תגידו מזל טוב לציפי לבני, היא קיבלה את מה שרצתה. ההסכם הקואליציוני עליו חתמה עם בנימין נתניהו לא מותיר מקום לספק ביחס לתפקידה המרכזי בניהול המו”מ עם הפלסטינים. לבני תהיה הנושאת והנותנת מטעמו של ראש הממשלה, היא תרכז את המו”מ המדיני - ולא יתקיים במקביל שום ערוץ הידברות עם הפלסטינים שיעקוף אותה. לכאלה רזולוציות גבוהות ירדה יו”ר התנועה בהסכם הקואליציוני, עד שדאגה להכניס סעיף המורה לכלל משרדי הממשלה והגופים הרלוונטיים לסייע לה בניהול המו”מ המדיני. עד כאן הכל טוב ויפה, למעט פרט אחד זניח: אין מו”מ מדיני, לא היה מו”מ מדיני בארבע השנים האחרונות, וספק גדול אם יהיה כזה בשנים הבאות.
הדבר נעלם אולי מעיניה של שרת המשפטים הנכנסת, אבל לאורך כל הקדנציה החולפת, בתקופה שהיא התקשתה להוביל את האופוזיציה, העמידו הפלסטינים תנאי בסיסי לחידוש השיחות עם ישראל: הפסקה מוחלטת של הבניה בהתנחלויות. גם כאשר נאותה ישראל להכריז על הקפאת בניה בת 10 חודשים סירב אבו-מאזן לחדש את המשא ומתן, מפני שההקפאה לא כללה את הבניה בשכונות המזרחיות בירושלים. רק לקראת סוף התקופה התרצו הפלסטינים, והמשא ומתן חודש, אך מיד אחר כך הופסק מכיוון שישראל חזרה לבנות בשטחים.