שתי יממות שלמות חלפו מהרגע שבו מחבל מתאבד פוצץ את עצמו בכניסה למתחם הדולפינריום בתל אביב ביוני 2001, עד שראש הממשלה אז, אריאל שרון, הגיב לראשונה. הפיגוע ההוא נצרב בזיכרון הקולקטיבי הישראלי כאחד המטלטלים באינתיפאדה השנייה, משום שהוא פגע בבני נוער שיצאו לבלות בערב שישי. 21 צעירים נהרגו מהפיצוץ ועשרות נפצעו. בציבור פשטה תחושה כבדה של חוסר אונים ואוזלת יד של הממשלה מול הטרור.

שרון, שנבחר לתפקיד בפברואר 2001, פחות מחצי שנה לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, הקפיד עד אז לא להגיע אל זירות פיגועים ולא להיגרר לשפה מתלהמת ולפעולות צבאיות פזיזות. ככל שנמשך גל הפיגועים גברה הביקורת הציבורית נגדו, בעיקר ממחוז הבחירה הטבעי שלו בימין.

גם במקרה הזה שרון לא חרג ממנהגו. הוא שמר על איפוק, מה שהעלה לשיאים שליליים את הביקורת נגדו והביא לירידה בתמיכה בו בסקרי דעת הקהל. "אינני מאמין בדיבורים. אינני מאמין בהצהרות. אני מאמין במעשים", אמר במסיבת עיתונאים לאחר שביקר פצועים בבית החולים איכילוב בתל אביב. במענה לביקורת נגדו מימין, הוא הסתפק במשפט קצר שמזוהה עם סגנון מנהיגותו מאז: "גם איפוק זה מרכיב של כוח". יעברו חודשים רבים ופיגועי התאבדות קטלניים נוספים עד לפיגוע בליל הסדר במלון פארק בנתניה (מארס 2002), שבו נרצחו 30 ישראלים שישבו לארוחת חג הפסח, שאחריו שלח שרון את צה"ל למבצע "חומת מגן" בשטחים.

לעומת האינתיפאדה השנייה, גל הטרור שתוקף את ישראל כעת מוגבל בינתיים בהיקפו, ונוטה להתרכז בירושלים ומעבר לקו הירוק. מבין עשרות הפיגועים שאירעו עד כה, שלושה מהם נעשו על ידי אזרחי ישראל ערבים, כשההנהגת המגזר פועלת רבות להרגעת השטח. לאורך סוף השבוע האחרון עודכן ראש הממשלה בנימין נתניהו במרדף שמנהלים כוחות הביטחון אחר נשאת מלחם מהכפר ערערה בוואדי ערה, שרצח שני צעירים ופצע שבעה ברחוב דיזנגוף בתל אביב ביום שישי (1 בינואר). נתניהו גם עודכן לגבי הבהלה שהתפשטה בעיר, אשר מסמלת יותר מכל את הישראליות הנורמלית והשפויה, בעקבות הצלחתו של המחבל להימלט.