ישראל פולס

האם איימן עודה יהיה שר בממשלה הבאה?

p
המחבר
בקצרה
חובת ההוכחה על ח"כ איימן עודה להראות שנכונותו להצטרף לקואליציית מרכז-שמאל אינה ספין פוליטי; חובת ההוכחה חלה גם על מי שמתיימרת להחליף את השלטון – רשימת כחול לבן, שלא מפספסת אף הזדמנות לטרוק את הדלת בפני הציבור הערבי.

"מוכן להצטרף לקואליציית מרכז-שמאל", הצהיר יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה בראיון שהעניק לעיתונאי נחום ברנע ופורסם ביום שישי [30 באוגוסט] בידיעות אחרונות. דבריו אלה מעלים שאלה מהותית: האם מדובר בסיבה לתקווה או שמא בספין בחירות? בנסיבות העניין נראה כי התשובה היא גם וגם. 

מי שעוקב באדיקות אחרי התבטאויותיו של ח"כ עודה בוודאי זוכר כי באפריל, ערב בחירות 2019 מועד א', הוא הצהיר בראיון לעיתון גלובס כי הוא אינו פוסל תמיכה מבחוץ בקואליציית בני גנץ. הפעם עודה הלך כמה צעדים קדימה והכריז על מוכנות להצטרפות ממשית לקואליציה במטרה להיות חלק מהממשלה. אם כך יקרה – מפלגה ערבית כחלק מהממשלה, מדובר יהיה בתקדים שטרם היה כמותו בישראל ואשר יהווה שינוי טוטאלי של כללי המשחק.

עם זאת יש לזכור, כי מדובר באותו איימן עודה שדיבר לא פעם בתקשורת על שותפות בין יהודים לערבים, אך ברגע האמת יישר קו עם הקולות המתנגדים לכך ברשימה המשותפת. דוגמאות לא חסר: החרמת הלוויית שמעון פרס [2016]; אי חתימת הסכם עודפים עם מרצ בבחירות 2015 בשל התנגדות בל"ד לשיתוף פעולה עם מפלגה ציונית; ביטול השתתפותו באירוע שבתרבות הראשון אי פעם בחברה הערבית בשל התנגדות אנשי בל"ד להזמנת אהוד אולמרט ורם בן ברק (גילוי נאות: כותב המאמר הוא יוזם אירועי שבתרבות בחברה הערבית); ועוד.

המשמעות של כל זה היא שח"כ עודה כנראה לא קורץ מהחומר שממנו עשויים מנהיגים בעלי אומץ לעמוד איתן מול קולות מתנגדים. לכן חובת ההוכחה להראות שדבריו נאמרו לא כספין פוליטי היא עליו. חובת ההוכחה חלה גם על מי שמתיימרת להחליף את שלטון נתניהו ולהרכיב קואליציה – רשימת כחול לבן, שלא מפספסת שום הזדמנות לטרוק את הדלת בפני הציבור הערבי.

בעקבות דבריו של ח"כ עודה מיהר מועמד מס' 4 ברשימת כחול לבן, ח"כ גבי אשכנזי, להצהיר כי "לא נוכל לשבת עם מפלגות ערביות שלא מכירות בישראל כמדינה יהודית.'' במקביל, בני גנץ ויאיר לפיד, המועמדים לראשות ממשלה ברוטציה מטעם כחול לבן, התעלמו כליל מהצהרת עודה.

האם בכחול לבן טרם הפיקו לקחים מבחירות אפריל? האם לא השכילו להבין שאין למרכז-שמאל שום סיכוי להחליף את השלטון ללא תמיכת הציבור הערבי? אולי הם עדיין תקועים בשנות השישים והשבעים, כשהמפלגות הלא ערביות ראו בציבור הערבי קבלני קולות ועסקנים ותו לא? זה יכול להסביר את אי שיבוצו של מועמד ערבי מוסלמי או נוצרי ברשימה. כחול לבן הכלילה במקום ריאלי רק מועמדת ערבייה-דרוזית, כי הציבור היהודי נוטה לחשוב שהדרוזים אינם ערבים (ח"כ ע'דיר כמאל מריח, מקום 25).

ייתכן שבכחול לבן פשוט מפחדים מתגובת נתניהו – ברגע שלא ישללו שיתוף פעולה עם מפלגה ערבית הם יתויגו כשמאל, בזמן שהם מתאמצים לשווק את עצמם כמרכז-ימין (ספק אם זה יביא להם מנדטים מהצד הימני של המפה).

בהנחה שכחול לבן תעמוד בהתחייבותה שלא לשבת עם נתניהו, ובהנחה שהרשימה לא תתפרק למחרת הבחירות נוכח המתחים בין גנץ ללפיד – איזה אופציות יש לה להרכבת ממשלה על פי הסקרים האחרונים? כשאתה מסוכסך עם המפלגות החרדיות ופוסל שיתוף פעולה עם הציבור הערבי אז אתה מראש מתמודד על המקום השני.

כאן המקום לשאול: האם הציבור היהודי בכלל רואה בציבור הערבי חלק אינטגרלי מהמדינה שיכול להיות חלק מממשלות ישראל? נוכח העובדה שאף רשימה לא שיבצה מועמדים ערבים במקומות ריאליים, למעט המחנה הדמוקרטי, נראה שאין עדיין בשלות כזו אצל הציבור היהודי. התחושה היא שבגוש המרכז-שמאל רואים בציבור הערבי כגורם שיכול לסייע בהחלפת השלטון, אך למחרת הבחירות המפלגות הערביות לא יהיו חלק מהמשחק הפוליטי להרכבת קואליציה. 

כשכך הם פני הדברים, מה בכל זאת ניסה ח"כ עודה להשיג בהצהרתו לברנע? נדמה כי הוא ער לתחזית שלפיה למרות איחודה מחדש של הרשימה המשותפת, הציבור הערבי אינו מתכוון לנהור לקלפיות ומספר המנדטים הצפוי לרשימה הוא תשעה-עשרה בלבד. לתוצאה כזו יש לא מעט סיבות, כפי שהרחבתי במאמר קודם, למשל סלידתו של הציבור הערבי מהקו הבדלני שהרשימה המשותפת הובילה בעבר. סקר שנערך ב-2016 הראה כי 59% מהציבור הערבי התנגד לחרם של הח"כים מהרשימה המשותפת על הלווייתו של שמעון פרס.

לפי סקר אחר שנערך בקרן אברהם [יולי 2019], אחד הגורמים העשויים לעודד הצבעה הוא הכוונה לשתף מפלגות ערביות בממשלה. זה בעצם מה שניסה עודה להשיג בהצהרתו – לעודד מצביעים ערבים לצאת לקלפיות ולהצביע. הוא כבר הבין שהרשימה המשותפת לבדה אין די בה כדי להוציא את הבוחרים הערבים מבתיהם בספטמבר, במיוחד נוכח אכזבתם מתפקוד הרשימה המשותפת בכנסת ה-20.

ח"כ עודה אמר את הדברים בשם עצמו ולא בשם הרשימה המשותפת שבראשה הוא עומד. למעשה חבר הכנסת לשעבר ג'מאל זחאלקה, יו"ר בל"ד – אחת מארבע המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת, גינה את הדברים וטען כי "דברי איימן עודה מנוגדים לעמדה של המשותפת ושל בל"ד". גם ח"כ אחמד טיבי הסתייג מהדברים אך אמר שהוא שואף להשפיע מתוך גוש חוסם. האם ח"כ טיבי יסרב לתפקיד שר במידה שיוצע לו? ייתכן שלא.

בסיכומו של דבר ח"כ איימן עודה שם לראשונה את דעת הציבור הערבי על השולחן, כפי שהצהיר יוסף מקלדה, מנכ"ל מכון סטאטנט למחקרים וסקרים, שבדק ומצא כי 80 אחוז ממצביעי הרשימה משותפת מסכימים עם אמירתו של עודה – ו-72 אחוז מכלל המצביעים הערבים תומכים בהצטרפות מפלגה ערבית לממשלה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עפיף אבו מוך כותב עבור אל-מוניטור. מעבר לכך, אבו מוך הינו הייטקיסט, פובליציסט ואקטיביסט פוליטי וחברתי. בעבר פירסם מאמרים רבים בכלי תקשורת שונים בישראל והשתתף כחבר פאנל בתוכניות רדיו וטלוויזיה כפרשן פוליטי. יוזם אירועי שבתרבות בחברה הערבית ופעיל למען הנכחת החברה הישראלית בשיח הציבורי והחדרת הקול הערבי לתקשורת העברית בישראל. טוויטר: AfifAbuMuch@

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept