ישראל פולס

האם נתניהו ראוי לנהל מו"מ לשלום?

p
המחבר
בקצרה
השאלה – מי אתם רוצים שינהל את המשא ומתן על עסקת המאה של טראמפ, צריכה לעמוד בפני כל בוחר ישראלי שתולה (עדיין) תקוות בתכנית שנועדה לקרב את קצו של הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. התשובה הנכונה היא, רק לא נתניהו.

עמוד הפייסבוק של שכונות פולג-עיר ימים בנתניה, המוגבל בעיקר להתרעות על מפגעים והמלצות על שרברבים, הוכתם השבוע בהתרעה-המלצה פוליטית. המשנה לראשת העיר, איש "כולנו" אהרן אורגד, חלק עם הגולשים את רשמיו מפגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו על הערכות הליכוד  לבחירות. מאחר שהפגישה עם 15 עסקני כולנו הייתה סגורה, אורגד התנצל שעליו לקמץ בפרטים. אך פטור בלא כלום אי אפשר. "אתם יודעים מה? קחו משפט אחד מהמפגש", כתב המשנה. ״תקשיבו, עוד יומיים שלושה, עוד חודש או עוד חודשיים, תכנית המאה של טראמפ תפורסם בקרוב", ציטט אורגד את נתניהו, "עכשיו אני שואל אתכם – מי אתם רוצים שינהל את המשא ומתן על התכנית הזו?!״ ( סימני השאלה והקריאה במקור).

השאלה הייתה, כמובן, רטורית, שהרי 15 פעילי כולנו, מפלגה שנטמעה בליכוד, הם קהל השבוי בקסמיו של נתניהו. המושתלים מטעמם ברשימת הליכוד לכנסת הוחתמו גם הם על הצהרת הנאמנות למנהיג העליון. אך השאלה הזאת צריכה להטריד כל בוחר שתולה (עדיין) תקוות בעסקת המאה. האמנם נתניהו הוא המדינאי הראוי לנהל משא ומתן על תכנית מדינית, שנועדה לקרב את קצו של הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, ולסיים את סבלם של שני העמים? האם הוא מוכן להציע ויתורים טריטוריאליים בגדה, שיאפשרו את הקמתה של מדינה פלסטינית מפורזת ובת-קיימא? האם הוא מוכן לעשות את הוויתור הטריטוריאלי בגדה, שיש לו פרטנר במחנה הפלסטיני המתון ביותר? ואם התשובה חיובית, האם יש בכוחו הפוליטי לדון בפשרה לגבי השליטה במזרח ירושלים ובמקומות הקדושים, שתניח את דעתם של כוהני הדת המוסלמים הכי פרגמטיים?   

התשובה הפורמאלית לשאלה הראשונה הייתה מרוחה על פני העמוד הראשון של החינמון "ישראל היום" [6 באוגוסט]. במאמר נדיר, שנושא את חתימתו של ראש הממשלה, התחייב נתניהו להקים ממשלת ימין ובשום אופן לא לפעול להקמת ממשלת אחדות. משמע, אין לו ענין בשותפים פוליטיים למהלך מדיני מול הפלסטינים. כך היה גם בפברואר 2015 כאשר הוא הכריז כי "לא תוקם ממשלת אחדות ביני לבין ציפי ובוז'י. זה לא יקרה". הוא תירץ זאת ב"תהום אידיאולוגית עמוקה" הפעורה בינו לבינם, ופירט "אני בעד שמירה על ירושלים מאוחדת תחת ריבונות ישראלית, הם נגד. אני נגד ויתור על שטחי יהודה ושומרון, מפני שכל שטח שיימסר יהפוך לבסיס טרור של האסלאם הקיצוני, הם בעד".

מוטיב מסירת "יהודה ושומרון" לאסלאם הקיצוני חזר בראיון שהעניק נתניהו כעבור מספר ימים לאתר NRG [מארס 2015]. "כל מי שהולך להקים היום מדינת פלסטינית נותן שטח לאסלאם הקיצוני", התריע ראש הממשלה וטען כי "השמאל מתעלם מזה וטומן ראשו בחול". "השמאל" כלל אצלו את מפלגת העבודה בראשותו של יצחק הרצוג, שבחרה לדבריו "רשימה של שמאל קיצוני ואנטי ציוני". עוד בינואר 2015 הבהיר נתניהו, כי "אין מפגש בין התפיסה הלאומית והאחראית של הליכוד בראשותי לבין הרשימה השמאלית וחסרת האחריות של ציפי ובוז׳י, שעכשיו מתברר שהיא רשימה שמאלנית קיצונית".

ואף על פי כן, זמן קצר לאחר שהושבעה ממשלתו הרביעית, שהתבססה על קואליציה רעועה של 61 חברי כנסת, הציע נתניהו לאותם "ראשי השמאל הקיצוני", כדבריו, להצטרף לממשלתו. המגעים בין הצדדים הגיעו לשיאם באמצע 2016, בנסיעה משותפת של נתניהו והרצוג לקהיר בהזמנתו של  הנשיא עבד אל פתח א-סיסי. המנהיג המצרי הבטיח שאם תוקם ממשלת אחדות הוא יארגן ועידה אזורית בהשתתפות מדינות המפרץ. במהלך המו"מ להקמת ממשלה משותפת התחייב נתניהו בפני הרצוג לתמוך בפתרון שתי המדינות ולרסן את הבנייה בהתנחלויות. הכל התפוצץ כאשר הדבר נודע לאנשי האגף האולטרה ניצי בליכוד.

"אמרתי לראש הממשלה ולהרצוג שלא בשביל זה הקמנו ממשלה ולא זה מה שהעם רצה", סיפר לימים השר יריב לוין [מארס 2019]. "העם בחר בממשלת ימין ולא במדיניות השמאל", הוסיף מקורבו של נתניהו, "ולכן אין סיכוי שנייר כזה יעבור בליכוד או בציבור שבחר בנו". גם אחרי הבחירות האחרונות [אפריל 2019] הציע נתניהו למנהיג העבודה דאז אבי גבאי להצטרף לממשלה בראשותו. משהדבר דלף, שני הצדדים נבהלו מהביקורת שהוטחה נגדם מימין וגם משמאל, והסוף ידוע.

הרצוג סיכם בשעתו את הנסיון העקר לגבש ממשלת אחדות במילים "נתניהו בסוף הוכיח ששרידות פוליטית יותר חשובה מלעשות מהלך היסטורי". אם באותם ימים השרידות הפוליטית הטרידה את נתניהו וצמצמה את מרחב התמרון המדיני שלו, בשנים האחרונות תיקי האלפים שמרחפים מעליו קיצצו עוד יותר את כנפיו. דוגמא לכך ניתנה השבוע [11 באוגוסט] בהחלטה של ראש הממשלה לחזור בו מהחלטתו לסגור את שערי מתחם הר הבית ליהודים בתשעה באב, כפי שהמליצו גורמי הביטחון. הוא עשה זאת שעה קלה אחרי שהשר הזוטר בצלאל סמוטריץ' הטיח בו: "אדוני ראש הממשלה, אם אין לך אומץ לקבל את ההחלטה הזו לבד, כנס אותנו וניקח אנחנו את האחריות".

באותו יום, אותו חבר ממשלת נתניהו ניאץ את מערכת המשפט בכנותו אותה "מטומטמת" בשל החלטת בית המשפט לאסור קיומה של הפרדה בין נשים לגברים במרחב הציבורי בעפולה. הוא תלה את האשמה ב"ראש ממשלה חלש", שכן "מאה אחוז מהטרלול הזה מתרחש במשמרת שלו", והעניק לו את הציון "אפס מנהיגות. אפס משילות". נתניהו, זה שמתיימר להיות השומר האולטימטיבי על האינטרסים של ישראל ושל כבודה הלאומי, מחל על כבודו והסתפק בהתנצלות חלולה של סמוטריץ. הוא התעלם מביזוי מערכת המשפט תוך שימוש בשפת ביבים, ולא תבע מהשר להתנצל בפני השופטים.  

אחרי שעשרות בני אדם, כולל שוטרים, נפצעו במהומות שפרצו בהר הבית וירדן מחתה על הפרת הסטטוס קוו בעיצומו של חג הקורבן, "שיבח" סמוטריץ' את נתניהו על ההוראה לפתוח את שערי האתר, והוסיף: "החלטה נכונה שמלמדת שלחץ ציבורי ופוליטי עושה את שלו". המחמאה המפוקפקת הזאת מחזירה אותנו לשאלה של נתניהו, שהשאירה את רישומה על האורח מנתניה: "אז מי אתם רוצים שינהל את המשא ומתן על תוכנית המאה של טראמפ?"

נוכח הצעדים החד-צדדיים שנקט טראמפ עד כה לקידום השלום בין ישראל לפלסטינים- צעדים שהביאו לישראל תשואה קצרת מועד, והעמיקו את הקרע עם הצד הפלסטיני - התשובה הנכונה היא בנימין נתניהו -  הפוליטיקאי הזר המשפיע ביותר על הנשיא האמריקאי. אך השאלה הנכונה אינה מי ראוי לייצג את ישראל במשא ומתן עם נשיא ארצות הברית טראמפ על "עסקת מאה" מקרטעת, אלא מי מעוניין באמת לפתוח במו"מ רציני עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו-מאזן), על בסיס עקרון שתי המדינות, במקום לאפשר העברת מזוודות כסף לחמאס, אשר חותר להקים מדינה פלסטינית במקום מדינת ישראל. התשובה לשאלה הזאת היא - רק לא נתניהו.  

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: donald trump, israeli-palestinian negotiations, right wing, bezalel smotrich, deal of the century, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept