האם הממשלה הבאה תתגבר על המחסום לגישה חדשה לעזה?
ההתקפות האחרונות על ריכוזי אוכלוסייה בלב מדינת ישראל ושגרת האזעקות בעוטף עזה, מעידים על פשיטת הרגל של אסטרטגיית הסגר. המפתח לתקווה מצוי בהסדר מדיני שישים קץ למדיניות הבידול בין הרצועה לבין הגדה המערבית.
"חמאס צריך לדעת שאנחנו לא נהסס להיכנס ולעשות את כל הצעדים הדרושים", איים השבוע [26 במארס] ראש הממשלה בנימין נתניהו והוסיף, ברמז עבה כטיל לבחירות הממשמשות ובאות, "לא קשור לשום דבר, לשום תאריך, אלא לצרכים של ביטחון ישראל". באמת אדוני, אתה רוצה שנאמין לך שלא מונח על שולחנך סקר דעת קהל עדכני, הבוחן את מידת התמיכה הציבורית במהלך יבשתי ברצועת עזה? אינך לוקח בחשבון שתמונות של עשרות הלוויות צבאיות ומאות אלפי אזרחים מסתתרים במקלטים, יכולים לעלות לך במעבר מכורסת העור בלשכת ראש הממשלה לספסל הנאשמים הקר בבית המשפט המחוזי?
נתניהו הבטיח כי "נגיב בעוצמה". מנגד, המועמד לראשות הממשלה מטעם כחול לבן, רא"ל (במיל') בני גנץ, דרש לאחר ירי שתי הרקטות לעבר גוש דן [14 במארס] "תגובה משמעותית וחריפה". באחד מסרטוני התעמולה של המפלגה, על רקע תמונות של תושבים בעוטף עזה הנמלטים למקלטים ולצלילי אזעקות, נאמר כי "אנחנו לא נשלם פרוטקשן לחמאס. אנחנו לא נפקיר את תושבי הדרום".
אז מה שניהם מציעים לעשות שישראל לא עשתה עד היום במלחמה נגד החמאס? הפצצות אוויריות על שכונות מגורים? סגר יבשתי? מצור ימי? פלישה קרקעית? "חיסולים ממוקדים"? אספקת מזומנים? ירי קטלני בילדים, עיתונאים ופרמדיקים?
העימות בגבול הרצועה, שמלאה לו שנה, כבר הוליד ועדת חקירה מטעם האו"ם. הוועדה המליצה בחודש שעבר [פברואר 2019] לנציבה לזכויות אדם של האו"ם להעביר מידע שאספה לבית הדין בהאג ואף להטיל סנקציות על האחראים לירי במפגינים שלא לקחו חלק באופן ישיר בפעולות איבה, כולל מעצר והסגרה של ישראלים החשודים במעורבות בפשע מלחמה.
