ישראל פולס

ספק דמוקרטית, ספק יהודית

p
המחבר
בקצרה
כדי להגן על המדינה מפני רמז של ערעור על אופייה וסמליה הציוניים, חברי כנסת יהודים זיעזעו את הדמוקרטיה הישראלית כשפסלו על הסף הצעת חוק של הרשימה המשותפת עוד לפני שהתקיים עליה דיון.

לעתים נדירות פרלמנטים במדינות דמוקרטיות מסרבים לדון בהצעות חוק ומשליכים אותן לפח האשפה עוד לפני שהונחו על שולחנו של בית המחוקקים. זה קרה השבוע (4 ביוני), כשנשיאות הכנסת החליטה "בצעד חריג", כך על פי הודעתה, שלא לאשר להנחה על שולחן הכנסת הצעת חוק יסוד מטעמם של שלושה חברי כנסת מסיעת בל"ד ברשימה המשותפת. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אמר כי זו הפעם הראשונה מאז מונה לתפקיד, לפני כחמש שנים, שבה הוא ממליץ לנשיאות לפסול הצעת חוק. בכנסת הנוכחית ובכנסת הקודמת לא פסלה הנשיאות אף לא הצעת חוק אחת.

"חברי הכנסת של בל״ד מנסים פעם אחר פעם לקושש קולות באמצעות פרובוקציות", פסק היו"ר אדלשטיין מהליכוד, "אסור לתת להם יד לכך״. כל כך מהר הוא שכח את הפרובוקציה שחברתו למפלגה, שרת התרבות מירי רגב, עשתה לו ביום העצמאות? האם מטרתה לא הייתה "לקושש קולות" במרכז הליכוד? האם הוא לא מכיר חברי כנסת יהודים שמגישים הצעות חוק כדי "לקושש קולות"? "הנחת הצעת החוק על שולחן הכנסת", הזהירה חברת הכנסת רויטל סויד מהמחנה הציוני, "עלולה להוות תקדים גם לעניין הנחתן של הצעות חוק אחרות שהן גזעניות במהותן". סויד היא אחת משבעה חברי כנסת שהצביעו בעד ההחלטה של הנשיאות. רק שני חברי כנסת ערבים, עיסאווי פריג׳ ממרצ ואחמד טיבי מהרשימה המשותפת, הצביעו נגדה.

על מה ולמה יצא קצפם של חברי כנסת יהודים מהקואליציה ומהאופוזיציה? מה יש בה, בהצעת החוק, שגרם להם לשלוף ציפורניים? מה הוא אותו "תקדים להצעות חוק גזעניות במהותן" שאליו התכוונה ח"כ סויד? האם הם מתכוונים לסעיף שמבקש להכיר בקיומם ובזכויותיהם של שתי קבוצות הלאום, היהודית והערבית, החיות בגבולות המדינה? אולי הבעיה נעוצה בהצעה לכונן משטר המושתת על הפרדה בין דת למדינה, תוך הבטחת חופש פולחן לבני כל הדתות? שמא השורה שהביאה להם את הסעיף היא "המדינה מכבדת את הזהות האינדיבידואלית והקולקטיבית של אזרחיה על בסיס שווה, ללא אפליה מטעמי לאום, גזע, דת, מגדר, לשון, צבע, השקפה פוליטית, מוצא עדתי או מעמד חברתי"? 

אכן, הצעת החוק אינה ציונית. יוזמיה מבקשים לבטל את חוק השבות ולקבוע את סמלי המדינה והמנונה באופן שיעניק ביטוי שווה לשני הלאומים החיים בישראל. אך אילו סממני גזענות יש בה, שאינם קיימים בחוק הלאום, הזוכה לתמיכתו של ראש הממשלה ורוב חברי הקואליציה? הצעת חוק הלאום מבקשת להגדיר את אופייה של המדינה בחוק יסוד, ללא הבטחה של זכויות האדם של כלל אזרחי המדינה, ובראשן הזכות לשוויון, הזכות לשפה ותרבות וזכויות המיעוט; הצעה המעגנת אפליה והפרדה גזענית במגורים, ופוגעת בזכות לשפה, לתרבות ולזהות של חמישית מאזרחי המדינה.

"יש משהו מביך מאוד בכך שהקביעה לפיה ישראל היא מדינת כל אזרחיה נחשבת למאתגרת את יסודות המשטר שלנו, ולכן פסולה מראש", כתב המשפטן הבכיר, פרופ' מרדכי קרמניצר ב"הארץ". "אם המובן מאליו הזה איננו כזה, יש משהו פגום מן היסוד בדמוקרטיה שלנו", הוסיף ואמר. "מדד השלום" שפורסם השבוע מלמד שקרוב למחצית מהישראלים (41%) סבורים עתה שהשלטון הדמוקרטי בישראל נמצא כיום בסכנה חמורה. רבים יותר בשמאל (75%) ובקרב הערבים (70%) סבורים כך.

כדי להגן על המדינה מפני רמז של ערעור על אופייה וסמליה היהודים לטובת עיקרון השוויון, מוכנים רוב חברי הכנסת לזעזע את אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה. במקביל, אותם חברי כנסת תומכים במדיניות ובחקיקה שנוטלים מישראל את הרוב היהודי. מאז תחילת כהונתה של הכנסת הנוכחית, הונחו על סדר יומה 31 הצעות חוק שקוראות לסיפוח ישיר של ההתנחלויות, אם על ידי סיפוח כולל של הגדה, סיפוח מקבץ התנחלויות, או החלת חוקי התכנון והבנייה על שטחים נרחבים. רק הודות לארגוני זכויות אדם, שמסרבים להיכנע למסע ההסתה נגדם, "חוק ההסדרה" שנועד להכשיר הקמת התנחלויות נוספות על אדמות פרטיות של פלסטינים, מונח על שולחנם של שופטי בג"ץ. 

בנוסף למחיר המוסרי, הביטחוני והמדיני שההתנחלויות גובות מישראל, הן מאלצות אותה לבחור בין הפיכתה למדינה דו-לאומית לבין משטר אפרטהייד. על פי נתונים שהציג המינהל האזרחי בפני וועדת החוץ והביטחון של הכנסת במארס האחרון, חיים בשטחים שישראל שולטת בהם, בין הירדן לים, יותר ערבים מיהודים:  6.8 מיליון ערבים לעומת 6.5 מיליון יהודים. האירועים האחרונים בגבול רצועת עזה ממחישים שהנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה לא ניתקה אותה מישראל, שכן ישראל היא המוסיפה לשלוט במרחב האווירי, במים הטריטוריאליים, באספקת הטובין, המים והחשמל לאזור. 

הרוב היהודי בכנסת יכול לשלול מחברי כנסת ערבים את הזכות להגיש הצעת חוק שמבקשת להגדיר את ישראל מדינת כל אזרחיה, למרות שזוהי הגדרה המקובלת בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם. אך כשהרוב הזה נמנע מלייצג מיליוני בני אדם שהמדינה שולטת בגורלם ולדאוג לזכויותיהם, קשה להגדיר את מדינת הרוב הזה כדמוקרטיה. במקביל, יהודים רבים וטובים בעולם, רובם המשתייכים למחנה הליברלי, מתקשים להגדיר את ישראל הכובשת והמתנחלת, מדינה יהודית.

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept