ישראל פולס

שמונה השנים האבודות של נתניהו ואובמה

p
המחבר
בקצרה
הפוליטיקאים והתקשורת בישראל הגיבו באדישות לפגישת נתניהו-אובמה השבוע, שהייתה אנטי קליימקס למערכת יחסים משברית ארוכה. הימין נשם לרווחה נוכח סכנת אובמה שחלפה, והשר הנגבי התייחס לנשיא האמריקאי כאל ברווז צולע. ואילו לציבור שעדיין מאמין בפתרון שתי המדינות, נשאר רק להצטער על השנים האבודות שהחלו בהבטחה גדולה.

"הוא עוד לא יודע את זה...אבל במידה רבה הוא כבר לא מתפקד כאדם החזק עלי אדמות אלא כעובד מן המניין במטה של קלינטון". הציטוט הזה – הלקוח מדבריו של השר צחי הנגבי [22 בספטמבר], שהסביר בראיון לגלי צה מדוע לנשיא ארה"ב ברק אובמה אין יותר חשיבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני – מבטא את העניין המוגבל שעוררה פגישת בנימין נתניהו ואובמה ביום רביעי בניו יורק [21 בספטמבר] בתקשורת הישראלית ובמערכת הפוליטית.

הנגבי, שהתראיין בבוקר שאחרי הפגישה, נשמע כמעט משועמם כשנדרש להתייחס לאפשרות שאובמה ינסה לכפות על ישראל בשלושת החודשים שנותרו לכהונתו מתווה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הנגבי טען בנימה משועשעת, כי אם טראמפ ייבחר הוא ודאי יגחך או יתעלם מתכנית אובמה, ולגבי קלינטון העריך ש"לא בטוח שיהיה לה עניין לאמץ את חזון אובמה".

זה לא שהנגבי מזלזל בתרומתו של אובמה לביטחון ישראל. להיפך. כיו"ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר הוא יודע לומר שבתקופת אובמה [מאז ינואר 2009] ארה"ב עמדה לצדה של ישראל ב"כל כך הרבה נושאים ונתנה סיוע בכל כך הרבה דברים שהציבור לא יודע עליהם", אבל בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא טוען ש"אין שום משמעות למה שאובמה יעשה או לא יעשה".

במונחי עולם הפרשנות הפוליטית, התבטאויות מסוג כזה שמורות למי שנחשב ל"ברווז צולע". ואכן זה הבון-טון במערכת הפוליטית הישראלית לגבי האפשרות שאובמה ינסה לכפות מהלך מדיני ולהעמיד את ישראל במבחן. לכן, הדאגה אותה הביע אובמה בתחילת הפגישה מהמשך הבנייה בהתנחלויות, לא גרמה לפוליטיקאים מימין ולראשי המתנחלים להסתער על התקשורת בתגובות מתלהמות כפי שהיה בעבר. גם הם מבינים ש"הסכנה חלפה".

זו הייתה פגישתם ה-17 מאז מאי 2009, אז הגיע נתניהו אל הבית הלבן לאחר ניצחונו בבחירות. הפגישה הראשונה עם אובמה לוותה בטונים צורמים ובדיווחים על פערים ואי הסכמות. ההמשך היה לא פחות מתוח וסוער, ובמאי 2011 לאחר פגישה נוספת דווח על עימות חזיתי וקרע בעקבות הדרישה האמריקאית מישראל לסגת לקווי 67'.

לכן, אקורד הסיום השבוע במלון "פאלאס" בניו יורק בשולי עצרת האו"ם הוא האנטי קליימקס האולטימטיבי לכמעט שמונה שנים סוערות שידעה מערכת היחסים בין שני האישים.

סלע המחלוקת המרכזי היה כמובן חזונו של אובמה בתחילת כהונתו הראשונה להוביל להסכם שלום היסטורי בין ישראל לפלסטינים. המוטיבציה של אובמה, ואחר כך של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, עמדה בראש סדר היום התקשורתי בישראל באופן קבוע וחידדה את המחלוקות בין ימין לשמאל.

לקראת כל פגישה נשמעו אזהרות ואיומים מהצד הימני בממשלה ובקואליציה, ומנגד אזהרות משמאל לנתניהו לעמוד בהתחייבותו לקדם את פתרון שתי המדינות.

כך למשל ב-2013 היה זה יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, שלאחר נאום אובמה בירושלים הזהיר מפני מסוכנות תכניתו (של הנשיא) לסיום הכיבוש. אלה היו ימי תחילת כהונתו השנייה של אובמה, האיש הנחשב החזק בעולם, ובנט חשש שיצליח לכפות על נתניהו מהלך מדיני בעזרתם של השותפים מהשמאל-מרכז בממשלה - השרים ציפי לבני ויאיר לפיד.

על הרצף הזה ראוי כמובן להזכיר את נאום בר אילן שנשא נתניהו בקיץ 2009 ובו הצהיר על תמיכתו ברעיון שתי המדינות ונעתר להקפאת הבנייה בהתנחלויות – בלחץ אובמה. אז נדרשו לנתניהו תמרונים פוליטיים רבים מבית כדי לשרוד את מה שנראה לימין בממשלתו כוויתורים.

אבל נתניהו שרד ועוד איך. כשמונה שנים אחרי, כמעט שתי קדנציות מלאות של נשיא אמריקאי בעל יומרה גדולה ונאיביות מסוימת להביא לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני – נתניהו יכול לרשום לעצמו ניצחון.

ראש הממשלה הצליח לתמרן, למשוך זמן ולהתנהל מול הסכסוך (הישראלי-פלסטיני) תוך שהוא מתגרה באופן חסר תקדים בממשל אובמה, מתערב פעם אחר פעם בפוליטיקה האמריקאית ומעמיק את הפערים האישיים בינו לבין הנשיא.

מאז נבחר ב-2009 לראש הממשלה, נתניהו דאג להכניס לממשלתו שותפה משמאל כדי לרכך את העמדה הישראלית מול ארה"ב בעניין הפלסטיני. ב-2009 זו הייתה מפלגת העבודה וב-2013 היו אלה התנועה של ציפי לבני ויש עתיד של יאיר לפיד. אחרי בחירות 2015 נתניהו לא התאמץ יתר על המידה לצרף את המחנה הציוני בראשות הרצוג לממשלה. הוא הקים ממשלת ימין ואף חיזק אותה במפלגת ימין נוספת, כשצירף את ליברמן. עם ממשלה כזאת ועם נשיא אמריקאי בשלהי כהונתו, נתניהו כבר לא מוטרד מהעניין המדיני. מה גם שהעיסוק בתכניות שלום איבד מזוהרו גם בשמאל-מרכז הישראלי.

לכן, כשישב נינוח מול אובמה ביום רביעי בניו יורק, נתניהו יכול היה לציין לעצמו בסיפוק את הסכם הסיוע שנחתם בשבוע שעבר [14 בספטמבר] בין ישראל לארה"ב. למרות הביקורת הקשה לפיה ניתן היה להשיג יותר, עדיין מדובר בהסכם חשוב ונדיב.

אובמה מצדו ודאי לא מתרגש מפוליטיקאים ישראלים. הוא מסיים את הפרק הזה בחייו עם מורשת הסכם גרעין היסטורי בין איראן למעצמות, על אפו וחמתו של נתניהו. הוא גם הוכיח שבכל הנוגע לברית האסטרטגית בין המדינות הוא מבוגר אחראי, שדואג לביטחונה של בת הברית ישראל.

עבור הציבור הגדול בישראל שעדיין מאמין בפתרון שתי המדינות, גם בתוך הליכוד, אקורד הסיום הסתמי של יחסי אובמה-נתניהו יותר משבע שנים לאחר שהחלו, הוא בגדר החמצה עצומה.

אלה הן שנים אבודות, שרק הרחיקו עוד יותר את התנאים להשגת הסכם, החלישו את הפרטנר אבו מאזן, הצמיחו אינתיפאדה שלישית והגבירו את הייאוש בשני העמים.  

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: tzachi hanegbi, two-state solution, naftali bennett, israeli right wing, israeli-palestinian conflict, benjamin netanyahu, barack obama

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept