יכול להיות נאור. בקריאתו לחון חייל שהורשע בהוצאה להורג של מחבל פצוע, קרא נתניהו תיגר על מערכת המשפט. סקרים מראים שגם במשימה הזאת הוא נחל הצלחה. 

גם ביחסים בין יהודים לאזרחי ישראל הפלסטינים חרט נתניהו צלקות עמוקות (״הערבים מגיעים בכמויות אדירות אל הקלפי״, אמר ערב הבחירות האחרונות ב-2015). השיעור הגבוה יותר מקרב הנשאלים (48 אחוז) במדד השלום, חושבים או בטוחים שהרשויות הדתיות המוסלמיות ידעו מראש על הפיגוע האחרון בהר הבית (14 ביולי), שבו נהרגו שני שוטרים. רק 39 אחוז סבורים שהמחבלים מאום אל-פחם פעלו על דעת עצמם. לעומת זאת, בציבור הערבי רוב גדול (83 אחוז) בטוחים או חושבים שלווקף לא היה מידע מוקדם על הפיגוע. במילים אחרות, בעיני רוב הישראלים-היהודים (לעומת הישראלים-הפלסטינים), הממסד המוסלמי בישראל הוא ארגון טרור.

נתניהו לא יזכה ליהנות מניחוח האתרוג. בנאום המביש שנשא ביום רביעי (9 באוגוסט) בפני חסידיו, לעג נתניהו לחתן פרס ישראל, פרופסור יחזקאל, שהציע לו "לעשות מעשה היסטורי, שלעומתו חטאים אישיים בטלים בשישים". ראש הממשלה התייחס למאמר בהארץ מאותו יום שבו קרא לו יחזקאל לפרק את קואליציית הימין כדי לקדם תוכנית לשלום אזורי.

נתניהו הצליח להוציא לשלום את הנשמה. הישראלים שלא נסחפו עם הזרם ימינה מסתפקים היום במועט שבמעט; הם כבר מוכנים לשכוח משלום אזורי. אז תנו להם פוליטיקאי שמעשן סיגרים על חשבונו, ורעיה שאינה דורשת מאנשי עסקים לספק לה שמפנייה ורודה. תנו להם ראש ממשלה שהמשטרה אינה חושדת בו בלקיחת שוחד. תנו להם אדם שאינו קורע את החברה שלהם לגזרים ולא מסית נגד כל מי שאינו כורע לרגליו, ויאמרו דיינו.

נמצא ב: area c, mahmoud abbas, ariel sharon, ehud olmert, israeli-palestinian negotiations, benjamin netanyahu, israeli occupation, israeli politics

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X