ישראל פולס

גם כיבוש וגם יחסים מיוחדים

p
המחבר
בקצרה
אם בבית הלבן מעוניינים בהתקדמות כלשהי במו״מ בין ישראל לפלסטינים, טראמפ חייב להזכיר לישראלים שאי אפשר להחזיק מיליוני בני אדם בכיבוש וגם ליהנות מפירות הידידות המיוחדת עם ארה״ב.

במשך שנים ארוכות, תחת שרביטם של ראשי ממשלה משמאל ומימין, בתקופות כהונתם של נשיאים אמריקאים רפובליקאים ודמוקרטים, אמרו לישראלים שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: גם להחזיק מיליוני אנשים בכיבוש צבאי וגם לשמור על היחסים המיוחדים עם ארצות הברית. שכנעו אותם שעבור התמיכה האמריקאית, אין ברירה אלא לשלם בוויתורים לצד הערבי. אבל מאז שהנשיא ברק אובמה התגלה כנואם חסר שיניים, וביתר שאת מאז שדונלד טראמפ נכנס לבית הלבן, גוברת בקרב הישראלים ההכרה שאפשר גם אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הם לא נדרשים אפילו לזרוק לערבים פירורים.

החשש מפני ידו הארוכה של הנשיא ג'ימי קרטר תרם תרומה מכרעת להחלטתה של ממשלת בגין לסגת מחצי האי סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים. סירובו של הנשיא ג׳ורג׳ בוש האב להשלים עם מדיניות ההתנחלויות, ונכונותו לעשות שימוש בסנקציות כלכליות, סללו את הדרך להפסד של הליכוד בבחירות 1992 ולחתימה של יצחק רבין על הסכם אוסלו. בנימין נתניהו חתם על הסכם חברון אך ורק בגלל לחץ כבד של הנשיא ביל קלינטון. החלטתו של אריאל שרון לסגת מרצועת עזה נבעה מהרצון להימנע מחיכוך עם הנשיא ג'ורג' וו׳ בוש סביב תוכנית מפת הדרכים. המשפט "נהיה מוכנים בהסדר שלום עתידי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית" לא היה יוצא מפיו של נתניהו בנאום בר אילן ב-2009, אלמלא נפל עליו מוראו של הנשיא אובמה, אשר התחייב בנאומו בקהיר כמה ימים קודם לכן לקדם את הקמתה של מדינה כזאת.

לעומת זאת, טראמפ העביר את שגרירות ארה"ב לירושלים ללא שום תמורה ישראלית. נהפוך הוא, הנשיא מעלים עין מבניית בתים ליהודים ומהריסת בתים של פלסטינים בגדה המערבית, ועוד תולה בפלסטינים את הכשלת השלום. "מדד השלום" של תכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים באוניברסיטת תל אביב ומרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שנערך בשבוע האחרון של יוני, מגלה שרוב הישראלים היהודים מזדהים עם הגישה שמפנה אצבע מאשימה לצד השני. 58 אחוז מהם סבורים שהסיבה לכך שהפלסטינים מסרבים להיפגש עם צוות השלום האמריקאי, היא שהם אינם מעוניינים להגיע להסכם שלום עם ישראל.

לא רק בימין מטילים על הפלסטינים את האחריות לקיפאון; גם כמחצית הישראלים-היהודים (51%) שמגדירים עצמם כ"מרכז" מעדיפים את ההסבר שהסירוב הפלסטיני להיפגש עם הצוות נובע מאי רצונם בשלום. גם הם דוחים את ההסבר הפלסטיני, שבגלל ההטיה הפרו-ישראלית שלו, טראמפ אינו יכול לשמש מתווך הוגן. למרבה הפרדוקס, רוב היהודים הישראלים מסכימים שגישתו של טראמפ לסכסוך אינה מאוזנת. לא יותר מ-30 אחוז מהיהודים סבורים כי האינטרסים של הפלסטינים חשובים לנשיא האמריקאי במידה כזו או אחרת. לעומת זאת 74 אחוז מעריכים כי האינטרסים של ישראל חשובים לו או חשובים לו מאוד.

ואף על פי כן, רוב הישראלים דוחים את ההסבר שסירובם של הפלסטינים לשתף פעולה עם צוותו של טראמפ, נעוץ בהטיה של ממשל טראמפ לטובת ישראל. נוח להם יותר להתרפק על הגרסה הוותיקה "אין פרטנר פלסטיני". כך הם יכולים בעת ובעונה אחת לשלוט בפלסטינים ולהצטייר בעיני עצמם כקורבנות הסירוב הפלסטיני. לכן, עוד בטרם התפרסמו הפרמטרים של "עסקת המאה", 71 אחוז מהיהודים הישראלים מעריכים שהסיכויים להצלחתה נמוכים או נמוכים מאוד, וממילא האשמה מוטלת כבר על הצד הפלסטיני. 

הנושא היחיד שלגביו הממשלה מקבלת ציון שלילי במדד הוא העימות בגבול רצועת עזה. זאת לעומת רוב גדול בציבור היהודי שמעניק לצה"ל ציונים גבוהים על האופן שבו הוא מנהל את העימות הזה. רוב גדול מאוד, כולל 43 אחוז מאלה המזדהים כשמאל, מעוניין שהממשלה תאפשר לצבא לפגוע ישירות במשגרי העפיפונים ובלוני התבערה מהרצועה. לציבור הישראלי יש סיבה טובה להניח שממשל טראמפ יבליג על המשך הפגיעה באזרחים פלסטינים שמבקשים למחות נגד המצור הממושך ויצדיק את הידוקו. המהלך הבולט ביותר של הקונגרס בחדשים האחרונים היה קיצוץ בסיוע לרשות הפלסטינית כעונש על תמיכתה במשפחות האסירים. 

בכל הנוגע לסכסוך עם הפלסטינים, לימין אין אפוא סיבה לחשוש מבריחת קולות שמאלה עקב הקיפאון המדיני ומדיניות ההתנחלויות, ואף לא בגלל משבר ביחסים את ארה"ב. סירובו של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) להיפגש עם נציגיו של נשיא ארה"ב, שיחרר את הישראלים מהצורך לבחור בין תמיכה בתוכנית שלום אמריקאית לבין סכנה של משבר ביחסים עם הידידה הגדולה. מבחינתם, לא משנה אם הסירוב הפלסטיני נובע מאובדן רצון בשלום עם הצד הישראלי, או מאובדן אמון במתווך האמריקאי. העיקר שנשיא ארצות הברית והקונגרס האמריקאי עומדים לימינה של ישראל.

כמו קודמיו בבית הלבן, טראמפ מחויב למה שמכונה ״היחסים המיוחדים״ עם ישראל. אך בניגוד אליו הם הצליחו לשמור על מעמד ודימוי המתווך ההוגן, גם אם מאמציהם לא הניבו תמיד פירות עסיסיים. שחיקת האיזון בין היחסים הבילטרליים עם ישראל לבין מעמד המתווכת הבלעדית בסכסוך, הביאה לכך שהמקלות והגזרים האמריקאים מאבדים את הרלבנטיות שלהם בזירת הסכסוך הישראלי- הפלסטיני. כדי להחזיר את האיזון לקדמותו, ממשל טראמפ חייב להזכיר לישראלים שאי אפשר לזלול עוגות ולהאמין שהן יישארו שלמות לנצח.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept