ישראל פולס

מול אזרחים ערבים, האצבע עדיין קלה על ההדק

p
המחבר
בקצרה
התקרית שבה שוטרים ירו למוות בצעיר ערבי בכפר כנא מוכיחה ש-14 שנה אחרי הרג המפגינים במהומות אוקטובר 2000, המשטרה עדיין מפלה אזרחים ערבים לרעה ומתייחסת אליהם כאל אויבים.

הנה שיעור קצר, אך מאלף, בדמוקרטיה, שוויון ודו-קיום בנוסח ישראלי. התבוננו בסרטון ממצלמת האבטחה המתעד את התקרית בכפר כנא [7 בנובמבר], שבה שוטרים ישראלים הרגו צעיר ערבי. עכשיו דמיינו שהאירוע התרחש בהתנחלות יצהר. תארו לעצמכם שהצעיר בן ה-22 שהיכה בחלונות ניידת המשטרה ואז החל לסגת ממנה אינו חיר חמדאן, אלא ניר חמד, אחד מהצעירים המכונים "נוער הגבעות" שאינם מכירים בסמכותה של הממשלה ושהתנכלות לאנשי כוחות הבטחון היא אצלם עניין שבשגרה. כיצד ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מגיב על יריית המוות של השוטר בגבו של ניר? האם נתניהו היה מבטיח לבחון את האפשרות לשלול את אזרחותם של חברי הכת היהודית הקנאית, כפי שהתבטא כלפי פלסטינים המעורבים בהתפרעויות? האם השר נפתלי בנט היה משבח את השוטרים שהרגו את ניר ומזדרז להעניק להם גיבוי, עוד לפני שהמחלקה לחקירות שוטרים החליטה אם הירי בגבו של הצעיר היה מוצדק או לא?

תגובתם של חברי הכנסת הערבים הייתה כמובן שונה לחלוטין. אחמד טיבי טען כי הריגתו של חמדאן מאפיינת את יחסה של המשטרה לציבור הערבי כאל "אויבים שצריך למגר". טיבי לא היה מקורי. ועדת חקירה שמונתה על ידי ממשלת ישראל 14 שנה בדיוק לפני האירוע הקטלני בכפר כנא, קבעה כי "המשטרה חייבת להטמיע בקרב שוטריה את התובנה, כי הציבור הערבי בכללו אינו אויב שלהם, וכי אין לנהוג בו כאויב". הוועדה, בראשותו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, תיאודור אור, חקרה את אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 ערבים ישראלים מאש חיה של שוטרים. חבריה המליצו ב-2003 "להטמיע בכל דרגי המשטרה את חשיבותה של התנהלות שקולה ומתונה ביחסים עם המגזר הערבי".

סרטון התקרית בכפר כנא, והתוצאה החמורה של האירוע, אינם מצביעים על "התנהלות שקולה ומתונה" של המשטרה ביחסים עם הערבים. לפי מסמך שפרסם בחודש שעבר [אוקטובר] מרכז מוסאווא לזכויות האזרחים הערבים בישראל, חמדאן הוא הערבי-הישראלי ה-49 שנורה מאז מהומות אוקטובר 2000 בידי שוטרים, חיילים או אזרחים יהודים (בפרופורציה לאוכלוסיה כ-250 הרוגים יהודים). רק בשני מקרים הורשעו שוטרים, שנשפטו לתקופות קצרות ביותר - אחד לשישה חודשים והשני ל-30 חודשים. קדמה לכך החלטה של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לסגור את התיקים של כל אנשי המשטרה שהיו חשודים בהריגתם של 13 הערבים בהפגנות בשנת 2000. המכון הישראלי לדמוקרטיה שבדק את הראיות בשלושה תיקים מרכזיים קבע כי סגירתם "מחוסר הוכחות" לא הייתה מוצדקת, וכי מח"ש והפרקליטות לא מיצו את החקירה עד תומה.

עבור רבים במגזר הערבי, אירועי אוקטובר 2000 וההחלטה לסגור את התיקים מהווים פרשת דרכים ביחסם לישראל. מעצרים המוניים של ערבים ישראלים, כולל "מעצרי מנע", בצד משפטים קבוצתיים ושימוש באלימות ובמסתערבים לדיכוי הפגנות נגד המלחמה בעזה, המחישו כי המשטרה לא הטמיעה את המסר שהציבור הערבי אינו האויב. השוטרים שידם קלה על ההדק, כמו הצעירים הערבים שידם קלה על האבן, מקבלים השראה מהחלונות הגבוהים ביותר. השוטר העברי והנער הערבי יודעים שבממשלת נתניהו יושבים שרים, בהם שר החוץ אביגדור ליברמן והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', האחראי על המשטרה, שמפלגתם קוראת לשלול מאזרחים ערבים את אזרחותם הישראלית. הם קראו בעיתון שהכנסת החליטה להעניש ערבים שיציינו את יום הנכבה. הם צפו בישיבת הכנסת שבה הוחלט לגרש את חברת הכנסת חנין זועבי מבית המחוקקים לתקופה ממושכת בגלל העלבת שוטר, בשעה שחברי כנסת יהודים מטיילים באין מפריע על הר הבית ומאיימים להבעיר את המדינה. הם שמעו שחברי כנסת זוממים למחוק את השפה הערבית מהמסמכים הרשמיים של המדינה.   

קשה לצפות מהממשלה הנוכחית להיענות להמלצה של ועדת אור למצוא דרכים לחיזוק תחושת ההשתייכות של האזרחים הערבים למדינה, על ידי הוספת אירועים וסמלים ממלכתיים שגם הם יוכלו להזדהות עמם. האמירה המובנת לכאורה מאליה, כי המדינה אינה רק יהודית אלא גם דמוקרטית, וכי עיקרון השוויון ואיסור ההפליה חל על כלל אזרחיה - אינה מקובלת כנראה על רבים מחברי הכנסת ה-19. ואולם, כפי שציינה ועדת אור, "המדינה וממשלותיה לדורותיהן כשלו בחוסר התמודדות מעמיקה ומקיפה עם הבעיות הקשות שמעמיד קיום מיעוט גדול של ערבים בתוך המדינה היהודית".

ההזנחה והקיפוח, בעיקר בכל הנוגע להקצאת משאבי המדינה, כמו גם באכיפת החוק, מספקים את אדי הדלק לגורמים לאומנים ודתיים קיצוניים במגזר הערבי שרואים בישראל אויב. האדים הללו נישאים ברמה על רגשות טבעיים של סולידריות של ערביי ישראל עם אחיהם הפלסטינים בשטחים, אשר איבדו את התקווה להשתחרר מהכיבוש. די בשוטר חסר אחריות אחד, שזוכה לגיבוי אוטומטי ממנהיגים חסרי אחריות, כדי להצית תבערה גדולה. אש אינה יודעת הפלייה על רקע דת ולאום. היא אינה מכבדת שום גבול. האש הזאת תאכל את כולנו.  

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: police brutality, police, knesset, jersusalem, israeli-palestinian conflict, israeli-arabs, discrimination, arab israelis

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept