ישראל פולס

בזכות ממשלות נתניהו: הצעירים הערבים נוהרים לאוניברסיטה

p
המחבר
בקצרה
מספר הסטודנטים הערבים הכפיל את עצמו בעשור האחרון – לא מעט בזכות ממשלות הימין האחרונות, שהשקיעו בערביי ישראל הרבה יותר מכל ממשלה קודמת אחרת, ובתקופתן נרשם שינוי חינוכי משמעותי בחברה הערבית.

במאמרו כאן באל-מוניטור [24 באוקטובר] כתב עפיף אבו מוך, כי הרחוב הערבי הצליח לכפות את דעתו על הנהגת הרשימה המשותפת וליצור שיח חדש שכמעט לא היה קיים בשנים קודמות, של רצון להשתלב ולהיות חלק ממעגל מקבלי ההחלטות במדינה. אחת הסיבות לשינוי הזה היא השפעתו הגוברת של הדור הצעיר, המסתייע בהשכלה האקדמית שהוא רוכש. מנתוני המועצה להשכלה גבוהה בישראל עולה כי מספר הסטודנטים הערבים הכפיל את עצמו בעשור האחרון, מ-22 אלף סטודנטים בשנת 2008 ל-48 אלף סטודנטים בשנת 2018. הסטודנטים הערבים לתואר ראשון מהווים כ-17% מכלל הסטודנטים בישראל, מעט פחות משיעורם באוכלוסייה (21%). עוד עולה מהנתונים, כי עיקר העלייה היא בקרב סטודנטים לתואר ראשון ושני.

המועצה להשכלה גבוהה מקדמת את האקדמיזציה בחברה הערבית בין השאר באמצעות תכנית "רואד" המעניקה חשיפה, מידע, ייעוץ והכוונה, ובנוסף גם סיוע בהכנה למבחן הפסיכומטרי וסיורים באוניברסיטאות. כן מוענקות מאות מלגות בשנה לפי קריטריונים של מצב סוציו אקונומי, הצטיינות ועוד. הנתונים הללו לא כוללים את הסטודנטים הערבים הלומדים מחוץ לישראל ומספרם כעשרת אלפים. הם לומדים באוניברסיטאות באירופה, בטורקיה וגם ברשות הפלסטינית.

ד"ר איימן אגבאריה מאוניברסיטת חיפה אמר להארץ, כי הגידול הוא מבורך אך הוא לא מעיד בהכרח על שיפור חד באיכות החינוך בקרב הערבים. לדבריו, בחינה לפי מדדים של איכות מחקרית והשתלבות בתפקידי מפתח באקדמיה תראה תמונה שונה. ד"ר אגבאריה מסתמך בין השאר על מיעוט הדוקטורנטים הערבים (6.7% מכלל הדוקטורנטים), אם כי גם כאן יש עלייה חדה לעומת 2008 שבה רק 3.5% מהדוקטורנטים היו ערבים.

לצד הנתון החיובי של גידול במספר הסטודנטים הערבים, מתברר כי מספר הנושרים בקרב הסטודנטים הערבים הגברים הוא גבוה במיוחד: 14% מהם נושרים בשנת הלימודים הראשונה לעומת 7% מהסטודנטיות הערביות. בקרב סטודנטים וסטודנטיות יהודים שיעור הנשירה הוא 9% ו-6% בהתאמה. עם זאת שיעור הנשירה של הגברים הערבים מצוי במגמת ירידה, לא מעט בזכות השקעה של משרד החינוך והאוניברסיטאות בתוכניות ליווי לסטודנטים בשנתיים הראשונות, בעיקר כדי להתגבר על קשיי השפה ועל פער האיכות הקיים בין מערכות החינוך התיכוניות היהודיות לערביות. הפער מתבטא בין השאר בתוצאות בשיעור הזכאות לבגרות שאמנם עלה בשנים האחרונות בחברה הערבית (ועומד היום על 64%, לעומת 45% לפני עשור), אך במקביל עלה גם באוכלוסייה היהודית ל-80%. כלומר הפער בין האוכלוסיות כמעט שלא הצטמצם לאורך השנים.

על אף זאת, הנתונים כאמור מראים צמיחה מרשימה במספר הסטודנטים הערבים, זאת כתוצאה ממדיניות ממשלתית לעידוד הצמיחה הזו. ב-2012 החליטה הממשלה להשקיע כמיליארד שקלים במשך חמש שנים בתוכניות לקידום ההשכלה האקדמית בקרב ערביי ישראל, ובתוכנית החומש לחברה הערבית "922" שאושרה ב-2015 נוספו תקציבים גדולים גם למטרה הזו.

לכאורה מדובר בפרדוקס. אם לבחון לפי ההתבטאויות של חבריהן, ממשלות הימין השולטות בעשור האחרון לא ממש סופרות את החברה הערבית, ופועלות נגדה בין השאר בחקיקה דוגמת חוק הלאום וחוק הנאמנות בתרבות. אבל בפועל ממשלות אלה השקיעו בערביי ישראל הרבה יותר מכל ממשלה קודמת אחרת, ובתקופתן נרשם השינוי החיובי הכלכלי והחינוכי הגדול ביותר במגזר זה.

רון גרליץ, לשעבר יו"ר עמותת סיכוי, המקדמת שוויון ושותפות בין ערבים ליהודים, אומר בראיון להארץ [24 באוקטובר] כי ייתכן שראש הממשלה בנימין נתניהו פעל לפי האינטרס הכלכלי של המדינה וקידם את האוכלוסייה החלשה המקשה על הצמיחה הכלכלית. לדבריו, יש תיאוריה נוספת "שכעת כמה אנשים מחזיקים בה", ולפיה ייתכן שנתניהו רצה לאזן קצת את ההשפעה השלילית של ההסתה שלו נגד הערבים, "כדי למנוע מהדברים לצאת משליטה".

גורם בכיר במשרד האוצר המעורב בתוכניות החומש ובתקציבים לחברה הערבית אומר לאל-מוניטור, כי השיקול הוא כלכלי נטו. כלומר אותו נתניהו שדיבר על "הערבים נעים בהמוניהם לקלפיות" בבחירות 2015 ומזהיר כל העת מפני שיתוף פעולה פוליטי של כחול לבן עם הרשימה המשותפת, פועל במישור המעשי כפי שראש ממשלה צריך לנהוג.

"אם אתה מנכה את הערבים והחרדים ממדדי האי-שוויון – אנחנו נמצאים במצב מצוין בלעדיהם", הוא אמר בראיון שנתן ב-2012. יוצא מכך כי נתניהו, המבקש להציג נתוני צמיחה מול סוכנויות הדירוג הבינלאומיות ומול חוקרי ה-OECD, יודע שהדרך להצלחה כרוכה בקידום הציבור הערבי ופועל נכון במתן תקציבי ענק למגזר, בהיקפים שלא היו מעולם. האקדמיזציה היא חלק מהתהליך.

יש לכך סיבות מעשיות גם ברמת המיקרו. למשל בתחום הטכנולוגיה הגבוהה, על פי נתוני ארגון צופן בתוך חמש שנים עלה מספר הסטודנטים הערבים למדעי המחשב ב–50%; בעשור האחרון מספר העובדים הערבים בהיי־טק עלה פי 18 ל-5% מכלל המועסקים בתעשייה המתקדמת, רבע מהם נשים; ההערכה היא שעד שנת 2020 הערבים יהוו 10% מכוח העבודה בהיי־טק הישראלי.

הרשימה המשותפת מבקשת לקדם את התהליך באמצעות הקמתה של אוניברסיטה ערבית ראשונה – אחת מדרישותיה לתמיכה בקואליציה עתידית של בני גנץ יו"ר כחול לבן. אוניברסיטה כזו תלמד בשפת האם של ערביי ישראל ותאפשר לחלקים נרחבים מהאוכלוסייה הערבית, לרבות נשים, לקבל חינוך אקדמי ברמה גבוהה. לפי ד"ר יאסר עוואד מהמכללה האקדמית סכנין, בשיחה עם אל-מוניטור, רבות מן הנשים הערביות אינן פונות כלל ללימודים אקדמיים בשל חסמים כמו הבחינה הפסיכומטרית אשר אינה מותאמת לתרבותן והשפה העברית שבה מתנהלים הלימודים במוסדות האקדמיים, המקשה עליהן לעמוד במשימות האקדמיות. בנוסף, התרבות הערבית אינה מתיישבת באופן מלא עם התרבות המערבית הרווחת באוניברסיטאות הישראליות, מה שמקשה על משפחות ערביות שמרניות ומסורתיות יותר לשלוח את בנותיהן ללימודים מתוך חשש שיסטו מהתרבות המקובלת. פיתרון אפשרי לבעיה נמצא כבר במגזר הדתי-חרדי בישראל, כמו למשל הקמפוס הטכנולוגי מכון לב בירושלים לגברים שגם פתח ברבות השנים קמפוס לנשים.

בסופו של דבר הנתונים מראים כי השינוי בעיצומו וכי האקדמיזציה מחלחלת גם לקהילות שמרניות יותר בקרב הערבים. השינוי הזה הוא שהביא גם לתפנית בקרב הפוליטיקאים הערבים, המתמקדים כעת יותר בבעיות פנים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: תרבות

דני זקן הוא עיתונאי בכיר יוצא רשת ב של קול ישראל, שם היה כתב לענייני צבא, מתנחלים, פלסטינים, כנסת, כלכלה, חרדים ומפלגות חרדיות, דת, משטרה ספורט ועוד. עורך חדשות, עורך ומגיש יומני חדשות ותכניות אקטואליה וספורט. בוגר תכנית נייט וואלאס לעיתונאים מצטיינים באוניברסיטת מישיגן. בוגר תכניות למתקדמים של אקדמיית הביביסי. מנחה סדנאות תקשורת במכון מנדל ובאוניברסיטה העברית, מרצה לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה ועוד. יושב ראש אגודת העיתונאים ירושלים בעבר. 

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept