ישראל פולס

החגיגות על נורמליזציה עם מדינות המפרץ היו מוקדמות מדי

p
המחבר
בקצרה
המסר שנתניהו ורגב העבירו מביקוריהם האחרונים בעומאן ובאבו דאבי הוא שאין שחר לטענת השמאל, שהכיבוש מהווה מכשול לנורמליזציה עם מדינות ערב. אבל זו לא הפעם הראשונה שהערבים מקדימים סממני נורמליזציה עם ישראל במאמץ לקדם הסדר עם הפלסטינים.

כבר הרבה זמן, ואולי מעולם, לא זכתה שרת התרבות והספורט מירי רגב לפרגון מקיר לקיר, כפי שהביאו לה השמעת ההמנון והנפת הדגל הישראלי בטורניר הג'ודו שנערך בשבוע שעבר באבו דאבי [28 באוקטובר]. "היא זו שהתעקשה 'לעשות עניין' מכך שהתחרויות בתוניסיה ובאבו דאבי לא יתקיימו, אם לא יתאפשר לספורטאים הישראלים להופיע בהן עם דגל ישראל ועם ההמנון", כתב למחרת פרשן הספורט איתמר קציר בהארץ, עיתון שלא נוהג לפנק את רגב במחמאות. קציר העלה אותה לדרגת "אישיות דיפלומטית מהמעלה הראשונה", וחתם במילים: "(שגיא) מוקי יצא עם מדליית זהב, אבל רגב יצאה משם עם כתר של שגרירה, שרת חוץ, ואולי חשוב מכך – שיחת היום, והפעם בהקשר חיובי".

מה הופך השתתפות פומבית של מדינה חברה באו"ם בתחרות בינלאומית רשמית, להישג מדיני של אותה מדינה? על מה ולמה מגיע לשרת התרבות שבח והלל, על שהתנגדה לאפליה של סמלי המדינה, דבר המתבקש מעצם ההשתתפות, כמו הייתה אחרונת המדינות המצורעות המתחננות על זכותן לייצוג מכובד? כלום לא צריך להיות מובן מאליו, שאיגוד הג'ודו הבינלאומי לא יכול לתת חסות לטורניר שמתקיים במדינה, שממשלתה מערבת פוליטיקה בספורט? האם השלטון באבו דאבי היה מעז למנוע את נגינת ההמנון של איראן או לאסור על הנפת הדגל של סעודיה – מדינות שהיו מתקשות לגבור על ישראל באליפות המזרח התיכון בזכויות אדם? 

כשקטאר נבחרה לארח את המונדיאל שעתיד להתקיים ב-2022, היה מובן מאליו שהיא תפתח את שעריה בפני הנבחרות של כל המדינות החברות בפיפ"א ותכבד את סמליהן הלאומיים, כולל ישראל (הסיכוי שרגב תגיע לשם כדי לשיר את ההמנון בעת הענקת הגביע לנבחרת ישראל, דומה לסיכוי שהיא תבקש להניף את הדגל בכנס של "שוברים שתיקה"). נכון יותר לתהות, מדוע התאחדויות ספורט לא ביטלו במשך השנים תחרויות ספורט שהתקיימו במדינות שהחרימו ספורטאים ישראלים או שהסתירו את נוכחותם? לדוגמא, Association of Tennis Professionals קיים בשנת 2009 את הטורניר השנתי שלו בדובאי, למרות סירובה של האמירות להעניק אשרת כניסה לטניסאית הישראלית שחר פאר. 

בצד הדרתם הגלויה של הספורטאים הישראלים, התפתחו מתחת לפני השטח יחסים הדוקים בין מערכת הביטחון ואנשי עסקים ישראלים לבין מדינות המפרץ. פריצת הדרך הגדולה שלהן אל מחוץ לארון נעשתה בעקבות ועידת מדריד [1991] שבה השתתפו נציגים בכירים ממדינות ערב. הסכם אוסלו, שנחתם כעבור שנתיים בבית הלבן, וההתקדמות שהסתמנה בתהליך המדיני, נתנו הכשר לפתיחת נציגויות דיפלומטיות ישראליות: מעומאן ודובאי שבמפרץ הפרסי ועד מרוקו ותוניסיה שבצפון אפריקה.

הדיפלומט בדימוס עודד בן חיים, שהיה ראש הנציגות הישראלית הראשון בעומאן [2000-1996] , אמר השבוע לאל-מוניטור כי בשיחות שקיים עם ראשי השלטון הוא לא גילה אצלם דאגה מיוחדת לבעיה הפלסטינית, וזאת בלשון המעטה. "הם התלוננו באוזני שפתיחת הנציגות הישראלית מאלצת אותם לאפשר לפלסטינים לפתוח נציגות דומה", הוא אמר. יתרה מכך: בנובמבר 1995 מנעה ישראל את השתתפותו של יאסר ערפאת בהלווייתו של ראש הממשלה יצחק רבין, מה שלא הפריע לשר החוץ העומאני יוסיף בן עלוי להיות בין קהל האבלים.

עומאן נמנית עם המדינות הערביות שתמכו במארס 2002 ביוזמת השלום של הליגה הערבית, המתנה את הנורמליזציה ביחסים עם ישראל בסיום הכיבוש ופתרון מוסכם וצודק של בעיית הפליטים. המסר שנתניהו ורגב העבירו מביקוריהם האחרונים בעומאן ובאבו דאבי הוא שאין שחר לטענות השמאל, שהכיבוש וההתנחלויות מהווים מכשול לנורמליזציה עם מדינות ערב.

בנאומו האחרון בפני עצרת האו"ם בניו יורק [27 בספטמבר] הודה נתניהו בעקיפין לאיראן, שאיומיה על שכנותיה הערביות מקרבות אותן לישראל. הוא רק שכח לציין את התפקיד החשוב שמילא הסולטן קאבוס בן סעיד מעומאן בדרך למשא ומתן בין ממשל אובמה לממשלת איראן, בואכה הסכם הגרעין שנוא נפשו. 

הייתכן שעומאן, בת בריתה הקרובה כל כך של איראן, חילקה ארוחת חינם לראש ממשלת ישראל, האויב הגדול של איראן ושל הפלסטינים? המזרחן פרופ' מתי שטיינברג מציע לשים לב לכך, ששר החוץ העומאני נשלח לרמאללה, חמישה ימים אחרי ביקורו של נתניהו בעומאן [26 באוקטובר], כדי לדווח לאבו מאזן על השיחות שקיים הסולטן עם נתניהו. בשיחה עם אל-מוניטור מציין פרופ' שטיינברג, שהיה יועצם לענייני פלסטינים של ארבעה ראשי שב"כ, כי למחרת פגישתו של נתניהו עם הסולטן פרסמה עומאן הצהרה רשמית שבה הביעה תמיכה מודגשת ביוזמה הערבית. עוד הוא מדגיש כי הרשות הפלסטינית נמנעה מלתקוף את עומאן ואבו דאבי.

"נראה לי שאבו מאזן אומר לעצמו 'ישחקו הנערים לפני', כל עוד הם אינם חורגים ממתווה היוזמה", הוא מוסיף ואומר. לדבריו, זהו המשך הגישה הפרו-אקטיבית הגלומה ביוזמה וביטוי של ביטחון עצמי של הפלסטינים. על אף שאין בכוחם להוביל למטרה הרצויה להם, יש בכוחם לסכל כל תהליך שהם שוללים דוגמת 'עסקת המאה' המקורית.

פרופ' שטיינברג מציין כי היו מקרים בעבר שבהם הערבים הקדימו סממני נורמליזציה במאמץ לקדם את ההסדר עם הפלסטינים. דוגמא לכך הוא מאמר יוצא דופן ששליט בחריין, חמד בן עיסא אל ח'ליפה, פרסם ב"וושינגטון פוסט" ביולי 2009. "לא עשינו עבודה טובה מספיק כדי להוכיח לישראלים איך היוזמה שלנו יכולה להיות חלק משלום בין שווים, בארץ הבעייתית הקדושה לשלוש הדתות הגדולות", הוא כתב אז, והסביר כי שלום אמיתי ובר קיימא מחייב פיוס מקיף ברמה האנושית, שיכלול פנייה ישירה לציבור הישראלי אשר תציג את יתרונותיו של השלום.

פנייה כזו נעשתה בהזמנתו של ראש ממשלת ישראל לארמון בעומאן ובנגינת ההמנון הלאומי באבו דאבי במעמד שרת התרבות והספורט. אך לפיוס, כידוע, צריכים לפחות שני צדדים. הצד השני הוא לא עומאן ואבו דאבי, לא בחריין ואף לא סעודיה, ששלחה יד בנפשו של עיתונאי וקיבלה לחיצת יד מישראל. הצד השני חי תחת כיבוש מעבר לגדר.

 

נמצא ב: israeli occupation, benjamin netanyahu, palestinians, qaboos bin said al said, gulf states, judoka, miri regev

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept