ישראל פולס

הרחוב הערבי הצליח לכפות את דעתו על הנהגת הרשימה המשותפת

p
המחבר
בקצרה
בתוך כל הפלונטר הפוליטי כדאי לשים לב לשינוי שעוברת הרשימה המשותפת, שאינה פוסלת תמיכה בממשלת מיעוט כדי לשפר את מצב החברה הערבית. חובת ההוכחה היא על כחול לבן – ללא הציבור הערבי אין לה סיכוי להגיע לשלטון.

עם סיום חגי תשרי הודיע בנימין נתניהו על החזרת המנדט להרכבת ממשלה לנשיא המדינה ראובן ריבלין [21 באוקטובר]. אחרי יומיים העביר הנשיא את המנדט ליו"ר כחול לבן ח"כ בני גנץ, שלרשותו כעת 28 ימים להרכיב ממשלה. לא יהיה לו קל בתקופה הזו. על פניו נראה כי גנץ לא יצליח לגבש רוב לממשלה בראשותו, גם לא לממשלת מיעוט, נוכח הצהרתו של ח"כ אמטאנס שחאדה ש"בל"ד לא תצביע בעד הקמת ממשלת מיעוט". אם כך יהיה, גנץ צפוי למצוא את עצמו מחזיר את המנדט לנשיא בעוד כחודש, ולחברי הכנסת יעמדו 21 יום למצוא מישהו מהם שיכול להקים ממשלה. אם לא יימצא פתרון למשבר, אזי ישראל תלך לבחירות שלישיות בתוך פחות משנה.

בבחירות אלה, אם יהיו, ייתכן שלא נתניהו יעמוד בראש הליכוד. לאור הנוכחות הדלילה של חברי מרכז הליכוד בכנס שנועד לקבוע שנתניהו הוא המועמד היחיד מטעם הליכוד להרכבת ממשלה בכנסת הנוכחית [10 באוקטובר], יש מצב שגם בליכוד מתחילה לחלחל מחשבה שנתניהו כבר אינו המועמד האולטימטיבי להבטחת השלטון כפי שהיה בעבר. לכן אין לפסול שהלחץ יבעבע מלמטה ועוד תבוא דרישה מחברי המפלגה להחלפתו. זה לא מובן מאליו לוותר על מנעמי השלטון לאחר יותר מעשר שנים ולעבור לספסלי האופוזיציה.

למרות הדברים הללו, נראה כי האדם היחיד במערכת הפוליטית שבחירות שלישיות עשויות לשרת אותו הוא נתניהו עצמו. חשוב לו להגיע למשפט, אם יוחלט להגיש נגדו כתבי אישום, מעמדת ראש הממשלה. בכחול לבן לא מתכוונים לתת לזה לקרות. "בחירות שלישיות יכולות להיות משבר אמון עם הדמוקרטיה הישראלית, ולכן אני חושב שצריך לעשות כל מאמץ, לבחון כל אפשרות ולא לפסול שום אפשרות כדי להימנע מהן", אומר בשיחה עם אל-מוניטור ח"כ עפר שלח, חבר בצוות המו"מ של כחול לבן. "יש כמובן ממשלה אחת שיכולה להיות ארוכת ימים וזו ממשלה שלנו ושל הליכוד. אנחנו נעמוד על זה שהממשלה הזו תוקם בתהליך שבו אנחנו והליכוד יושבים, מדברים וקובעים קווי יסוד, ואח"כ מצרפים מפלגות נוספות בהסכמה, לא בבלוק. בני גנץ יכהן ראשון שנתיים, ובשנתיים האלה יתעסק נתניהו בענייניו המשפטיים. אם יתגבר עליהם אז הוא יהיה ראש ממשלה (אחרי שנתיים), ואם לא אז מישהו אחר מהליכוד יכהן כראש ממשלה".

בתוך כל הפלונטר הפוליטי הזה כדאי לשים לב לשינוי שעוברת הרשימה המשותפת. זה התחיל עוד לפני הבחירות בהצהרת ח"כ איימן עודה על נכונות להיכנס לקואליציה [22 באוגוסט]; זה נמשך בהמלצה (ללא בל"ד) על בני גנץ לראשות הממשלה, ובאי פסילת תמיכה בממשלת מיעוט למרות שטרם קיבלו פניה מכחול לבן ולמרות הודעתו של ח"כ שחאדה.

המשמעות היא שהרחוב הערבי הצליח לכפות את דעתו על הנהגת הרשימה המשותפת וליצור שיח חדש, שכמעט לא היה קיים בשנים קודמות, של רצון להשתלב ולהיות חלק ממעגל מקבלי ההחלטות במדינה. לכן אנו עדים ליותר ויותר הצהרות מכיוון חלקים ברשימה המשותפת, שלא פוסלים שיתוף פעולה עתידי עם כחול לבן כדי לשפר את מצב החברה הערבית ולתרום לשליחת נתניהו הביתה – רצונו של רוב הציבור הערבי נוכח מסע ההסתה הבלתי פוסק שניהל נתניהו, ועדיין מנהל, כראש ממשלה נגד אותו ציבור. מכאן נולדה ההמלצה ההיסטורית על גנץ, שמסמלת בתוכה סוג של כניסה למשחק הפוליטי (כניסה ראשונה מאז 1992, כשהמפלגות הערביות המליצו על יצחק רבין).

"כשהצבענו על פיזור הכנסת בחודש מאי", אומר בשיחה עם אל-מוניטור ח"כ שחאדה, "הייתה לנו מטרה לתרום לשינוי המפה הפוליטית בישראל דרך העלאת שיעור ההצבעה בחברה הערבית וכך לקבל מספר מנדטים יותר גבוה. זו עובדה שנתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה היום, כלומר אנו שותפים למסע לשליחת נתניהו הביתה. חשוב לזכור שלא אנו נקבע באופן בלעדי מי ירכיב את הממשלה. ברגע שתתקבל פניה מכחול לבן נקיים ברשימה המשותפת דיון מעמיק ודמוקרטי ונקבל החלטה. עמדת בל"ד המסורתית היא לא להצביע בעד הקמת ממשלה".

עדות נוספת לשינויים שעוברת הרשימה המשותפת אפשר למצוא בקמפיין המתמשך בשבועות האחרונים נגד האלימות בחברה הערבית. הציבור הערבי מתחיל להרגיש את נציגיו מפגינים יחד איתו ברחובות וצועקים את צעקתו נגד האלימות המשתוללת בחברה הערבית. התחושה היא כי נציגי הציבור הערבי כבר לא מסתפקים בנאומים מעל דוכן הכנסת. אם נבחן את קמפיין הרשימה המשותפת בבחירות האחרונות, ספק אם נוכל למצוא אזכור למילה "פלסטין", ואם נמצא אזכור כזה, הוא אינו בולט במיוחד, מכיוון שהח"כים הערבים השכילו להבין שמבחינת סדר היום של הציבור שלהם, יש כרגע סוגיות יותר בוערות כמו האלימות, בעיות דיור ועוד.

בסופו של דבר חובת ההוכחה היא גם על המרכז-שמאל היהודי. נציגיו צריכים להבין שבישראל 2019 אין לו שום תקומה ושום סיכוי להגיע לשלטון ללא הציבור הערבי. לכן הוא צריך לחשוב באופן רציני יותר על שיתוף פעולה עם הציבור הערבי ועם מפלגות ערביות, ולהתחיל לשלב מועמדים ערבים ברשימות המפלגות הלא ערביות לכנסת. זה הסיכוי היחיד להוציא את המצביעים הערבים לקלפיות ולהגיע לשיעור הצבעה של יותר מ-70% בחברה הערבית.

אם הציבור הערבי לא יראה אופק ולא ירגיש שסופרים אותו, הוא יחזור לשבת בבית ביום הבחירות כפי שעשה בבחירות באפריל. את זה נתניהו מבין יותר טוב מכל מי שהתמודד מולו בעשור האחרון.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עפיף אבו מוך כותב עבור אל-מוניטור. מעבר לכך, אבו מוך הינו הייטקיסט, פובליציסט ואקטיביסט פוליטי וחברתי. בעבר פירסם מאמרים רבים בכלי תקשורת שונים בישראל והשתתף כחבר פאנל בתוכניות רדיו וטלוויזיה כפרשן פוליטי. יוזם אירועי שבתרבות בחברה הערבית ופעיל למען הנכחת החברה הערבית בשיח הציבורי והחדרת הקול הערבי לתקשורת העברית בישראל. טוויטר AfifAbuMuch@

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept