ישראל פולס

על ישראל לבחור: אופק מדיני או חזרה לאלימות

p
המחבר
בקצרה
הנאומים של נתניהו ואבו מאזן באו"ם סתמו את הגולל על הגישה שדוגלת במו"מ דו-צדדי. על ישראל לפעול במקביל גם באופן חד צדדי ובערוץ הכלל ערבי. שמירה על הסטטוס קוו תוביל לאלימות

בנאומים שלהם באו"ם, המנהיג הפלסטיני והמנהיג הישראלי אמרו את מה שתומכיהם מצפים לשמוע מהם. ובכל זאת, דבריהם מדגישים נקודה חשובה שכדאי לקהילה הבינלאומית לתת עליה את הדעת: המודל הישן להשגת הסכם שלום ישראלי-פלסטיני כולל, שדוגל במשא ומתן דו-צדדי בלבד, מת.

גם כאן בישראל אנחנו מבינים שלא די בכוח הזרוע כדי להשיג ביטחון או לשמר את ישראל כביתו הדמוקרטי של העם היהודי. במקום זה, עלינו לאמץ גישה שתוביל אותנו לכיוון מציאות של שתי מדינות לשני עמים: יהודי ופלסטיני. למרבה הצער, ההנהגה שלנו אינה יוזמת צעדים כלשהם שיקדמו אותנו אל עבר אותה מציאות. זה הכישלון הגדול ביותר של ההנהגה הישראלית בעשור האחרון - יותר מכל מעידה צבאית, דיפלומטית או פוליטית.

ועל הכישלון הזה ישראל משלמת מחיר יקר.

היעדרן של יוזמות ממשיות מצד מנהיגי ישראל – מה שבא לידי ביטוי גם בנאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באו"ם - הותיר ואקום שבו כל תרחיש אפשרי, כולל אלימות. וברגע שפורצת האלימות, מי יודע לאן היא תוביל וכמה זמן היא תימשך.

כמו כן, אנו הישראלים סובלים מבידוד דיפלומטי ובינלאומי הולך ומחריף, שאף ''משודרג'' בהדרגה לסנקציות ולחרמות שעלולים להסב נזק כלכלי חמור, ואולי אף להביא לקריסה. יהודים רבים ברחבי העולם, במיוחד הצעירים שבהם, חשים ניכור הולך וגובר כלפי ישראל, וקהילות רבות ברחבי העולם סובלות מאנטישמיות גואה. מאפייניה הדמוקרטיים של ישראל הולכים ונשחקים; וכל האובדן הזה אינו כולל את מחירה הכבד - ברכוש ובנפש - של הלחימה בחמאס.

אנו הישראלים איננו יכולים להשלים עוד עם כישלון מנהיגינו. הם מוכרחים לפעול למען שימור עתידה של ארצנו, וזה אומר ליצור מציאות של שתי מדינות לשני עמים. אנו זקוקים לכך שידידינו ובנות בריתנו יעודדו וידרבנו אותם למהלך הזה.

יותר מכל, ארצות הברית חייבת להציג הסכם מסגרת המבוסס על מגעיו של מזכיר המדינה ג'ון קרי עם שני הצדדים, וכן על יוזמת השלום הערבית. הקהילה הבינלאומית כולה צריכה לתמוך במסמך שכזה.

ישראל צריכה לקבל עקרונית את הסכם המסגרת, ולשאוף להסכם עם הפלסטינים שיוביל להקמתה של מדינת פלסטין עצמאית, בגבולות המבוססים על קווי 67' וכוללים חילופי שטחים הוגנים, כמתבקש משיקולי ביטחון ודמוגרפיה.

בערוץ הרב-צדדי, ישראל חייבת לחתור לברית אזורית לשיתוף פעולה דיפלומטי, כלכלי וביטחוני, המושתת על אינטרסים המשותפים לה ולמצרים, לירדן, לסעודיה, לרשות הפלסטינית ולמדינות המפרץ. ברית כזאת, בתמיכתו של הקוורטט [ארה''ב, האיחוד האירופי, רוסיה והאו''ם] ובהנהגת ארה"ב, צריכה לפתח "תוכנית מרשל" שתאפשר את שיקום עזה, הקמתה של מדינת פלסטין וטיפוח השלום בין ישראל למרבית שכנותיה, וכן תגבש ציר חזק שיילחם באיסלאם הקיצוני.

באופן חד-צדדי, ועוד לפני החתימה על הסכם כלשהו, ישראל צריכה לעגן את זהותה כביתו הדמוקרטי של העם היהודי, בעיקר באמצעות עידוד העתקתם של המתנחלים שמתגוררים היום ממזרח לגדר הביטחון בגדה המערבית, באמצעות נקיטת הצעדים הבאים:

  • עצירה מוחלטת, ולא רק הקפאה זמנית, של כל הבנייה בהתנחלויות שממזרח לגדר הביטחון ובשכונות הערביות שבמזרח ירושלים.
  • העברה הדרגתית של השליטה באזורים שממזרח לגדר לידי הרשות הפלסטינית, תוך כדי שמירה על הנוכחות הצבאית הדרושה לביטחונה של ישראל.
  • חקיקה של חוק פינוי, פיצוי וקליטה עבור מתנחלים שרוצים לחזור לגבולות ישראל עוד לפני החתימה על הסכם.

צעדים חד-צדדיים כאלה ואחרים יבצרו את ההתקדמות בערוצים הדו-צדדי והרב-צדדי. אבל גם בלי התקדמות שכזו, כל מהלך שייעשה בערוץ החד-צדדי יקרב את ישראל צעד נוסף אל מציאות של שתי מדינות, ויגבש את גבולותיה סביב רוב יהודי. אמצעים שכאלה יוכיחו לעולם שישראל אכן חפצה בפתרון של שתי מדינות, ויצמצמו את המחיר הבינלאומי שישראל משלמת בשמירה על הסטטוס קוו.

ישראל צריכה ליזום בכל שלושת הערוצים במקביל, ולהוביל את המהלכים לקראת מימושם המוצלח. אסור לה לנצל כל עיכוב בערוץ כזה או אחר כתירוץ להרמת ידיים בשאר הערוצים.

המלחמה האחרונה בעזה והתמורות שחלות בעולם הערבי מספקים הזדמנות נדירה לשיתוף פעולה אזורי ובינלאומי שיחזק את המשך קיומה של ישראל בטוחה לצדה של מדינת פלסטין בת-קיימא, ויצור קואליציה רחבה למלחמה באיום הטרור של האיסלאם הקיצוני.

ישראל, בתמיכתן של ארה"ב והקהילה הבינלאומית, חייבת לפעול עוד היום כדי להתחיל ולבנות את המציאות החדשה הזו במזרח התיכון. ישיבה בחיבוק ידיים רק תחליש את החזית האנטי-ג'יהאדיסטית ותוביל לסיבוב נוסף של אלימות ולחימה בין ישראל לפלסטינים - כזה שיגבה שוב מחיר כבד, יהיה חסר תכלית בדיוק כמו קודמו, ואף עלול להתפשט הרבה יותר רחוק.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: united states, two-state solution, palestine, israel, boycott, bilateral relations, arab-israeli conflict

עמיחי (עמי) אילון, היה מפקד חיל הים, ראש השב"כ העשירי, חבר כנסת ושר בלי תיק מטעם מפלגת העבודה. הוא עמד בראש יוזמת "המפקד הלאומי" לתמיכה ביוזמת שלום ישראלית-פלסטינית משותפת לו ולסרי נוסייבה. איילון הוא ממקימי הארגון הישראלי ''עתיד כחול לבן''. מאז דצמבר 2012 אילון מכהן כעמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept