ישראל פולס

עם הגב לקיר, נתניהו פונה שוב לשנאת ערבים

p
המחבר
בקצרה
המכתב מהנשיא ריבלין לראש הממשלה, שבו הוא מפציר לבטל את הסעיף בחוק הלאום המאפשר למנוע מערבים לגור ביישובים יהודיים, הוא מתנה פוליטית לנתניהו. בעיני ראש הממשלה, אין דבר שמחזק אותו בקרב בוחריו יותר מהשפלת המיעוט הערבי בישראל.

הצעת חוק יסוד "ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי", המכונה בקיצור ״חוק הלאום״, מונחת על שולחן הכנסת כבר שנים אחדות בנוסחים שונים. היא נועדה להגן על זכויות הרוב ולהרתיח את הפלסטינים החיים בישראל, לפגוע בכבודם, ולהוכיח כי יוזמיו של החוק פטריוטיים אמיתיים. מעבר לקביעות באשר לזיקה היהודית לארץ ישראל, והתייחסות למעמדם של ההמנון, הדגל ויום העצמאות, נאמר כי ירושלים "השלמה והמאוחדת" היא בירת ישראל, וכי עברית היא שפת המדינה, בעוד שהערבית, (שעד היום היא שפה רשמית בישראל, במעמד זהה לעברית), תהפוך ל"שפה במעמד מיוחד".

אבל המשפט החמור ביותר נאמר בסעיף 7ב' של ההצעה: "המדינה רשאית לאפשר לקהילה, לרבות בני דת אחת או בני לאום אחד, לקיים התיישבות קהילתית נפרדת". כיון שיש מעט מאוד יהודים המבקשים להתיישב בכפרים ערביים, המשמעות היחידה של הסעיף היא כי יהודים יוכלו למנוע מערבים להתיישב בקרבם, באמצעות החוק.

יוזמי החוק לא הסתירו כי באמצעות סעיף זה הם מבקשים לבטל את פסק הדין של בג״ץ משנת 2000, שאסר על תושבי קציר לדחות את קבלתו ליישוב של אזרח ערבי בשל מוצאו. השופטים קבעו אז כי התרת התיישבות ליהודים בלבד היא משום הפרת החוק, וכי הדבר נוגד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הנשיא ראובן ריבלין יצא מגדרו השבוע (10 ביולי), ושיגר מכתב מפורט בעניין חוק הלאום לראש הממשלה, ליו"ר הכנסת ולחברי הכנסת, לאחר שיחה שקיים בנושא עם נתניהו. סביר להניח שגם נושא הפגיעה הבוטה בשפה הערבית הכעיס את ריבלין, אבל הוא בחר להתמקד רק בתת-סעיף אחד – זה הנוגע להדרת ערבים מהתיישבות קהילתית. דבריו נומקו היטב בחקיקה שהתקבלה בעבר בכנסת, וקבעה מפורשות כי ועדת קבלה של יישוב קהילתי "לא תסרב לקבל מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום". לטענתו, מדובר בחוק יסוד המנוגד לא רק לפסיקת בג"ץ, אלא גם לחוקי הכנסת עצמה. "אני חושש" כותב ריבלין לנתניהו, " כי האופן שבו נוסח סעיף זה, ללא איזונים, עלול לפגוע בעם היהודי, ביהודים ברחבי העולם ובמדינת ישראל, ואף יוכל לשמש נשק בידי אויבינו. אני מבקש גם להפנות את מבטינו פנימה, לתוככי החברה הישראלית: האם בשם החזון הציוני אנו מוכנים לתת יד להפליה והדרה של איש או אשה על רקע מוצאם?"

באותו בוקר, דברי הנשיא נפלו על אוזניים ערלות. הישיבה שהתקיימה ביום שלישי בוועדה המיוחדת הדנה בחוק היסוד הזה הייתה הזויה: היועץ המשפטי לכנסת התחנן בפני חברי הכנסת שלא למנוע מאזרחים ערבים להתגורר ביישובים שרוב תושביהם יהודים. נציג היועץ המשפטי לממשלה הופיע גם הוא בישיבה, ואמר כי החוק איננו חוקתי. קשה להאמין כי מישהו מהם יסכים להופיע בפני בג"ץ כדי להגן על החוק אם סעיף זה יופיע בגירסתו הסופית. שרת החוץ לשעבר, ציפי לבני (המחנה הציוני), המתנגדת לחוק בנחרצות, הוצאה מחדר הישיבות על ידי היו"ר, בשל מה שנראה לו כהתנהגות בלתי פרלמנטרית שלה. חבר הכנסת בני בגין (ליכוד), שהתנגד כל העת לנוסחת החוק הנוכחית, כלל לא לקח חלק בדיון.

ואז נוסף גם הקטע הטרגי-קומי לעלילה: מפלגתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן, "ישראל ביתנו", שעד כה תמכה בהצעת החוק בלב שלם ובנפש חפצה, גילתה כי מכיוון שגורמים מרכזיים ביהדות האורתודוקסית והאולטרה-אורתודוקסית אינם מכירים ביהדותם של חלק מעולי חבר המדינות (ברה״מ לשעבר), יוכל החוק החדש למנוע מהעולים לגור ביישוב דתי, בטענה שאינם יהודים. עכשיו ישראל ביתנו תובעת להחריג את הקהילה הזאת מהסעיף, ומאיימת כי בלי החרגה כזו לא תצביע בעד החוק. אילו רצו, יכלו נציגי המפלגה להוסיף למחאה גם את יוצאי אתיופיה ואת כל מי שלא גוירו גיור אורתודקסי.

ראש הממשלה, השקוע בחקירותיו הפליליות עד מעל לראש, הקשיח את עמדתו והוא עושה הכל כדי לאשר את החוק (שצריך לעבור בקריאה שנייה ושלישית בכנסת) עד סוף כנס הקיץ בסוף חודש זה. כיוון שיש צורך ברוב של 61 חברי כנסת כדי להעביר חוק יסוד, הוא אסר על חברי הכנסת של הקואליציה לעזוב את הארץ ולהתקזז עם חברי אופוזיציה.

אם מדובר בחוק שרובו (למעט סעיף המריבה 7ב׳) עוסק בהעצמת מעמדם של סמלים לאומיים, והוא אינו עתיד לשנות משמעותית את חיי הישראלים אלא נועד רק להשפיל את האזרחים הערבים; ואם נשיא המדינה, היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של הכנסת מתנגדים בחריפות שכזו לחוק, ואישים הנחשבים לאמות מידה מוסריות כמו ח״כ בני בגין מתנגדים לחוק הפוגע כל כך בעיקרון השוויון; ואם ברור שהחוק יפגע בישראל ובתדמיתה הדמוקרטית ותחזק את תומכי החרם עליה, מדוע בוער כל כך לנתניהו להעביר את החוק?

והתשובה היא: בדיוק בגלל זה. גם אם יתקבלו שינויים בנוסח החוק בעקבות מכתב הנשיא, עבור נתניהו, מכתב זה הוא מתנה משמיים (לאחר שהצליח לצבוע את הנץ הוותיק ריבלין בצבעי יונה שמאלנית). כשהוא לחוץ, כשגבו אל קיר החקירות, כשרעייתו עומדת בפני משפט, כשהוא חש נרדף על ידי העיתונות ומערכת המשפט, הוא פונה אל הדבר האחד שמבעיר בעירות בישראל ואשר – כך הוא מקווה – יחזק את התמיכה בו: שנאת הערבים. כבר עבשיו קמפיין הבחירות שלו נמצא בעיצמו. שוב עומד נתניהו מול העולם העוין, בית המשפט, הליברלים, יפי הנפש, האיחוד האירופי, השמאל הצבוע, ה"ניו יורק טיימס" וברק אובמה, ומגן על הישראלים מפני מי שמבקשים ליטול מהם את זכויות הרוב שלהם. ממש כפי שהציל אותם מפני הערבים ש"מגיעים בכמויות אדירות״ לקלפיות בבחירות האחרונות.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: benjamin netanyahu, israeli politics, arab israelis, discrimination, nationality, reuven rivlin, minority rights, personal status

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept