ישראל פולס

לא לפסול על הסף ממשלת רוטציה עם הליכוד בראשות נתניהו

p
המחבר
בקצרה
ממשלת אחדות לאומית הכוללת רוטציה לתקופות שוות איננה דבר שמפלגה אחראית יכולה לשלול על הסף. כל עוד אין המחנה הליברלי מסוגל להקים ממשלה ליברלית, יש הכרח לבחון את האפשרות לנצל את חולשתו הגדולה של נתניהו לצורך מימוש מטרות אידאולוגיות.

מדינת ישראל חיה בסרט: הכרזות הניצחון החפוזות של בני גנץ ובנימין נתניהו אחרי הבחירות לכנסת ה-21, ההערכה הסבירה שהימין יוכל להקים ממשלה עם החרדים ותלמידי כהנא, ה"טוויסט" שעשה אביגור ליברמן מהצגת נאמנות מוחלטת לנתניהו להצטרפות למחנה "רק לא נתניהו", החלטת נתניהו למנוע ממישהו אחר מסיעתו להקים ממשלה באמצעות תרגיל חוקי שאיפשר לו להקדים את הבחירות והפיזור החפוז של הכנסת ה-21.

בשבוע שעבר [25 ביוני], כשהסקרים שבידיו הראו לנתניהו שהקדמת הבחירות לכנסת ה-22 עלולה לעלות לו בכיסאו, בזמן הכי פחות מתאים לו לוותר על הכיסא הזה, העלה יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אופציה חדשה, כמו מתסריט של פדריקו פליני: ביטול החוק לפיזור הכנסת ה-21 והקמת ממשלת אחדות לאומית ברוטציה בין נתניהו וגנץ.

נכון ליום ראשון בבוקר [30 ביוני] נדמה כי האופציה הזו אינה אפשרית. מעולם לא הוקדמו בחירות בישראל לאחר שבועות מעטים כל כך של כנסת חדשה, ומעולם לא ניסו לבטל חוק לפיזור הכנסת שאושר כנדרש בשלוש קריאות. החוק הישראלי איננו אומר לנו אם הוא יכול להכיל מהלך כזה, ואם כן – מה מספר התומכים שהמהלך זקוק לו בכנסת. לפי אדלשטיין, מכיוון ש-74 חברי כנסת תמכו בחוק לפיזור הכנסת ה-21, סביר שכדי לבטלו יהיה צורך במספר גדול מזה של חברי כנסת. יועצים משפטיים טוענים כי כל המהלך לא יעמוד בבג"ץ, משום שפיזור הכנסת ה-21 והקדמת הבחירות כבר יצרו במערכת הפוליטית שורה ארוכה של היערכויות, שאי אפשר לבטלן. כנראה שהחזרת השד לבקבוק היא אתגר שאי אפשר להתגבר עליו.

גם אם הבחירות יתקיימו ב-17 בספטמבר, ישנה אפשרות מעשית מאוד שהימין לא יצליח להקים ממשלה בלי ליברמן, ואילו כחול לבן לא תצליח להקים ממשלה (גם אם מצבו של מחנה המרכז-שמאל ישתפר בעקבות כניסת מפלגתו החדשה של אהוד ברק) משום שלא תציע לערבים שותפות מלאה ומנגד היא תפסול כל שותפות עם נתניהו. מה יקרה אם ייווצר מבוי סתום שכזה? איש אינו יודע, והכל מעדיפים שלא לחשוב על כך ולא "לחצות את הגשר" לפני שנגיע אליו. לפיכך שאלת ממשלת אחדות לאומית עשויה להידפק על דלתנו בעוד שבועות מעטים.

המחנה הליברלי בישראל אינו רשאי לפסול אופציה כזו על הסף. הדחתו של נתניהו מתפקידו, עוד לפני ההחלטה על כתב אישום נגדו, היא מהלך חשוב ונכון, אבל איננו יכול להיות חזות הכל. לא יכול להיות שכל מה שיציעו מפלגתו של גנץ ומפלגתו של ברק לבוחר, הרוצה בשלום ובצדק חברתי, הוא להיפטר מנתניהו ולבנות על ליברמן.

כל עוד ממשיך הליכוד לעמוד מאחורי נתניהו (ואין בעיני כל חשיבות לעוינות כלפיו מתוך שורות הנהגת הליכוד, כולל מקרב בכירי שריו שאינם פוסקים מללהג עליו מאחורי גבו) ואינו מוכן להחליפו, וכל עוד אין המחנה הליברלי מסוגל להקים ממשלה ליברלית, יש הכרח לבחון את האפשרות לנצל את חולשתו הגדולה של נתניהו לצורך מימוש מטרות אידאולוגיות. הוא הוכיח בעבר כי הנושא האידאולוגי חשוב בעיניו פחות משרידותו הפוליטית והאישית, ואין שום בושה להשתמש בכך לשם מימוש המטרות הציבוריות החשובות באמת.

אם אני חוזר 35 שנה לאחור [1984], להסכם הרוטציה בין שמעון פרס ליצחק שמיר, שחילק את הקדנציה לשני חלקים שווים של 25 חודשים ואשר בוצע במלואו כפי שהוסכם ונחתם, הרי שהנושאים האידאולוגיים (שנגעו, בין השאר, לשאלת הפסקת בניית ההתנחלויות) הוסכמו בין הצדדים לפני ההכרעה בנושא הרוטציה בין שני המנהיגים.

הדרישה החד-משמעית מן הליכוד צריכה להיות נכונות לפתוח מיד במשא ומתן עם ההנהגה הפלסטינית על בסיס נכונות ישראלית לפתרון שתי המדינות (נאום בר אילן של נתניהו מ-2009) וחילופי שטחים שנקודת ההתייחסות שלהם היא גבול ה-4 ביוני 1967.

הדרישה השנייה צריכה להיות התנגדות לכל חקיקה המצמצמת את סמכויות בית המשפט העליון ווטו הדדי על כל שינוי בחוקי יסוד או חקיקת חוקי יסוד חדשים. ללא הסכמה בשתי נקודות אלו, אין שום טעם להקים ממשלת אחדות לאומית – לא עם נתניהו ולא עם חבר כנסת אחר מהליכוד.

אם אכן הדרך היחידה להקים ממשלת רוטציה תהיה לעשות זאת עם הליכוד בראשות נתניהו, אני סבור כי ניתן יהיה לקבל את תביעתו שהוא יכהן כראש ממשלה בחלק הראשון של כהונת הכנסת ה-22, וגנץ – בחלק השני (אפרופו פרס ושמיר: שמיר לא הפסיד מכך שמילא את תפקיד ראש הממשלה ב-25 החודשים האחרונים של הרוטציה, והוא גבר על פרס בבחירות 1988 שבהן רץ כראש ממשלה מכהן). כל אחד יכהן כממלא מקום זולתו וכשר בכיר בממשלתו (שר הביטחון או שר החוץ).

אלא שבכך אין די. המחנה הליברלי אינו יכול לתת יד לכהונת ראש ממשלה פעיל לאחר שיוחלט להגיש נגדו כתב אישום. חלק מההסכם עם נתניהו חייב לקבוע כי אם וכאשר יוגש נגדו כתב אישום לאחר השימוע, הוא יודיע על נבצרותו למלא את התפקיד. מדובר בנבצרות זמנית שיכולה להימשך, על פי החוק, עד מאה יום, ואשר במהלכה יחליף אותו ממלא מקומו. החוק גם קובע כי אם בתום תקופה זו לא יסתיים ההליך המשפטי, הממשלה תחשב כאילו התפטרה אוטומטית והכנסת תצטרך לתת אמון בראש ממשלה אחר. לכן בהסכם הקואליציוני יהיה צורך להחליט, כי אם תקופת הנבצרות תסתיים בהותירה זמן קצר מאוד לסיום מועד הרוטציה של נתניהו (למשל: פחות משנה), יהפוך גנץ לראש ממשלה; אך אם תיוותר תקופה ארוכה יותר, ישלים מי שיבחר בו הליכוד את תקופתו של נתניהו וייבחר לראש ממשלה.

מכל מקום, ממשלת אחדות לאומית הכוללת רוטציה לתקופות שוות איננה דבר שמפלגה אחראית יכולה לשלול על הסף. זוהי הזדמנות נדירה להשפיע על סדרי העדיפויות של ישראל, ואם ניתן למנוע מצב שבו יכהן ראש ממשלה פעיל בעת משפטו – תהיה זו תרומה חשובה לנורמות הדמוקרטיות של ישראל כמדינה הפועלת ברוח החוק ולא רק על פי לשון החוק היבשה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: ehud barak, national unity, israeli politics, israeli elections, benjamin netanyahu, blue and white, benny gantz

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept