ישראל, אירופה: המאבק באנטי-ציונות

לא תמיד קל להיות דיפלומט ישראלי, ולא תמיד קל להסביר ולהצדיק את מדיניות הממשלה. הדיון המתפתח באירופה על תופעת האנטי-ציונות והקשר שלה לאירועים אנטישמיים, מעודד את אנשי משרד החוץ שלנו.

al-monitor .

נושאים מכוסים

emmanuel macron, european council, european parliament, bds, israeli settlements, israeli occupation, zionist, anti-zionism, anti-semitism

פבר 22, 2019

הנשיא עמנואל מקרון הוא טיפוס ישיר. משכך, בנאומו ב-20 בפברואר בארוחת הערב השנתית של הקריף, ארגון הגג של הארגונים היהודיים בצרפת, הציג מקרון תמונה ברורה ונוקבת של המאבק שממשלתו נוקטת ותנקוט נגד גל המתקפות האנטישמיות הגוברות בעת האחרונה במדינה. אולם מקרון עשה מעבר לכך. הוא דחה כל ניסיון לערער על זכות הקיום של ישראל. "אנטי-ציונות היא אחת הצורות המודרניות של אנטישמיות. מאחורי שלילת זכותה של ישראל להתקיים מסתתרת שנאת יהודים", טען. דבריו מצאו אוזן קשבת לא רק בקרב מנהיגי הקהילה היהודית בצרפת שישבו בקהל, אלא גם מצידה של שגרירת ישראל עליזה בן-נון שהוזמנה לאירוע.

פוליטיקאים אחרים אף הרחיקו לכת מעבר לדבריו של מקרון. חבר הפרלמנט סילבן מאיירד ממפלגת המרכז של הנשיא, "הרפובליקה בתנועה", אמר בראיון באותו יום כי "יש להעניש אנטי-ציונות כשם שאנטישמיות היא בת הענשה. חשוב לומר כי מה שאסור הוא לשלול את קיומה של ישראל... עם זאת, כמובן שיש לכם זכות לומר כי אינכם מסכימים עם מדיניותה של ממשלת ישראל. זה טבעי בדמוקרטיה".

הכיוון שעליו הצביעו מקרון ומייארד תואם את ניתוח המצב ואת השינוי שחל באסטרטגיה של משרד החוץ הישראלי. דיפלומטים בפאריז ובבירות אחרות באירופה משנים כיוון במאמצי ההסברה שלהם בחודשים האחרונים. אמנם המאבק נגד תנועת החרם בי-די-אס עדיין בעדיפות גבוהה, כמו גם הצדקת פעילות צה"ל בגבול עזה, אולם סוגיות הנוגעות לכיבוש ולהתנחלויות נדחקו הצדה בעדינות. שם המשחק עתה הוא המאבק באנטי-ציונות.

המצב לא תמיד היה כך. דיפלומטים ישראלים רבים מודים בשקט כי השירות באירופה הופך בשנים האחרונות יותר ויותר קשה ותובעני. דיפלומט ישראלי ששירת בלונדון לפני שנים אחדות סיפר לאל-מוניטור על המסע הנואש שניהלו הוא ועמיתיו נגד דעת הקהל האירופית החשובה במהלך מבצע צוק איתן ב-2014. "ההפגנות נגד ישראל הפכו לאלימות, ונשמעו קריאות לא רק נגד ישראל אלא נגד יהודים. צוירו צלבי קרס על קירות. מפגינים קראו לחסל את מדינת ישראל. זה היה מעל ומעבר להבעת ביקורת נגד ממשלת ישראל או צה"ל. בו בזמן, כל הופעה שלנו כדיפלומטים ישראלים בכלי התקשורת המרכזיים הייתה מאבק בפני עצמו. אף אחד לא רצה להקשיב לנו", אמר הדיפלומט שביקש ששמו לא יוזכר.

פקיד בכיר במשרד החוץ בירושלים ציין בעיה נוספת שפוגעת זה שנים בדיפלומטיה הישראלית, במיוחד במאבק נגד תנועת החרם. "הבי-די-אס נפוץ בקמפוסים בארה"ב, במיוחד בקליפורניה, ומצפים מאתנו שנסכל את הפעילות שלהם, אבל מי שאמור רשמית להוביל את המאבק הוא לא אנחנו [אלא המשרד לעניינים אסטרטגיים]. לפעמים קיימת חפיפה בין קמפיינים נגד הבי-די-אס ונגד האנטי-ציונות, אבל הבי-די-אס מופנה גם נגד מוצרים מההתנחלויות ואילו האנטי-ציונות לא", אמר הפקיד, שאף הוא ביקש לדבר בעילום שם.

מדינות אירופה לא שינו את עמדתן לגבי מפעל ההתנחלויות ולא  ריככו את התנגדותן לו. אולם בד בבד עם הביקורת נגד ישראל, דומה כי הולך ומתפתח שיח אירופי חדש, שגם הופך למרכיב מרכזי בדיפלומטיה הישראלית. מדובר בעמדה ברורה, שאינה מתגוננת ומתנצלת ובמידה רבה קל בהרבה להגן עליה.

לקראת הפגנת ההמונים נגד האנטישמיות שנערכה בפאריז ב-19 בפברואר, אמרה השגרירה בן-נון כי "נראה שהדגש הכללי הוא על האנטישמיות, עם פחות שיח על אנטי-ציונות. ישנם כאלה שטוענים שזכותם לבקר את מדיניות ממשלת ישראל. אבל אנטי-ציונות אינה ביקורת. אנטי-ציונות שוללת את הלגיטימיות של מדינת ישראל, את זכותה להתקיים". 

דיפלומטים ישראלים בפאריז חוזרים באחרונה על הקו הרשמי הזה, טיעון שנופל על אוזניים קשובות במיוחד מאז שפעיל סלאפי קיצוני וכמה מחבריו שהשתתפו בהפגנה של האפודים הצהובים ב-16 בפברואר בפאריס תקפו את הפילוסוף היהודי-צרפתי אלן פינקלקראוט בכינויי גנאי - "יהודי מלוכלך", "חתיכת חרא ציוני מלוכלך" - וקראו לו "תחזור לתל אביב". סרטון המתעד את המתקפה הועלה לרשת, הפך ויראלי ושודר בכל מהדורות החדשות בטלוויזיה באותו ערב.

הסרטון, יחד עם חילולן של 80 מצבות בבית הקברות היהודי באלזאס הוציאו אלפי אזרחי צרפתים לרחובות. הייתה זו הפעם הראשונה בצרפת ש-14 מפלגות מרחבי הקשת הפוליטית, ולא ארגון הקריף, ארגנו יחדיו הפגנת המונים נגד אנטישמיות. כ-20 אלף איש התגודדו בכיכר הרפובליקה באותו ערב לצד ראש הממשלה אדוארד פיליפ והנשיאים לשעבר ניקולא סרקוזי ופרנסואה הולנד. הייתה זו הפגנה שקטה ומכובדת באופן יוצא דופן, שלא העניקה במה לאף פוליטיקאי. רבים מהמשתתפים בעצרת עמם שוחחתי דחו כל ניסיון לשלול את זכות הקיום של ישראל.

האיחוד האירופי מתלבט זה זמן איך להתייחס לאנטי-ציונות. ראש הממשלה בנימין נתניהו דוחף להגדרה רחבה של אנטישמיות שתכלול גם אנטי-ציונות. ב-5 בדצמבר 2018,  מועצת האיחוד האירופי דחקה במדינות החברות בארגון "לתמוך בהגדרה הנהוגה על ידי הברית הבינלאומית להנצחת זכר השואה, שאינה מחייבת משפטית, כהנחיה שימושית לצרכי חינוך והכשרה".

הגדרה בלתי מחייבת זו, המוזכרת בהודעה של האיחוד האירופי, מתייחסת להגדרת העבודה של אנטישמיות כפי שגובשה על ידי הארגון לבטחון ולשיתוף פעולה באירופה. ההגדרה כוללת סעיף המזכיר את ישראל וקובע כי אנטישמיות היא גם "הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, על ידי הטענה שקיומה של מדינת ישראל הוא מפעל גזעני." בחודשים שקדמו להכרזה זו של האיחוד, נתניהו דחף בארגון לאמץ את ההגדרה הרחבה הזאת של אנטישמיות כהחלטה מחייבת. דיפלומטים ישראלים בבריסל אף שכנעו את המשלחת האוסטרית (ששימשה באותה עת כנשיאת האיחוד) להציג למועצה טקסט כוללני, אולם חברים אחרים התנגדו מחשש שלשון זו תגביל את החופש שלהם לבקר את מדיניות ממשלת ישראל.

למעשה, הנשיא מקרון היה המנהיג האירופי הראשון שפתח את הדלת לדיון בתערובת המסובכת בין אנטישמיות ואנטי-ציונות, כאשר הוקיע עוד ב-2017 תופעות אנטי-ציוניות "כצורה מחודשת של אנטישמיות".  עם זאת, משוואה זו אינה מקובלת בכל מדינות האיחוד. הדיפלומט הישראלי ששירת בלונדון ב-2014 ציין כי המאבק נגד אנטי-ציונות בבריטניה קשה בהרבה מאשר בצרפת או בגרמניה, בהן מתקיים שיח מתקדם יותר על אנטישמיות באצטלה של אנטי-ציונות. "ההתבטאויות האנטישמיות של (מנהיג הלייבור ג'רמי) קורבין, שהפכו כה בנאליות, כמעט ואינן מאפשרות מאבק דיפלומטי ישראלי נגד האנטי-ציונות. כמעט ולא קיימת הכרה כאן בכך שאנטי-ציונות היא צורה של אנטישמיות. להיפך, היא נחשבת ביקורת לגיטימית נגד ישראל", הדגיש.

השיח האירופי המתהווה בשאלה אם יש להבחין בין אנטי-ציונות לבין ביקורת נגד ישראל מקל על דיפלומטים ישראלים. על כל דיפלומט נאסר להביע ברבים את דעותיו האישיות, והדבר נכון גם לגבי אנשי משרד החוץ הישראלי. משרתי ציבור מקצועיים בדרך כלל מקפידים מאד לתת פומבי רק לעמדות של הממשלה. רק אחרי שהם פורשים, בוחרים חלקם לחשוף את דעותיהם וכמה דיפלומטים ישראלים בדימוס עוסקים כיום בפוליטיקה המתנגדת למדיניותו הימנית של נתניהו. "בערוב היום לפני חמש שנים יצאתי את בנין המשרדים המהודר של משרד החוץ בתחושת הקלה: לא עוד אייצג כדיפלומט וכפרקליט הסברה את ממשלת נתניהו,'' כתב ב-2016 הדיפלומט בדימוס אילן ברוך. דבריו שיקפו את תחושותיהם של לא מעט דיפלומטים, כאלה שעדיין מכהנים ואחרים שפרשו לגמלאות, אשר נשחקו במהלך השנים כאשר נאלצו להגן על הפרות זכויות אדם מתמשכות בגדה ואף בישראל.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

השת"פ המפתיע של האוניברסיטה העברית עם עמותת הימין "אם תרצו"
דני זקן | | פבר 21, 2020
האם השמאל הציוני יצביע לרשימה המשותפת?
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | פבר 18, 2020
האם נתניהו ויתר על סיפוח לפני הבחירות?
דני זקן | הבחירות בישראל | פבר 10, 2020
כחול לבן צריכה להניף דגל שחור מעל עסקת הסיפוח
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | ינו 28, 2020
פורום השואה בירושלים: הפקה רוסית עם משמעויות גלובליות
קסניה סבטלובה | מורשת תרבותית | ינו 28, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020