הנה שתי אקסיומות הכרחיות לניתוח המצב המורכב בין חמאס לישראל: הראשונה - אין מצב שרקטות גראד נורו מעזה אל באר שבע ומרכז הארץ, וחמאס לא היה מעורב בירי; השנייה - חמאס וישראל אינן מעוניינות במלחמה עכשיו, אך כל אחד מהצדדים משחק את משחק ב"תחזיקו אותי, אני עומד להשתגע".

בלילה שבין שלישי לרביעי [17 באוקטובר] נורו שתי רקטות גראד לעבר ישראל. האחת נורתה לעבר עיר במרכז ונפלה בים, והשנייה פגעה פגיעה ישירה בבית בבאר שבע. באורח נס ובזכות תושיית אם המשפחה, שהכניסה את שלושת ילדיה למרחב המוגן בזמן, בני הבית לא נפגעו.

אחרי הירי, ביודעם שצה"ל יגיב בעוצמה, התנערו חמאס והג'יהאד האסלאמי מירי הרקטות. בהודעה שפרסמו שני הארגונים נאמר כי "אנו דוחים את הניסיונות חסרי האחריות שנועדו לערער את המצב ולחבל במאמץ המצרי ובכלל זה שיגור הטילים. לצד זאת, אנו מדגישים את מוכנותנו לפעול נגד התוקפנות".

אין אף ארגון פלסטיני ברצועה, מלבד הג'יהאד האסלאמי וחמאס, שיש ברשותו רקטות ארוכות טווח מסוג גראד. מקור ישראלי ביטחוני הזכיר את הדריכות הגבוהה של כוחות חמאס לנוכח איומיהם לאחרונה של שר הביטחון וראש הממשלה להכות בעזה בעוצמה. בשיחה עם אל-מוניטור טען המקור כי לא ייתכן שמתחת לעיניהם הפקוחות של כוחות חמאס הנמצאים בשטח, הצליח ארגון סורר להתקין משגרים, לירות שתי רקטות לעבר ישראל ולהיעלם. אז מדוע חמאס ירה רקטות ומדוע התנצל מיד והסיר מעליו את האחריות?