לקראת תום תוספת הזמן שבנימין נתניהו זקוק לה כדי להרכיב את ממשלתו החדשה, יהיו אלה שותפיו הוותיקים שיוותרו על חלק ניכר מדרישותיהם ויבקשו ממנו להצטרף לממשלתו. כמעט לכולם לא יכולה להיות ממשלה טובה יותר, אך הם ינסו לסחוט ממנו תיקים כבדים ודרישות אחרות תמורת מנדטים מעטים, והם יודעים כי נתניהו סחיט.
הוא עצמו איננו מתלהב מהממשלה שהוא עומד להקים, והיה מעדיף לנצל את השינוי בחוק שיזם ב-2009, חודשים אחדים לאחר שנבחר מחדש לתפקיד ראש הממשלה. עד אז יכלו רק חברי כנסת, שהיוו שליש מסיעתם המקורית, לפרוש ממנה מבלי לקבל את אישור הסיעה לכך ומבלי שייפגעו זכויותיהם כחברי כנסת; התיקון שיזם נתניהו איפשר לשבעה חברי כנסת ומעלה לפרוש מסיעתם, גם אם אינם מגיעים לשליש ממנה. הוא טען אז כי מדובר בחלק ממסכת חוקים שנועדו לשפר את ה"משילות" בישראל, אבל האמת הייתה שהוא ניסה להוציא ממפלגת קדימה ז"ל קבוצה של שבעה חברי כנסת לפחות, בראשות שאול מופז, ולצרפם לקואליציה בראשותו. מופז לא פרש, אבל השינוי בחוק נותר, והוא יכול לשרת את נתניהו אם לפחות שבעה חברי כנסת יפרשו עכשיו מכחול לבן.
בעוד נציגיו של נתניהו דנים בכובד ראש עם נציגי החרדים, הימין, והימין הכהניסטי, שולח ראש הממשלה איתותים לחברי כנסת שונים בכחול לבן. השם הראשון אשר פורסם בהקשר זה היה של חברת הכנסת החרדית עומר ינקלביץ' (מקום 23 בכחול לבן). אבל לא יהיה קל לליכוד לשכנע את חברי הכנסת האלה גם לעזוב את ביתם הפוליטי הנוכחי וגם להתחייב להצבעה שתאפשר לנתניהו להתחמק ממשפט ומעונש. לעומתם – "השותפים הטבעיים" שלו כבר העניקו לו מזמן את הבטחתם בעניין זה. הגדילה לעשות סיעת איחוד מפלגות הימין, שהביאה את שינוי החקיקה בנושא חסינות חברי הכנסת כאחד התנאים (!) לכניסת המפלגה לקואליציה... כלומר, גם אם שליחי נתניהו ימצאו שבעה "צדיקים" בכחול לבן שיסכימו לפרוש מסיעתם הטרייה ולהצטרף לקואליציית נתניהו – אם הם לא יישבעו בנקיטת חפץ כי יצביעו בעד כל חוק שירחיק את נתניהו ממשפט פלילי, יצטרך נתניהו להעדיף את קואליציית החסינות שלו ולהעניק למרכיביה ויתורים שיעלו לו בבריאות.
במצב שבו ייאלץ נתניהו להקים מחדש את קואליציית הממשלה היוצאת וכחול לבן תצליח להישמר בגודלה הנוכחי, תצטרך סיעתו של בני גנץ להתמקד בנושא עיקרי אחד: טרפוד הניסיון של נתניהו להציל עצמו ממשפט. לכאורה, לפחות, זה לא יהיה לה קשה מדי. אחרי הכל, זה הדבק היחיד בין חבריה. ראינו זאת היטב במהלך הסיבוב האלים האחרון מול עזה; הביקורת העיקרית שנשמעה מפיותיהם של רוב חברי הכנסת של הסיעה הייתה על חולשת התגובה הישראלית ולא על חזונו של נתניהו למנוע הסכם עם הפלסטינים בכל מחיר, ולהעדיף את החמאס על פני אש"ף. הדוברים העיקריים של כחול לבן הם האישים המוכרים יותר (כמו משה יעלון וצבי האוזר), והם לא שינו את טעמם מאז ימיהם בליכוד. יאיר לפיד מחרה-מחזיק אחריהם כדי שלא להישמע שמאלני חלילה, עופר שלח הנבון והבקי נשמע כמו מיעוט של איש אחד בסיעתו, וגנץ נשמע פחות מאחרים והרבה פחות נחרץ מהם.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
