נאומו של יו״ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בכינוס המועצה הלאומית הפלסטינית (30 באפריל) עבר בתחילה למרבית הישראלים מתחת לרדאר אבל לא לאורך זמן. בשעה שהוא שכתב את ההיסטוריה היהודית כראות עיניו, והשתמש בביטויים גזעניים ובהכחשת שואה, הישראלים היו מרותקים למצגת מסמכי הגרעין האיראניים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הקלסרים והתקליטורים האיראניים שנתניהו הציג בשידור חי בכל ערוצי הטלוויזיה הארציים לא השאירו מקום לאבו מאזן על סדר היום. ביום אחר, סביר להניח שנתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן היו מגיבים מיידית. הם לא היו מחמיצים את ההזדמנות לגנות ללא שהיות את יו״ר הרשות ולטעון כי צדקו לכל אורך הדרך כשאמרו שהוא המכשול העיקרי לשלום. גם מי שעדיין תומך בעיקרון שתי מדינות לשני עמים ומי שראו בו פרטנר אפשרי למו״מ לא יוכלו להגן על אמירותיו המקוממות, המעניקות את כל הסיבות להציגו כשונא יהודים, אנטישמי, ומכחיש שואה.

הנה רק חלק מהציטוטים העיקריים מתוך נאומו, שנמשך שעה וחצי.

״היהודים הללו, שעברו לאירופה, היו נתונים כל 15-10 שנה לטבח בידי מדינה כלשהי, מהמאה ה-11 ועד השואה. ולמה היא התרחשה? הם אומרים 'כי אנו יהודים'״. אבל בהשראת ״שיילוק״ של שייקספיר, הסביר: ״שנאת היהודים באירופה לא נבעה מדתם, אלא מתפקידם החברתי, מעיסוקם בבנקים ובהלוואה בריבית״.

אחר כך הגיע הנשיא הפלסטיני לתיאוריית הקונספירציה, שלפיה מדינת היהודים הוקמה למעשה על ידי מעצמות אירופה. ״האמת היא שהפרויקט הציוני הוא פרויקט ניצול, שבא לשתול גוף זר בארץ״, אמר. לטענתו, מאחורי הצהרת בלפור ותוכנית החלוקה של האו״ם עומדת תוכנית של מדינות אירופה להציל את מעמדן הבינלאומי אל מול הסכנה שארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה יתפסו את מקומן. מסיבה זו הן שלחו את היהודים אל ״מזרח לתעלת סואץ״, כדי ״להותיר את ארצות המזרח התיכון מסוכסכות ומפגרות״.