ישראל פולס

חוק הנאמנות בתרבות מתרחב למשרדי ממשלה נוספים

p
המחבר
בקצרה
סביר להניח שלא מפגש קולינארי בעניין המטבח האתיופי הוא שהביא את המשרד לפיתוח הנגב והגליל לשלול את תקציבו של פסטיבל "סיפור חיפאי" יום אחד לפני פתיחתו, אלא מפגש אחר העוסק בזהות הפלסטינית.

"בימים טעונים אלו, נראה שהמציאות הישראלית מחדדת ומבדילה בין אזרחיה ותושביה. בתוך מציאות זו, העיר חיפה ממשיכה להתאפיין כעיר שמנהלת אורח חיים סבלני עם ערכים של קיום משותף" –במילים אלה תיארו אנשי מרכז התרבות היהודי-ערבי "בית הגפן" שבחיפה את פסטיבל "סיפור חיפאי" השמיני בעיר המהווה דוגמה לדו-קיום [1-5 בנובמבר]. 

הפסטיבל השנה, בסימן ''אקטיביזם זהויות חיפאי'', היה פתוח לקהל הרחב ללא תשלום. תוכניתו כללה סיור בעקבות תולדות הקהילה הגאה בחיפה, הקרנת הסרט "חצוצרה בוואדי" על פי ספרו של הסופר סמי מיכאל, מפגש קולינרי שהוקדש למטבח האתיופי, ומופעים ואירועים, שאפשר להגדירם פוליטיים, העוסקים בשאלת זהויות, למשל "מי מפחד מזהות פלסטינית?".

בפרסומי הפסטיבל נכתב באופן בולט כי הוא מתקיים במימון המשרד לפיתוח הנגב והגליל ומיועד לתושבי שכונות הפריפריה בעיר.

משרדי ממשלה שונים בישראל נוהגים להעניק תקציבים לאירועי תרבות ואמנות התואמים את פעילות משרדם. ההתחייבות לתקצובו של הפסטיבל, וכך גם אופיו ומגוון תוכניותיו, נקבעו חודשים לפני שיצא לדרך. אולם ביום שלפני פתיחת הפסטיבל [1 בנובמבר] הודיע המשרד לפיתוח הנגב והגליל לעיריית חיפה ולהנהלת הפסטיבל שתקצובו מבוטל. ב"הארץ" דווח כי הסיבה הרשמית שצוינה הייתה שהפסטיבל פתוח לקהל הרחב ואינו מיועד לתושבי הפריפריה בלבד. מנהלי הפסטיבל העדיפו לשתוק ולא למחות באופן פומבי על שלילת תקציבם, וקיימו את הפסטיבל במועדו. 

מקור המעורה בפרטים ששוחח עם עיתון "הארץ", טען כי הסיבה שהמשרד לפיתוח הנגב והגליל החליט לבטל את התקציב יום אחד בלבד לפני פתיחת הפסטיבל הייתה חילוקי דעות פוליטיים. "מה שעצוב בפרשה הזאת הוא שגורמים קיצוניים בחברה הישראלית מצליחים להשפיע על חשיבה ועל החלטות של משרדי ממשלה באופן לא ענייני", אמר המקור ל"הארץ".

מקור בבית הגפן ששוחח עם אל-מוניטור אישר כי הסיבות לביטול התקציב היו פוליטיות ולא אחרות. לדבריו, פרטי הפסטיבל והפרמטרים שלו היו ידועים למשרד לפיתוח הנגב והגליל. מנהלי הפסטיבל לא קיבלו מהמשרד כל פנייה לאינפורמציה נוספת או בקשה לשינוי בהסדרי הכניסה. ''הפסטיבל היה מיועד לקהל הרחב ואף אחד לא בדק אם האורחים הם מהפריפריה או לא. נושא הכניסה היה בסך הכל תירוץ לביטול התקציב,'' אמר המקור.

השר לפיתוח הנגב והגליל הוא יו"ר ש"ס אריה דרעי, המכהן גם כשר הפנים. סביר להניח שלא המפגש הקולינרי האתיופי או הקרנת הסרט "נשות ליבריה" הם שהפריעו לשר דרעי, אלא העיסוק בזהות הפלסטינית.

מתברר כי בשבוע שבו עובר בכנסת בקריאה ראשונה חוק הנאמנות בתרבות ושבו שרת המשפטים דורשת לפטר את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר שהסתייגה מלשון החוק, מפגש הנושא את הכותרת "מי מפחד מזהות פלסטינית?" הוא בעל פוטנציאל נפיץ. כעת מתברר שחוק הנאמנות בתרבות שיזמה השרה מירי רגב, מתרחב בהשראתה למשרדי ממשלה נוספים. באופן הזה אירועים בעלי נופך פוליטי שאינם תואמים את קו הימין בישראל, יתקשו לקבל תקצוב ממשלתי. ללא תקצוב כזה, רבים ממוסדות התרבות בישראל יתמוטטו. כלומר או שנאמנים או שנסגרים. בישראל, ששוק התרבות בה מצומצם, אין דרך אחרת לשרוד.

כאשר בוחנים את לשון חוק הנאמנות בתרבות, הוא נשמע הגיוני לכאורה: תקציב יישלל ממוסדות או מאירועים שיכריזו על יום העצמאות כיום אבל, יפגעו בסמלי מדינת ישראל או יבזו אותם, ישללו את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או יסיתו לגזענות, אלימות וטרור.

אבל כל התנאים הללו נתונים לפרשנות פוליטית מפליגה. למשל, משרד התרבות מחייב את התיאטראות בישראל להעלות את הפקותיהם גם בשטחי יהודה ושומרון. תיאטרון או שחקן שיסרבו להופיע באריאל או בקריית ארבע, יוכנסו מיד ל"רשימה שחורה" ותקציבם יישלל, אף שאין מדובר בהסתה, לא בשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית יהודית ואפילו לא בביזוי סמליה. אבל מי שלא מוכן לקבל את קו הימין המתנחלי ומתעקש לראות בשטחי יהודה ושומרון שטחים כבושים, לא יזכה למימון ממשלתי למופע תרבות.

המקרה הפרטי של פסטיבל "סיפור חיפאי" מוכיח שגם אם לא יימצא סעיף "מפליל" ברור לשלילת התקציב, תמיד אפשר יהיה למצוא תירוץ טכני מדוע המשרד לפיתוח הנגב והגליל חזר בו מתמיכתו (למשל, שהפסטיבל פתוח לקהל הרחב ואינו מיועד לתושבי הפריפריה בלבד...).

תירוץ טכני מצא משרד התרבות גם בעניינו של התיאטרון הערבי אל-מידאן ב-2015. כזכור, התיאטרון הערבי בחיפה עמד אז בעין הסערה בעקבות ההצגה "הזמן המקביל" שנכתב בהשראת סיפורו של המחבל ווליד אבו דקא. שרת התרבות מירי רגב הקפיאה את תקציבו של התיאטרון, ובשל כך הוא נקלע למצוקה תקציבית. התיאטרון התקשה להעלות הפקות חדשות ופעל במתכונת מצומצמת. השנה הודיע משרד התרבות כי התמיכה באל-מידאן מבוטלת משום שהריץ מספר נמוך מדי של הצגות [פברואר 2018]. בכך גזר המשרד על התיאטרון גזר דין מוות. 

רדיפת האמנים ומוסדות התרבות בשנים האחרונות גרמה למנהלי התיאטראות להפעיל צנזורה פנימית ולא להסתכן. בזה אחר זה נעלמו מהרפרטואר הצגות בעלות נופך פוליטי ביקורתי. ב-1970 העז תיאטרון הקאמרי להעלות את ההצגה "מלכת אמבטיה" של חנוך לוין, שביקרה בחריפות את הזחיחות הישראלית שלאחר מלחמת ששת הימים. באווירה השוררת כיום בישראל, ספק אם הקאמרי יעז להעלות הצגה על "זחיחות הימין".

הרפרטואר של הקאמרי, וכך גם של התיאטרון הלאומי הבימה, מלא בהצגות שאף אחת מהן, כנראה, לא תכעיס היום את משרד התרבות או כל משרד ממשלתי אחר. גם לא את קהל הצופים, שחלקו עלול להחרים את התיאטרון על נקיטת עמדה "לא מוסרית" או "אנטי ישראלית". הקאמרי והבימה מעלים מחזות זמר ומחזות קלאסיים כמו ''מי מפחד מווירג'יניה וולף'' או ''אותלו'', העיקר לא להכעיס אף אחד.

החודש [נובמבר] תעלה בתיאטרון בית לסין ההצגה "אוסלו" שזכתה להצלחה בניו יורק וסוקרת את מאחורי הקלעים של ההסכם הנחשב בעיני הימין בישראל למעשה בגידה של יצחק רבין. לא יהיה זה מפתיע אם משרד התרבות ימצא לפתע סיבה טכנית לשלילת תקציב התיאטרון, כדי שלא יעז להבא להכניס רעיונות לקהל חובב התיאטרון בישראל ולשכנעו שפעם הייתה גם הייתה תקווה לשלום.

נמצא ב: right-wing, funding, theater, miri regev, financial assistance, arab israelis, films, culture

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept