ישראל פולס

האם המשטרה אדישה להרג של ערבים בידי ערבים?

p
המחבר
בקצרה
רוב מקרי הרצח בישראל מתרחשים במגזר הערבי, אשר מנהיגיו חסרי אונים נוכח אוזלת ידן של הרשויות. לאחר עוד שבוע דמים קטלני, טוען ח"כ עיסאווי פריג' כי מערכת אכיפת החוק הישראלית פשוט אדישה למעשי אלימות ביישובים ערביים.

שבוע דמים קטלני נוסף עבר על המגזר הערבי בישראל. בתחילת השבוע [23 באוגוסט] נרצחה אמנה יאסין מטמרה שהייתה בחודש התשיעי להריונה. בעלה הוא החשוד במעשה. למחרת ירו אלמונים בצעירה בת 24 בשפרעם ופצעו אותה קשה. אירועי ירי נרשמו בהמשך השבוע גם ביפו, ג'לג'וליה וכפר מכר, שם תועד במצלמת אבטחה ניסיון חיסול בנשק אוטומטי.

על פי נתוני מרכז אמאן למניעת אלימות בחברה הערבית בישראל, שפורסמו במאי השנה [2016], בארבעת החודשים הראשונים של השנה נרצחו 20 בני אדם במגזר הערבי באירועי ירי מנשק חם, מתוכם שלוש נשים. מאז, המספרים הללו עלו. מנתוני המרכז עולה עוד כי משנת 2000 נהרגו 1,182 בני אדם ויותר מ-3,300 נפצעו באירועי ירי שונים בתוך יישובים ערביים.

לדברי מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, 59 אחוזים ממקרי הרצח בשנת 2015 התרחשו במגזר הערבי, על אף ששיעורם באוכלוסייה הוא 21 אחוזים בלבד.

לטענת חברי ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, כפי שפורסם בעיתון "הארץ", ביישובים הערבים מתקיימת מציאות של מערב פרוע והחברה הערבית כולה נמצאת ב"מדרון חלקלק של התמוטטות פנימית". הם מאשימים את רשויות אכיפת החוק ובראשן המשטרה באוזלת יד אל מול התופעה המבהילה שבה בכל בית במגזר יש לפחות כלי נשק אחד המוחזק שלא כחוק.

"ערבים הורגים ערבים, וזה לא סיפור שמזעיק או מדאיג את רשויות החוק כפי שרצח גורם במגזר היהודי", אומר לאל-מוניטור ח"כ עיסאווי פריג' (מרצ), תושב כפר קאסם. לדבריו, כשערבי חשוד ברצח יהודי מאתרים את הרוצח בתוך זמן קצר,  אך כשערבי רוצח ערבי אחוז הפענוח נמוך מאוד. "החברה הערבית היא סגורה ובדרך כלל התושבים יודעים מי הרוצח ואפילו מדברים על כך ביניהם. כולם יודעים מי הרוצח, מלבד המשטרה", הוא טוען.

השבוע ערך צה"ל מבצע מקיף לאיתור מפעלים לייצור נשק ואמל"ח בגדה המערבית ותפיסת נשק לא חוקי. המבצע נערך באזור חברון ובית לחם והשתתפו בו חמישה גדודים. 54 כלי נשק נתפסו ו-22 מחרטות אותרו. כלי הנשק שנתפסו היו ברובם מסוג קרלו, המיוצר בשטחים – נשק נפוץ מאוד ביישובים ערביים בישראל. מספר כלי הנשק שהוחרמו במבצע הצה"לי גרם לגיחוך במגזר הערבי – היה מי שטען בלגלוג כי מספר כזה ניתן לאתר בקלות בכל בית כמעט ביישוב ערבי ישראלי.

"ההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל התריעה מזמן בפני המשטרה שניתן לרכוש את הרובה המאולתר קרלו בכמה אלפי שקלים בודדים, וצריך לעשות משהו כדי לאתר את מפעלי הנשק בשטחים המאיימים על החברה שלנו, אבל אף אחד לא התעניין בכך", אומר ח"כ פריג'.

לדבריו, רק כשנעשה שימוש ברובה המאולתר בפיגועי ירי, התעוררה ישראל והחלה לבצע פשיטות על מפעלי הנשק. "כל מפעלי הנשק האלה מוכרים לכל אחד במגזר, אבל אף אחד לא הלך לסגור אותם (לפני הפיגועים) ולא עשה דבר כדי למנוע את הרצח הבא אצלנו. מדוע?", הוא שואל.

לאחר הפיגוע בדיזינגוף ת"א [1 בינואר] על ידי תושב ערערה, ביקר ראש הממשלה בנימין נתניהו במקום והצהיר כי לא יקבל שתי מדינות בישראל – מדינת חוק לרוב אזרחיה ומובלעות שאין בהן אכיפת חוק. על אף האצבע המאשימה שהפנה נתניהו לעבר המגזר הערבי כולו, קיוו חברי ועדת המעקב העליונה כי רשויות החוק יתעוררו ויפתחו במבצעי אכיפה למיגור תופעת הנשק הלא חוקי בקרב ערביי ישראל, אבל לטענתם הרשויות הסתפקו בכמה מבצעים מקומיים.

מנכ"ל מרכז אמאן, עו"ד רדא ג'אבר, אומר לאל-מוניטור כי את האלימות הגואה בחברה הערבית צריך לראות בהיקף רחב יותר. "יש פה אלימות פנימית שהמדינה קשורה אליה בצורה מרכזית", הוא טוען. לדבריו, האלימות פרצה כתוצאה מהזנחה של המדינה בקיום הסדר הציבורי ביישובים הערביים, במחסור בשיטור, באי אכיפת החוק, במצוקת דיור, בעוני עמוק במערכת חינוך לקויה, באבטלה ועוד.  התופעות החברתיות הללו, הוא טוען, גברו מאוד בשנים אחרונות וגורמות לאלימות פנימית פרועה.

עו"ד ג'אבר דוחה את הטענה כי את האלימות יש לייחס גם לאופי האלים של החברה הערבית, המגלה סלחנות כלפי גברים שרצחו את נשותיהם. "זה אינו נכון", הוא אומר, "יש התנגדות ציבורית גדולה לרצח נשים ועלייה גדולה במודעות לנושא. התוצאה היא ירידה במספר הנשים שנרצחו בהשוואה לשנים עברו".

גם ח"כ פריג' דוחה את הטענה כי האלימות בחברה הערבית נובעת מאלמנטים תרבותיים בחברה. "אלימות לא עוברת בגנים", הוא אומר, ומביא כדוגמה את הרשות הפלסטינית. "החברה הפלסטינית בגדה פחות עשירה מאתנו, פחות משכילה, ולמרות זאת אין ברשות הרג על רקע פלילי כמו אצלנו. איך זה?", הוא שואל, "הרי מדובר באותם ערבים". לדבריו, את התשובה יש למצוא בהעדר אכיפה של הממסד הישראלי כשמדובר ביישובים ערביים.

"ביבי אמר שהוא לא מרשה שתהיה מדינה בתוך מדינה", מסכם ח"כ פריג', "בפועל זה קיים, ואף אחד לא עושה משהו כדי לשנות את המצב העגום הזה".  

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: west bank, weapons, violence, terror attacks, israeli arabs, idf, crime, arab israelis

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept