ישראל פולס

סגירת אונר"א: כיוון נכון - אבל רק בהסכמה

p
המחבר
בקצרה
לפני שממשל טראמפ מטפל בנושא אונר"א והפליטים הפלסטינים באופן חד-צדדי, ברגל גסה ובדרך שרק תחריף את המשבר באזור, עדיף שיעיין בפתרונות שיש להם סיכוי להתקבל על כל הצדדים.

לאחר שפתר, לכאורה, את בעיית ירושלים, ו"הסיר אותה מהשולחן" על פי הכרזתו הפתטית מינואר השנה, פונה נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, באמצעות צוות המו״מ שלו, לטפל בנושא הפליטים הפלסטינים מ-1948. אבל כפי שההכרה בבירת ישראל, גם אם עשתה צדק היסטורי, רק העלתה גבוה יותר את ירושלים על סדר היום וגרמה לנתק מוחלט בין הפלסטינים לממשל האמריקאי, כך גם הניסיון לסגור חד-צדדית את סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים הפלסטינים (אונר"א), רק תגביר את העוינות בין אש"ף לארה״ב ולישראל.

נכון שאונר"א אינו צריך להתקיים, וכמו הרבה ארגונים אחרים בעולמנו, המשך קיומו נובע בעיקר מאינרציה. הוא נוסד ב-1949 שנה לאחר קבלת החלטת עצרת האו״ם 194 לגבי הפליטים הפלסטינים, והיה לארגון היחיד באו״ם שנועד לטיפול אך ורק בקבוצת אוכלוסייה אחת. הפלסטינים, ואיתם מדינות ערב, דחו בשאט נפש את החלטה 194, משום שאין בה אזכור ל"זכות השיבה" אלא רק ל"שאיפת השיבה", והיא מתנה את אפשרות חזרתו של כל פליט בנכונותו לחיות בשלום עם שכניו. רק לאחר שנים החליטו הפלסטינים כי מוטב להם לאמץ את ההחלטה ולטעון שהיא דווקא כן מתייחסת ל"זכות השיבה.'' מאז ישראל היא זו שמתנגדת לה, ומשחקת בכך לידי יריביה.

כמו כל ההתחלות, גם זו של אונר״א הייתה מבטיחה. העבודה בשטח החלה ב-1950. אנשים טובים גויסו לטיפול ב-750 אלף הפליטים הפלסטינים שנרשמו ככאלה, והעניקו עזרה חיונית לאנשים שאיבדו כל רכושם ולא הורשו לחזור לבתיהם. הסיוע העיקרי היה בהקמת בתי ספר ארעיים ובבניית מרפאות, אך כשמומחי האו״ם ביקשו ליישב את הפליטים בשכנות לישראל, הם נתקלו בהתנגדות ההנהגה הפלסטינית ורוב מדינות ערב (חוץ מירדן). המדיניות הערבית הייתה להבטיח את הזמניות, כלומר להשאיר את הפליטים במחנות זמניים, ולא להשלים עם מניעת שובם לישראל.

בדצמבר 1950 הוקמה נציבות הפליטים של האו"ם ((UNHCR שתפקידה היה לסייע למיליוני הפליטים בעולם כולו. היה זה אך טבעי שאונר"א תיבלע בנציבות, אבל זה לא קרה. העולם הערבי והמדינות הבלתי מזדהות בכלל עמדו על שימורו של הארגון כגורם המטפל בפלסטינים באופן ייחודי, והוא מתקיים על תרומות מחוץ לתקציב האו"ם. התקציב הנוכחי שלו מגיע למיליארד ורבע דולר, והתורמים העיקריים הם ארה"ב, האיחוד האירופי, סעודיה, גרמניה ובריטניה. זהו ארגון גדול, הפועל בגדה המערבית, ברצועת עזה, בסוריה, בלבנון ובירדן, ומועסקים בו כ-30 אלף עובדים, רובם פלסטינים החיים במקומות הללו, ומבחינתם זהו מקור פרנסה חיוני. המנדט של אונר"א מוארך מדי שנים אחדות על ידי העצרת הכללית של האו"ם, וכהונתו הנוכחית אמורה להסתיים ב-30 ביוני 2020. סביר להניח שהמנדט שלו יוארך שוב.

בין אונר"א לישראל לא התקיימו יחסים טובים במיוחד לאורך השנים, אך ברור שהוא הקל על ישראל את הטיפול בשטחים הכבושים אחרי 1967, כיון שהוא אחראי לרווחתם של שלושת רבעי מתושבי רצועת עזה ולשליש מתושבי הגדה המערבית החיים, עד היום, במחנות פליטים על פי דו״ח אונר״א מ-2013. כיוון שבבתי הספר של הארגון מלמדים על פי תוכניות הלימודים של המדינות המארחות, לא הייתה שם הרבה אהבת ישראל, וירושלים ראתה באונר"א מעין רע הכרחי המעסיק מורים שחלקם בעלי נטיות אידאולוגיות עוינות לה. נסיונות של אונר"א ברצועת עזה, למשל, ללמד את שהתרחש בשואת יהודי אירופה, נתקלו בהתנגדות נחרצת של חמאס.

אונר"א נקלע, שלא בטובתו, לעימותים האלימים סביב ישראל בשנים האחרונות, והואשם, בצדק או שלא בצדק, בשיתוף פעולה עם גורמים טרוריסטים ובהסתרת נשק. אבל הבעיה העיקרית הכרוכה בקיומו המתמשך הרבה מעבר למה שתוכנן, היא שמדובר בהגדרת פליטים רב דורית, בלתי מוגבלת. מ-750 אלף הפליטים המקוריים נולדו כבר ארבעה דורות, ומספר המוגדרים כפליטים על ידי הארגון כבר מגיע לכ-5 מיליון (על פי דו״ח אונר״א מ-2013). אין לכך הצדקה אובייקטיבית, יש בכך גם כדי לאמלל דורות של אנשים החיים אורח חיים זמני, אשר לתוכו הם נולדים וכבר מתים. במקום לסייע בפתרון המצוקה ההיסטורית, הארגון מסייע להנצחתה.

אפשר וצריך לפתור את בעיית הפליטים ולהביא לסגירתו של אונר"א – אבל לא בשיטת ה"זבנג וגמרנו" של טראמפ וצוותו, כלומר סגירת הארגון והעברת התקציב למדינות שבהן חיים הפליטים. האם הצוות חושב שהבעייה תיפתר אם במקום מורים פלסטינים יהיו לילדים הפלסטינים מורים מקומיים סורים או לבנונים? ואיזו מדינה תזכה בתקציב של רצועת עזה? חמאס? מצרים הבורחת מעזה כמפני אש? ישראל שאינה מוכנה לשוב לרצועה אומללה זו?

הפלסטינים רואים באונר"א את בעל בריתם, ויתנגדו בתוקף לסגירתו. חברות האו"ם, גם הן ברובן הגדול יתנגדו לצעד כזה, שיביא לקריסה של מערכות החינוך והבריאות בעזה ולפגיעה חמורה במערכות הללו בגדה המערבית.

אפשר גם אחרת. ביוזמת ז'נבה הבלתי פורמלית מ-2003 (גילוי נאות – יוסי ביילין היה מאבות היוזמה) הוסכם בין הישראלים והפלסטינים לסגור את אונר"א בהדרגה, בתוך חמש שנים, ולבטל במשך תקופה זו את מעמד הפליט הפלסטיני, באמצעות מתן פיצויים מקרן בינלאומית למשקי הבית הפלסטינים שגלו מבתיהם ב-1948, וקליטה סמלית של פלסטינים בישראל. זו הדרך הסבירה ביותר לפתור את הבעיה המעיקה כל כך. לפני שצוות טראמפ מטפל בנושא אונר"א והפליטים הפלסטינים באופן חד-צדדי, ברגל גסה, ובדרך שתזיק לכולנו, עדיף שיעיין בפתרונות שיש להם סיכוי להתקבל על כל הצדדים.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept