שלטי הבחירות הענקיים של הליכוד, ״נתניהו ליגה אחרת״, ועליהם דיוקנו של ראש הממשלה מחייך לעברו של הנשיא טראמפ, מתנוססים עדיין בצמתים ראשיים ברחבי המדינה. מי יודע, לפי מצב המשא ומתן הקואליציוני, אולי הם יזדקקו להם בקרוב. אך ככל שחולפים הימים, ההשקעה של נתניהו בנשיא האמריקאי מאבדת מערכה. סימני השאלה סביב מדיניות החוץ של טראמפ, ובעיקר (חוסר) המדיניות המזרח תיכונית שלו, נהפכים בהתמדה לסימני אזהרה. הפקרתם של הכורדים היא האחרונה בשורת צעדים אמריקאיים, שמראים כי עמוד התווך שעליו נשען נתניהו דומה לשבשבת בעיצומה של סערת הוריקן.

"זה לא ספין, זו לא גחמה", הבטיח נתניהו בנאומו בכנסת לרגל השבעת הכנסת ה-22, שבו הפליג  בתרחיש האימים על "האיום האיראני" [3 באוקטובר]. "היא תוקפת את נתיבי השייט הבינלאומי, היא תוקפת את חצי האי הערבי...היא גם תוקפת ישירות כלי טיס של ארה"ב, ועכשיו את שדות הנפט של סעודיה. והיא אומרת בצורה הכי ברורה, זה מה שהגנרלים שלהם אמרו, כולל לפני יומיים: 'ישראל תיעלם'".

אבל הספין מסתתר בדברים שנתניהו לא אמר, ולא במקרה. ראש הממשלה לא התייחס לכישלון הקולוסאלי שלו בניהול המשבר מול איראן.

נתניהו אינו נוהג להודות בטעויות. בעיקר כשמדובר בטעויות אסטרטגיות חמורות. קל יותר לדבר על "החוצפה האיראנית" ולהפחיד ב"שואה שנייה". ספינת הדגל של נתניהו – המאבק נגד איראן – שוקעת אט אט במצולות. הנשיא טראמפ, הקברניט שראש הממשלה הציב בחרטום, חדל להישמע להוראות מירושלים. חברי הקונגרס הרפובליקנים הנחשבים ל"ידידי הליכוד" אינם ששים אלי עוד קרב במזרח התיכון, ואילו הדמוקרטים עסוקים בקרב על המועמדות לנשיאות. בפגישה שקיים בשבוע שעבר בלשכתו עם חברי קונגרס משתי המפלגות [3 באוקטובר], נתניהו דיבר על החשיבות הרבה של התמיכה הדו-מפלגתית בישראל. לדבריו, התמיכה הזאת "היא מרכיב עיקרי בביטחון הלאומי שלנו". הוא מצא לנכון להוסיף כי "זה לא דבר שאנו אומרים מהשפה ולחוץ, זה עמוק ומתמשך".