ישראל פולס

האם הברית של נתניהו עם הכהניסטים תנער את איפא"ק?

p
המחבר
בקצרה
נתניהו לא התכונן לכך שחבריו באיפא"ק יעשו "ביג דיל" מהברית החדשה שהוא רקח בימין. קבלת הפנים שיקבל בוועידה הקרובה תלמד האם תגובתה של השדולה לזיהומה של מערכת הבחירות בישראל היא אמנם אזעקת אמת או אזעקת שווא.

"אזעקת אמת" – כך אפיין יו"ר "ישראל ביתנו" אביגדור ליברמן בשבת האחרונה [23 בפברואר] את ההודעה הקצרה שפרסמה השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק נגד מפלגת "עוצמה יהודית". מי כמוהו יודע שאיפא"ק אינה מרבה לזעוק נגד פוליטיקאים יהודים שמטיפים לניקוי ארץ ישראל מערבים. כשראש מפלגת הטרנספר ("מרצון" כמובן) מונה לתפקיד שר החוץ, פרנסי איפא"ק שתקו. כשליברמן קרא להחרים את אזרחי ישראל הערבים באזור ואדי ערה, ראשי השדולה היהודית הפרו-אוונגליסטית לא פצו את פיהם. אז מה גרם להם להפר את המדיניות הפורמלית ארוכת השנים של אי-התערבות בפוליטיקה הישראלית ואת המדיניות הלא פורמלית של תמיכה בימין המתנחלי?

לכאורה, התשובה מצויה בציוץ שלפיו "לאיפא"ק יש מדיניות ארוכת שנים לא לפגוש נציגים מן המפלגה הגזענית והמגונה הזאת". אך כמה מטובי ידידיה של איפא"ק הם מבכירי הגזענים בארצות הברית. לפני 12 שנה [2007] עמד על דוכן הנואמים בוועידה השנתית של השדולה לא אחר מהמטיף האוונגליסטי ג'ון הייגי, שטען בספרו "מיהו יהודי?" כי "היטלר מילא את רצון האל, להשיב את היהודים לארץ ישראל על פי הנבואה התנ"כית". השואה התרחשה לדעתו מפני ש"היהודים מרדו והתכחשו לאלוהים האמיתי". אלפי פעילים "פרו-ישראלים" הריעו לאיש שסבור כי "המרדנות של היהודים" היא הסיבה לאנטישמיות ושמשפחת רוטשילד היא חלק מקונספירציה כלכלית עולמית.

איפא"ק לא שברו שתיקה נוכח שיתוף הפעולה של נתניהו עם עמיתו ההונגרי, ויקטור אורבן, בקמפיין ההסתה האנטישמי נגד הפילנתרופ היהודי-האמריקאי ג'ורג' סורוס. הפילנתרופ שלהם ופטרון הימין הישראלי, שלדון אדלסון, לא רואה בעין יפה רמז של קרבה ליהודים שתורמים לארגוני זכויות אדם הפועלים למען מיעוטים. נתניהו ידע שלא חשוב מה חושבים רוב יהודי אמריקה, חשוב מה איפא"ק עושים למען מועמדים לנשיאות ולשני בתי הקונגרס. כל עוד השדולה השמרנית העשירה מונחת בכיסו, הרפורמים והקונסרבטיבים יכולים מצדו לדבר אל הקיר על הפרת ההבטחות שלו בנוגע להסדרי התפילה בכותל המערבי.

ההבלגה של איפא"ק על השותפות עם ליברמן ועם "הבית היהודי" המקורי בראשות נפתלי בנט, ושורת החוקים מפלי המיעוטים שהפיקו, גרמו לשאננות במחנה הימין. נתניהו היה עסוק מדי בחקירות שלו מבית, מכדי להתפנות לחקור מה קורה בחוץ, בזירה היהודית בארה"ב. הוא העריך שהמאבק שהוא מנהל נגד האנטישמיות משמאל (כגון ארגון ה-BDS ושוללי הציונות), יאפשר לו לנהל באין מפריע את הרומן עם הייגי ושות', אשר שכנעו את הנשיא טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים. ראש הממשלה הניח שניפוח האיום מצד אויבים דוגמת איראן ותנועת BDS יסתירו מעיני הקהילה היהודית בארה"ב, הדמוקרטית ברובה הגדול, את האיום מצד הימין הישראלי על הדמוקרטיה וזכויות האדם בישראל.

נתניהו לקח בחשבון שארגונים כמו ג'יי סטריט ימחו על החיבוק עם "עוצמה יהודית" וירימו לו לעוד הנחתה על "השמאל הצבוע" אשר "בונה גושים עם אסלאמיסטים". הוא לא התכונן לכך שחבריו באיפא"ק יעשו "ביג דיל" מהברית החדשה שהוא רקח בימין. הם הרי יודעים שההבדל העיקרי בין "עוצמה יהודית" לבין הליכוד והימין החדש מצוי בסגנון יותר מאשר בתוכן. כולם אינם מכירים בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית. כולם נותנים יד וחוק לגזל אדמותיהם. כולם מסכימים במעשה ובשתיקה עם הסיפוח הזוחל של הגדה המערבית. כולם תומכים בחוק הלאום הגזעני. כולם מסיתים נגד הערבים והשמאל. שרת התרבות מירי רגב הסיתה נגד מבקשי מקלט אפריקאים מוכי גורל בכנותה אותם "סרטן בגוף שלנו". מנהיג "להבה", בנצי גופשטיין, מראשי "עוצמה יהודית", מסית נגד נהגי מוניות ערבים ממזרח ירושלים.

האידיאולוגיה והמדיניות של כולם בימין הם אותה הגברת בשינוי אדרת. אך בעוד ש"עוצמה יהודית" תולה את האדרת המזוהמת שלה בראש חוצות, במשפחות הפוליטיות של נתניהו, ליברמן ובנט מצפים את הגזענות שלהם במילים יפות, אך ריקות, על "מדינה יהודית ודמוקרטיה". אשף מילים כנתניהו, שמתפאר בהבנה עמוקה של ארה"ב, היה צריך לשמור מרחק ממפלגה שנושאת בגאון את דגל שנאת הערבים ואת מסר העליונות היהודית. כך לדוגמא, "עוצמה יהודית" מציעה להקים "רשות לאומית לעידוד הגירה" של בני מיעוטים, כדי לשמור על ישראל נקייה מערבים. ארגון יהודי-אמריקאי שמבליג היום על הבטחה להעניק למפלגה הזאת את תיק החינוך, יתקשה למחות מחר על עסקה דומה בין נשיא ארה"ב לסופרמסיסטים שמבקשים לנקות את אמריקה מיהודים. 

בעוד מספר שבועות, ימים אחדים לפני הבחירות, נתניהו יתייצב על דוכן הנאומים בוועידת איפא"ק 2019 בוושינגטון (26-24 במארס). קבלת הפנים שנתניהו יקבל מהשדולה תלמד אם תגובתו של הארגון לזיהומה של מערכת הבחירות בישראל היא אמנם אזעקת אמת או אזעקת שווא. אלפי הפעילים שימתינו לו שם נחשבים מאז ומתמיד לקהל המעריצים הנלהבים ביותר שלו. פרשיות השחיתות שמקיפות אותו לא מזיזות להם. הם מחלו לו על הקנוניות שרקח עם הקונגרס מאחורי גבו של הנשיא הקודם. קריאה אחת של "ירושלים שלנו לנצח נצחים" יכולה להעמיד את חברי השדולה על הרגליים תוך מחיאות כפיים סוערות ולשלוח את נתניהו לישורת האחרונה במערכת הבחירות כדי להקים ממשלה עם "עוצמה יהודית".

אם השדולה תפגוש נציגים מממשלה שתכלול את המפלגה הגזענית הזאת, יהיה עליה למחוק משמה את הסיפא "פרו-ישראלית". 

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: Israeli elections

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept