ישראל פולס

נתניהו ועודה נגד מדינת היהודים

p
המחבר
בקצרה
כשהוא מרחיק את פתרון המדינה הפלסטינית, המחנה הלאומי בראשותו של נתניהו שומט את שתי אבני היסוד שעליהן מושתת החזון הציוני הישן והטוב - היהדות והדמוקרטיה, בדיוק כמו מנהיגי הרשימה המשותפת.

העמדה שהציג השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מזכירה את אמרת השפר של ראש הממשלה יצחק שמיר, ערב צאתו לוועידת מדריד באוקטובר 1991: "הים הוא אותו ים, והערבים הם אותם ערבים". במילים אחרות, רק פתי מאמין שמנהיגי ערב ואש"ף, אשר נענו להזמנתו של הנשיא ג׳ורג׳ בוש האב לשבת לראשונה לצדו של מנהיג ציוני, השלימו עם קיומה של מדינת יהודים. רק תבוסתן שמאלני ייתן להם שטחים.

נתניהו מנסח את אותה גישה באופן מעט יותר מעודן. ראש הממשלה טוען שהוא תומך בפתרון שתי המדינות, משמע, בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, כפי שהכריז בנאום בר אילן בשנת 2009. אך, אבוי, הים נשאר אותו ים, והפלסטינים נשארו אותם פלסטינים. נתניהו ינסה לשכנע את טראמפ כי מדורי דורות הם מכשילים את פתרון שתי המדינות ואת כינונה של מדינה משלהם. הם, ולא הישראלים שמחזיקים אותם 50 שנה בכיבוש וגוזלים את אדמתם.

כבר בשיחת הטלפון שקיים עם טראמפ למחרת הבחירות לנשיאות, ניסה עליו ראש הממשלה את הטיעון שהשלום תקוע בגלל סירובם של הפלסטינים לבטא את מילות הקסם "ישראל היא מדינת העם היהודי". הטיעון הזה אמור להעלים את העובדה שנתניהו יגיע לבית הלבן ב-15 בפברואר בלי מנדט מהממשלה שלו להציג קווי מתאר להסדר מדיני עם הפלסטינים. הוא לא ביקש ולא קיבל מהשרים היתר לעסקה כוללת עם מדינות ערב, כמו זו שטראמפ דיבר עליה בראיון ל"ישראל היום" שפורסם ב-12 בפברואר. מבחינתו של אבו מאזן, הכרה בישראל כמדינה יהודית כמוה כהתנכרות ל-1.5 מיליון ערביי ישראל. השותף נפתלי בנט מהבית היהודי איים קבל עם ועדה כי הזכרת המילים "מדינה פלסטינית" בפגישה עם טראמפ תחולל רעידת אדמה.

כבר לפני חמש שנים, במארס 2012, גילה בני בגין, אז שר בממשלת נתניהו, שהמלך הוא עירום וכי "פתרון שתי המדינות" שראש הממשלה הלביש על עצמו הוא עורבא פרח. במפגש עם סטודנטים באוניברסיטה העברית אמר בגין שנאום בר-אילן ותפיסת שתי המדינות לא הובאו ולא יובאו לדיון בממשלה. "אין זו עמדת הממשלה", ציין אז הסמן הדמוקרטי של הליכוד והוסיף, "זה מאפשר לאדם כמוני להיות חבר בממשלה ולפעול". בבחירות לכנסת ה-20 שהתקיימו במארס 2015, הציג את עצמו נתניהו כבלם היחיד שבכוחו למנוע מהשמאל להקים מדינה פלסטינית ולמסור שטחים לאיסלאם הקיצוני. "אם אתה ראש ממשלה, לא תקום מדינה פלסטינית"? חידד המראיין. נתניהו השיב במילה אחת: "אכן".

לא חלפו חודשיים ונתניהו שב לעטות את מחלצותיו השקופות של פתרון שתי המדינות. ראש הממשלה אמר לשרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, שביקרה בירושלים, שהוא אינו מאמין בקיומו של פתרון מדינה אחת לשני העמים וכי הוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית. גם אז הוא תלה את הקולר בסירובם של הפלסטינים להכיר בישראל כמדינתו של העם היהודי.

לא נותר אלא לבחור בין שתי אפשרויות: האחת, הנצחת המצב שבו בני עם אחד שולטים בבני עם אחר, תוך ויתור על אופייה הדמוקרטי של המדינה. השנייה, סיפוחם של כל השטחים הכבושים לישראל והענקת זכויות שוות לכל תושביהם, תוך ויתור על אופייה היהודי של ישראל. אבל נתניהו פוסח על שתי הסעיפים והופך את ההישרדות האישית שלו לתכלית קיומו. לנגד עיניו, המציאות הדמוגרפית הופכת את ישראל הכובשת לפחות יהודית, והמציאות הפוליטית הופכת אותה לפחות דמוקרטית.

הפרשנות הלאומנית שהימין הדביק ל"מדינה יהודית" מעודדת דמוניזציה של יהודים שאינם הולכים בתלם הימני ומטפחת שנאת זרים. האבן היהודית-לאומנית משמשת בידי ממשלת נתניהו-בנט-רגב לניפוץ האבן הדמוקרטית-שוויונית. כך, בעת ובעונה אחת "המחנה הלאומי" בראשותו של נתניהו, שומט את שתי אבני היסוד שעליהן מושתת החזון הציוני הישן והטוב.

לימין המתנחלי שהופך את ישראל למדינה דו-לאומית יש שותף נאמן בשמאל הלא ציוני. בעצרת היהודית-ערבית שהתקיימה ב-4 בפברואר פגשתי פעילי שמאל רבים שאיבדו את התקווה להגיע לפתרון שתי המדינות. הם הריעו ליו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, שקרא להחליף את "המחנה הציוני" (שחבריו נעדרו מהאירוע) ב"מחנה הדמוקרטי". ההבדל בין עודה המוסלמי לנתניהו היהודי, הוא שהראשון מציע להעניק זכויות פוליטיות שוות ליהודים ופלסטינים שחיים בשלום במדינה אחת, בשעה שראש הממשלה מאמין כי לנצח העם היהודי יאכל חרב ולעזאזל הדמוקרטיה.

הנשיא שנתניהו יפגוש ביום רביעי (15 בפברואר) בבית הלבן אינו פעיל שלום עכשיו ולא רומנטיקן ליברלי. כפי שטראמפ חזר ואמר במערכת הבחירות ובנאום ההכתרה שלו, האינטרסים של ארצו קודמים אצלו לכל שיקול אחר. זה כולל את תאוות הנדל"ן של ממשלת נתניהו ואת השאיפה של הפלסטינים להשתחרר מהכיבוש הישראלי. טראמפ אמר יותר מפעם אחת שהוא מעוניין לקדם "דיל" שישים קץ לסכסוך שלהם. הצווים השנויים במחלוקת שיצאו מתחת ידיו של הנשיא החדש מאז כניסתו לתפקיד מלמדים שנאה דורש ונאה מנסה לקיים.

שמיר למד בדרך הקשה מה קורה לראש ממשלה ישראלי שמבקש לכפות את רצונו על נשיא אמריקאי שאינו חושש מהשדולה היהודית. שמיר רצה גם לבנות התנחלויות ליהודים וגם לקבל סיוע לקליטת יהודים. סופו שנזרק גם מהבית הלבן וגם מהשלטון. כבר אמרנו שנתניהו עוד יתגעגע לאובמה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: us-israel relations, israeli occupation, israeli-palestinian conflict, benny begin, two-state solution, donald trump, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept