ישראל פולס

איך לשכנע את הערבים לנהור לקלפיות?

p
המחבר
בקצרה
נוכח הניכור המסוכן של המיעוט הערבי – אפילו מנהיג כחול לבן, החלופה הריאלית היחידה לממשלת הימין של נתניהו, נרתע משותפות יהודית-ערבית בשלטון – אין פלא שרבים בציבור הלא יהודי מתכוונים להדיר רגליהם מהקלפיות.

כל הסקרים, אפילו האופטימיים ביותר מבחינתה של מפלגת כחול לבן, צופים שבני גנץ לא יוכל לגבש גוש חוסם ולהרכיב ממשלה יציבה יחסית, בלי תמיכתן של שתי המפלגות הערביות. אך כלל לא בטוח אם המנדטים שהשתיים ישיגו ב-9 באפריל יביאו את גוש המרכז-שמאל ל-61 מנדטים. רשימת רע"מ-בל"ד מגרדת את אחוז החסימה, העבודה ומרצ אינן מצליחות להמריא באזור הבחירה הערבי, שלא לדבר על כחול לבן, שראשה הודיע ברבים שהמפלגות הערביות אינן רצויות בממשלה שלו. בראיון לידיעות אחרונות [8 בפברואר], גנץ אמר כי הוא לא פוסל אף אחד שהוא ציוני, רמז עבה למפלגות הערביות, שכידוע אינן שותפות לחזון הציוני. מאוחר יותר, בראיון לערוץ 11 [19 במארס], מנהיג כחול לבן אמר במפורש כי הוא לא יקיים שום שיח פוליטי עם נציגי המפלגות הערביות. 

אין תמה אפוא שרבים מקרב הציבור הלא יהודי מתכננים לנצל את יום השבתון לבילויים משפחתיים ולהדיר את רגליהם מהקלפיות. האתגר המרכזי של המפלגות הערביות בימים האחרונים ובעיקר ביום הבחירות עצמו יהיה לשכנע את המצביעים הערבים שלמרות התסכול והאכזבה, ויתור על זכות ההצבעה פוגע באינטרסים שלהם. סרטון שבו הראפר הפופולרי תאמר נפאר מתחבט עם עצמו בשאלת ההשתתפות בבחירות זכה כבר לרבבות צפיות (הוא החליט להצביע).    

סקר פנימי שהזמינה מפלגת חד"ש-תע"ל בימים האחרונים, מראה כי שיעור ההצבעה בקרב ערביי ישראל צפוי להיות 51% - ירידה של כ-19% לעומת הבחירות הקודמות [2015]. סקר אחר, שערכו עמותת "יוזמות אברהם" וקרן "פרידריך אברט", צופה ששיעור ההצבעה בציבור הישראלי-ערבי יגיע  ל-56%, ירידה של "רק" 7.5%. שיעורי הצבעה כה נמוכים של ערביי ישראל אינם זכורים מאז ההתמודדות בין ראש הממשלה שמעון פרס לבנימין נתניהו בשנת 1996, בצל הרג עשרות הילדים בכפר קנא שבלבנון מהפגזה ישראלית במהלך מבצע "ענבי זעם". 

בעניין זה יש להזכיר ששיעור ההצבעה הכללי ב-2015 עמד על 72.3% מקרב בעלי זכות ההצבעה. בהתחשב בכך שכחצי מיליון מהרשומים בפנקס הבוחרים אינם חיים בישראל, הרי ששיעור ההצבעה הכללי בפועל היה מעל 80%.

שני אירועים מסבירים את ירידת העניין של הציבור הערבי בהליך הדמוקרטי. האחד, אכזבה מהמנהיגות הפוליטית שלהם, שהתמקדה במאבקי אגו עד שהביאה לפירוקה של הרשימה המשותפת. נראה כי החרדה מפני רף אחוז החסימה הספיקה כדי לגבור פעם אחת בלבד על אמביציות אישיות ולחבר בין אנשי התנועה האסלאמית לחילונים מהמפלגה הקומוניסטית. האירוע השני, לא על פי סדר החשיבות, הוא חוק הלאום שעבר בכנסת האחרונה בקולות הימין והחרדים. מצע כחול לבן, החלופה הריאלית היחידה לקואליציה היוצאת, כולל אמנם הבטחה לתקן את החוק ולהוסיף לו את עיקרון השוויון, אולם קשה להתעלם מהרתיעה הפומבית של ראשי המפלגה משותפות יהודית-ערבית בשלטון. אין זה סוד שאחד מהם, מזכיר הממשלה לשעבר צבי האוזר (מקום 14 ברשימת כחול לבן), נמנה עם מנסחי החוק.

השיח הציבורי בגזרה שבין הימין הכהניסטי למרצ מפריד בין שוויון זכויות בחלוקת שירותים ציבוריים לבין הפרדה ביחס לזיקה למדינה. במלים אחרות, קחו עוד קצת כסף ותשתקו. אך שום תוספת לתקציב המועצה המקומית לא יצליח למחוק את העלבון של ילד ערבי, יליד סחנין, שחווה שוב ושוב את ההשפלה שמשפחתו עוברת בבידוק הביטחוני בנמל התעופה. איך אם ערבייה מאום אל פחם יכולה לשכנע את בתה שישראל היא המדינה שלה? איך מתרגמים לערבית את ההצהרה של ראש הממשלה שמדינת ישראל היא אך ורק מדינת הלאום של העם היהודי?

זה המקום להזכיר את המסקנות החשובות והנשכחות של ועדת החקירה שהוקמה בעקבות אירועי אוקטובר 2000, בהם נהרגו 12 אזרחים ערבים ועוד פלסטיני לא אזרח ישראל, ונפצעו עוד עשרות. "תפקידה של המדינה בעניין זה אינו מצטמצם לעניינים חומריים בלבד", כתבו חברי הוועדה בראשות סגן נשיא בית המשפט העליון תאודור אור, יחד עם שופט בית המשפט המחוזי בנצרת האשם חטיב והמזרחן פרופ' שמעון שמיר ,מי שהיה שגריר ישראל במצרים ובירדן. חברי הוועדה הציעו למצוא דרכים לחיזוק תחושת ההשתייכות של האזרחים הערבים למדינה, בלי לפגוע בהשתייכותם לתרבותם ולקהילתם. הם תהו האם לא הגיעה השעה לתת ביטוי בחיים הציבוריים גם למכנה המשותף לכלל האוכלוסייה על ידי הוספת אירועים וסמלים ממלכתיים שכל האזרחים יוכלו להזדהות עימם.

בבית המרקחת של סניף קופת החולים בעירנו יש לערבים רוב מוחלט. ייצוגם בולט גם בצוות הרופאים והאחיות. זהו היוצא מהכלל שממחיש את הכלל; בניכוי מערכת הבריאות, הערבים מהווים רק שלושה אחוזים מהסגל הבכיר וחמישה אחוזים מדרג הביניים במשרדי הממשלה וביחידות הסמך. ברוב משרדי ממשלה אין אף לא ערבי אחד לרפואה בדרגים אלה. המכון הישראלי לדמוקרטיה שחקר את הנושא, קובע כי הדרך לשוויון ולשותפות אזרחית בין יהודים לערבים בישראל עוברת לא רק בהקצאת משאבים, אלא גם בשילוב האוכלוסייה הערבית במוקדי קבלת החלטות.

מבקר המדינה מצא (דוח שנתי לשנת 2015) כי בשבע מבין עשר החברות הממשלתיות העיקריות, לא הועסק אף לא פקיד בכיר ערבי אחד. "מהנתונים עולה תמונת מצב קשה במיוחד שאינה מתיישבת עם עיקרון השוויון", ציין המבקר והוסיף: "ראוי כי זו תיפתר ובהקדם". אך מי יתקן את המצב הקשה הזה? מי יפעל למימוש עיקרון השוויון בין יהודים לערבים? לרשותם של מיעוטים דוגמת החרדים, חברי הקהילה הלהט"בית וכמובן פורעי החוק מהמאחזים, עומד מבחר של חברי כנסת מהקואליציה הסמוכים ללשכותיהם של השרים. לחברי הכנסת הערבים יש קושאן בשוליהם של ספסלי האופוזיציה ותפקיד קבוע בתור שק החבטות של גזעני הימין.

התרופה נגד הניכור המסוכן של המיעוט הערבי מוכרת מיום הקמת המדינה. היא רשומה  שחור על גבי לבן בהכרזת העצמאות: שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. כדאי לכתוב את השורות הללו באותיות קידוש לבנה בכחול לבן.

אחרי עשרות שנים שבהן דלתה של ועדת החוץ והבטחון של הכנסת הייתה חסומה בפני חברי כנסת ערבים, הורשה ח"כ עיסאווי פריג' ממרצ להיכנס לקודש הקודשים של בית הנבחרים. בשנת 2007 הוזמן לראשונה שר ערבי לשולחן הממשלה, כאשר איש מפלגת העבודה ראלב מג'דלה מונה לשר המדע בממשלת אולמרט. אנשי ימין מובהקים כאביגדור ליברמן ואבי דיכטר ישבו אז בנחת לצדו של השר הערבי. על כן, מדוע לא ימונה הפעם הדוקטור לגינקולוגיה אחמד טיבי מתע"ל לשר הבריאות? זה רק יכול להוסיף בריאות לדמוקרטיה הישראלית הסובלת מקריסת מערכות. ומה כבר יקרה אם איימן עודה מחד"ש יצורף לועדת החוץ והבטחון? הרי אין סיבה ואין בסיס לחשד שהוא יאשר מכירת צוללות מתקדמות למדינה ערבית.    

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept