ישראל פולס

מדוע נתניהו מעוניין להפוך את מערכת הבחירות למלחמת אזרחים?

p
המחבר
בקצרה
רצון הבוחר לא ייפגע אם נשיא המדינה יחליט להפקיד את מלאכת הרכבת הממשלה בידי חבר כנסת אחר מגוש הימין-חרדים. יתרה מכך, אם הנשיא יחליט להטיל את הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים, הדבר לא ימנע מבג"ץ לבטל את החלטתו.

מערכת הבחירות היא "ממלכת אי הוודאות" – כך כתבו שופטי בג"ץ [2 בינואר] עת דחו את העתירה שבה נתבקשו לקבוע כי אין להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת המואשם בעבירות שיש עמן קלון. השופטים הסכימו עם היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, כי בעיתוי הנוכחי, כשלושה חודשים לפני מועד הבחירות, מדובר בסוגיה תאורטית. סימן השאלה הגדול ביותר, הוסיפו השופטים, נוגע לתוצאות הבחירות ולזהות חבר הכנסת שעליו ימליצו רוב סיעות הבית בפני הנשיא להרכיב את הממשלה.

אמנם, אין ודאות שבנימין נתניהו יצליח לגייס רוב מקרב סיעות הכנסת, שימליץ כי הנשיא יטיל עליו את המלאכה להקמת ממשלה. יתכן שהשופטים מניחים (מקווים?) שאם "הגוש" של הנאשם בשוחד, הונאה והפרת אמונים לא השיג רוב להקמת ממשלה בבחירות אפריל וספטמבר 2019 – אז כתב האישום היה בכפוף לשימוע, הרי שהסרת הסיומת המרככת הזאת מצמצמת את סיכוייו לקבל מהנשיא מנדט להרכבת ממשלה אחרי הבחירות ב-2 במארס.

עם זאת, השופטים לא נעלו את דלתותיהם בפני העותרים. הם דחו את טענת ראש הממשלה ותנועת הליכוד, כי מדובר בסוגיה שאינה שפיטה וכי בדמוקרטיה "העם" קובע מי ראוי להנהיגו, לא בית המשפט. פסק הדין קובע שגם אם "העם" יחליט להמליך עליו מפלגה/גוש למרות שבראשם עומד נאשם בעבירות שיש עמן קלון, לבג"ץ יש סמכות לבטל את רצון העם.

ברחוב בלפור שמו בוודאי לב לאמירה של השופטים בהחלטתם לדחות את העתירה, כי סוגיית טוהר המידות של נבחרי ציבור "נוגעת לליבת ערכי היסוד שעליהם מושתתת שיטת המשפט שלנו". אפשר למצוא כאן יותר מרמז מה תהיה עמדתו של בג"ץ בנוגע לסמכותה של הרשות השופטת לבטל החלטה עתידית אפשרית של הכנסת להעניק לנתניהו חסינות מפני העמדה לדין על עבירות של פגיעה בטוהר המידות. רוצה לומר, גם לממלכת אי הוודאות יש גבולות ערכיים ומוסריים. הסמכות העליונה לעצור פוליטיקאים שמבקשים לפרוץ אותם נתונה (עדיין) בידי בית המשפט הגבוה לצדק.

הקביעה הזאת של בג"ץ לגבי "ערכי היסוד" סותרת מיני וביה את טענתו של נתניהו בנאום החסינות [1 בינואר], שלפיה חוק החסינות "נועד להבטיח שנבחרי העם יוכלו לשרת את העם לפי רצון העם". הוא טרח להדגיש: "אמרתי רצון העם ולא רצון הפקידים". אם כך, אליבא דנתניהו, רצון העם גובר גם על פסיקת/רצון השופטים. אם אפשר לחקור את החוקרים, למה לא לשפוט את השופטים?

בהמשך דבריו חזר נתניהו על התובנה הפופוליסטית והמסוכנת, שלפיה "בדמוקרטיה רק העם מחליט מי מנהיג את העם", והוסיף: "זכותי, חובתי ושליחותי להמשיך לשרת אתכם למען עתיד ישראל". משמע, מי שמבקש להפסיק את שליחותי, פוגע "בכם", "אזרחי ישראל היקרים".

אפשר למצוא כאן התייחסות לצורך שמצאו השופטים להזכיר את המובן מאליו, כי על פי שיטת הבחירות בישראל הבוחרים מצביעים לרשימות מפלגתיות ולא למועמדים לראשות הממשלה. כלומר, גם אם יימצאו סיעות בנות 61 חברי כנסת מגוש הימין-חרדים שימליצו לנשיא להפקיד בידי נתניהו את המנדט להרכבת ממשלה, רצון הבוחר לא ייפגע אם הנשיא יחליט להפקידה בידי חבר כנסת אחר מאותו הגוש. יתרה מכך, אם נשיא המדינה יחליט להטיל את הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים, הדבר לא ימנע מבג"ץ לבטל את החלטתו ולדרוש ממנו להפקיד את המלאכה בידי חבר כנסת אחר.

זו הסיבה שלנתניהו יש עניין להפוך את מערכת הבחירות ממלחמת הישרדות אישית שלו ומאינטרס מפלגתי-גושי למלחמת אזרחים. מצד אחד של המתרס הוא מציב את "אזרחי ישראל היקרים", שלהם "אני מקדיש את חיי". בצד השני אורבים להם פקידים רשעים (כולל אלה שהוא עצמו מינה, כמו היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי והמפכ"ל הקודם). לצידם הוא משבץ את השמאל הבוגדני (חובבי ערבים), שהולך תמיד ביחד עם תקשורת עוינת (לא כולל ישראל היום, ערוץ 20, אראל סג"ל, עמית סגל, שמעון ריקלין, שרון גל, יעקב ברדוגו ועוד).

"אל תתנו לתקשורת ולשמאל להטעות אתכם", מזהיר הנאשם את "אזרחי ישראל היקרים". כפי שציין רוגל אלפר במאמר בהארץ, ניתן להבין מכאן כי אנשי השמאל  והתקשורת אינם נמנים על אזרחי ישראל שלהם ראש המשלה מקדיש את חייו. "אתם יודעים את האמת", פנה נתניהו לציבור והוסיף: "אנחנו רוב העם ורק העם יחליט. אתם תחליטו. רק אתם".

הסרט "קינג ביבי" בבימויו של דן שדור נותן הצצה אל ה"אתם" הזה - זה אשר יודע את האמת, שהוא ורק הוא צריך להחליט אם נאשם בפלילים ראוי להנהיג את המדינה. אזרח דעתן מסביר בסרט כי "צריך ראש ממשלה שיעמוד מול כל העולם, לא פראייר. גם יודע קצת לשקר. ראש ממשלה מניאק בן זונה צריך". את התובנה הזאת צריך להלחין, ולהפוך אותה לפיזמון הבחירות של הליכוד.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: likud party, immunity, supreme court, israeli elections, indictment, avichai mandelblit, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept