ישראל פולס

בכחול לבן ויתרו על קולות הערבים והפסידו את הבחירות

p
המחבר
בקצרה
ברשימת גנץ-לפיד העדיפו להתרחק כמו מאש מהמצביעים הערבים, הפסידו את קולם ולכן יאלצו לשבת באופוזיציה. אם מפלגות המרכז-שמאל לא יחדלו להיבהל מקולות הערבים, שסייעו בעבר לרבין ולברק לנצח, הן לא יזכו לחזור להנהגת המדינה.

קצת אחרי פרסום מדגמי הטלוויזיה, כשתוצאות אמת ראשונות החלו להגיע, הייתה לח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה) עצה לא מעשית ליו"ר כחול לבן בני גנץ. יחימוביץ', שפניה היו נפולות נוכח המפלה הצורבת שספגה מפלגתה, אמרה בראיון לערוץ 12 כי לו הייתה במקומו של גנץ, "עכשיו (הייתי) הולכת לערבים, מקישה על דלתותיהם, מבקשת מהם סליחה ומחילה, ומבקשת מהם לתמוך בי". 

הגישה שלמצביעים הערבים אין עמדה אידאולוגית מוצקה ושניתן להניעם מפה לשם באמצעות בקשת סליחה, מעידה יותר מכל שגם מפלגות השמאל מתייחסות לערביי ישראל באדנות ומצפות לקבל מהם חבל הצלה בשעת צרתן.

"הגמל אינו רואה את הדבשת שעל גבו" אומר פתגם ידוע, ויחימוביץ', כמו מפלגת כחול לבן, קוששה קולות בכל מקום בישראל, רק לא ביישובים הערביים. גנץ וחברי רשימתו התייחסו לקולות הערבים כמשהו המונח בכיסם, בבחינת תנו לנו בלוק חוסם, תישארו בחוץ ותגידו תודה.

כחול לבן נפלו למלכודת שטמן להם בנימין נתניהו ועל כך נאלצו לשלם את מחיר הכישלון. לאחר הקמת כחול לבן בעקבות שורת איחודים שנועדו להציב כוח משמעותי מול הליכוד, שלף נתניהו את אמצעי ההפחדה המוכר והידוע שלו: ערביי ישראל. בנאום שנשא מיד לאחר איחוד לפיד-גנץ, אמר נתניהו [21 בפברואר]: "הם מסתמכים על גוש חוסם של מפלגות ערביות שלא רק אינן מכירות במדינת ישראל אלא פועלות לחסל את מדינת ישראל". זה הצליח לו. אחרי ארבעה ימים [25 בפברואר] פורסמה הקלטה של לפיד (שבבחירות 2013 הגדיר חלק מערביי ישראל בכינוי מזלזל 'זועביז' כהטיית שמה של הח"כית לשעבר חנין זועבי) האומר חד וחלק: "לא נעשה גוש חוסם עם הערבים, נקודה. זו המצאה של ביבי כדי להגיד הם יעשו גוש חוסם עם הערבים".

שישה ימים לפני הבחירות [3 באפריל], במהלך כנס בחירות בתל אביב, התפרצה לעברו של גנץ צעירה ערבייה בזעקות שבר ובכי מר, ושאלה אותו למה הוא מסרב לשבת עם המפלגות הערביות. גנץ ענה לה בהכללה בדיוק כמו נתניהו: "תדרשו מהמנהיגים שלכם לא לדבר נגד ישראל". מנהיגים שלכם, הוא אמר. על שותפות הוא לא דיבר.

לפי התוצאות, לכחול לבן חסר מנדט אחד כדי להיות הסיעה הגדולה בכנסת, לפני נתניהו והליכוד. אבל ברשימת גנץ-לפיד העדיפו להתרחק כמו מאש מהמצביעים הערבים, הפסידו את קולם ולכן יאלצו לשבת באופוזיציה. גם מפלגת העבודה, שחששה פחות מתיוג שמאלני משום שלא טיפחה אשליה שמצביעי ליכוד יזלגו אליה ויצביעו לנבחרתה, נהגה בדיוק באותה דרך. גם היא לא התאמצה לגייס קולות במגזר הערבי, אפילו כשהיה ברור מהסקרים שרבים בציבור הערבי-ישראלי מאוכזבים מפירוקה של הרשימה המשותפת ומחפשים אלטרנטיבה. אבל מפלגת העבודה, שהתרסקה וקיבלה רק שישה מנדטים, סברה שאפשר להיות מפלגת שמאל ללא ערבים. יו"ר המפלגה אבי גבאי אף התנגד להצעת חוק שניסו להעלות במרצ לביטול חוק הלאום. לאורך כל מסע הבחירות טענו במפלגת העבודה, כי את חוק הלאום צריך לתקן אך לא לבטל.

והנה נתון הממחיש את יעילותה של עבודת שטח: בכפר קאסם, עירו של ח"כ עיסאווי פריג' ממרצ, קיבלה מפלגתו את רוב קולות המצביעים עם כמעט 39%. רק אחריה רע"ם-בל"ד עם 32% וחד"ש-תע"ל עם 23%. בעוד שבכפר קאסם שיעור ההשתתפות עמד על 62%, בערים כמו נצרת וכמו שפרעם ההשתתפות הייתה נמוכה יותר – 39% ו-47% בהתאמה.

נכון למועד כתיבת מאמר זה, אין עדיין נתון מדויק על שיעור ההצבעה במגזר הערבי, אך הוא מוערך בכ-55 אחוז, פחות מבחירות 2015 (כ-64%). בשעות אחר הצהריים דווח על שיעור השתתפות של כ-20% בלבד – ייתכן שתרם לכך גם הפרסום בדבר המצלמות הנסתרות שהתקין הליכוד בקלפיות במגזר הערבי. לאחר שנציגי המפלגות הערביות החלו במבצע חירום להמרצת מצביעים ערבים להצביע, נרשמה התעוררות מסוימת שכנראה הצליחה לתקן מעט את התוצאות ולסייע לרע"ם-בל"ד לחצות את אחוז החסימה.  

באום אל-פאחם, למשל, רק כשעה לפני סגירת הקלפיות הצליחו פעילי המפלגות להביא מצביעים אל הקלפי. בסוף היום שיעור ההשתתפות עמד על 45% בלבד, כשאת רוב הקולות (79%) קיבלה חד"ש-תע"ל. כחול לבן זכתה רק ב-0.7% מהקולות.

מרצ, שהציבה בחמישייה הראשונה שלה את פריג' (ערבי-מוסלמי, מקום 4) ואת עלי סלאלחה (דרוזי מבית ג'אן, מקום 5), קיבלה חמישה מנדטים. נ', בדואי תושב תל שבע, אומר לאל-מוניטור: "אנחנו לא הרגשנו שהם מייצגים אותנו או עושים משהו לשמור עלינו נוכח גלי השנאה שעוברים עלינו כאן".

את נ' אני מכיר שנים רבות. הוא ישראלי לכל דבר. לדבריו, כשחוק הלאום אושר אף מפלגה יהודית לא עצרה אותו ואילו חברי הכנסת הערבים המשיכו להתקוטט ביניהם על כיסאות וכבוד. "אין לנו עניין במפלגות (הציוניות) שדחקו אותנו החוצה או במפלגות הערביות שעושות לנו כביכול טובה שהן מייצגות אותנו".

נ' הצביע רק לקראת סגירת הקלפיות, לאחר שדווח על אחוזי הצבעה נמוכים במגזר ועל החשש שאף מפלגה ערבית לא תצליח לעבור את אחוז החסימה. לדבריו, הגעתו לקלפי בסופו של דבר לא הייתה אקט של תמיכה אלא תקווה שאולי כך יצליח "להעניש" את המסיתים נגד ערביי ישראל. "זה לא עבד", הוא אומר בכאב.

כמחצית מערביי ישראל, לפחות, הרגישו שהבחירות הללו אינן הבחירות שלהם, שהן לא ישנו את מצבם, כי מה שהיה הוא שיהיה, שאין על מי לסמוך. המסקנה היא שאם מפלגות המרכז-שמאל לא יעשו חשבון נפש ויחדלו להיבהל מקולות הערבים, הן לא יזכו לחזור להנהגת המדינה. יצחק רבין ב-1992 זכה לקולות רבים של ערביי ישראל. כך גם אהוד ברק, שב-1999 זכה ב-70% מקולות הערבים. בזכותם הוא הצליח אז להביס את נתניהו.

גנץ החל את קמפיין הבחירות שלו בסרטון מניין גופות שאהידים בעזה, כי קיווה להמריץ אנשי ימין להצביע עבורו. בסוף הוא נשאר קירח מכאן ומכאן. לא ערבים ולא ימנים נתנו בו אמון.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept