הקול החשוב של מרצ ויוזמת ז'נבה דווקא עכשיו

היצמדותן הנחושה של מרצ ויוזמת ז'נבה לדגל המדיני וחזון שתי המדינות היא בעלת חשיבות עצומה דווקא בימים אלה, כאשר השמאל-מרכז אינו עושה די לקידום פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

al-monitor .

מאי 14, 2018

תחת הכותרת "שיח ישראלי פלסטיני", התקבצו ביום חמישי האחרון אחר הצהריים [10 במאי] כ-150 אנשים באולם הכנסים במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. הקהל – רובו ישראלים הנמנים על הגרעין הקשה של השמאל הישראלי, חברי מפלגת מרצ ותומכי יוזמת ז'נבה, הגוף המארגן, בא לדבר על עתידו של תהליך השלום עם הפלסטינים נוכח העברת השגרירות האמריקאית לירושלים ועל רקע ההתדרדרות הביטחונית בעזה. הנוכחים הקשיבו ברצון ובתקווה לאורח אליאס זנאנירי, סגן יו"ר הוועדה הפלסטינית לדיאלוג עם החברה הישראלית, ליו"ר מרצ ח"כ תמר זנדברג וליו"ר המפלגה לשעבר יוסי ביילין – מאדריכלי יוזמת ז'נבה.

למתבונן מהצד, האירוע המצומצם יכול היה להיראות תלוש. ערב קודם תקפו מטוסי קרב ישראלים מטרות איראניות בסוריה, ביישובי רמת הגולן מתנהלת שיגרה מתוחה ודרוכה, בנימין נתניהו והימין רושמים שיא בסקרים, ואילו משתתפי האירוע מתעקשים להיצמד לחזון שתי המדינות ומסרבים לוותר על התקווה.

באווירה הזאת איש לא הופתע מכך שהאירוע לא אוזכר כמעט בתקשורת הישראלית ונעדר מסדר היום. מן הסתם המארגנים לקחו זאת בחשבון נוכח המערכה המתפתחת בין ישראל לאיראן והקשב לסכסוך הישראלי-פלסטיני שנעלם כמעט לחלוטין בציבור הישראלי. הישראלים מוכיחים בשבועיים האחרונים שקל יותר להוציא אותם לרחובות ברבבותיהם כשהדבר נוגע לאירוע ספורט בינלאומי כמו הג'ירו ד'איטליה. גם הזכייה באירוויזיון הוציאה מבתיהם אלפי חוגגים בשתיים לפנות בוקר. זה כמובן סממן חשוב לנורמליות, ועדיין זה מטריד שרוב הישראלים אדישים לסכסוך הישראלי-פלסטיני הנוגע ישירות לעתידה של מדינתם כיהודית ודמוקרטית.

אלה הם הימים המאתגרים ביותר לשמאל המדיני בישראל מאז חזר בנימין נתניהו לשלטון לפני כמעט עשור. פתרון שתי המדינות לשני העמים, שאימץ נתניהו ב-2009 ב"נאום בר אילן", ירד בחודשים האחרונים מסדר יומה של ממשלתו הרביעית במקביל לכך שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ נמנע מעיסוק בנושא. בנוסף, על נתניהו וממשלת הימין שלו מורעפות כל העת מתנות מידי ממשל טראמפ, שלכל אחת מהן השלכות אסטרטגיות – העברת השגרירות האמריקאית לירושלים וביטול הסכם הגרעין. מנגד, באופק לא נראה עדיין הדיל האולטימטיבי שטראמפ הבטיח.

לכל אלה יש להוסיף את מפלגות השמאל-מרכז הראשיות, יש עתיד והמחנה הציוני, שנגררות אחר דוקטרינת איראן של ראש הממשלה ואינן מצליחות לייצר אלטרנטיבה מדינית-ביטחונית לממשלת הימין של נתניהו. הכוונה כמובן לנושא הליבה, הדגל המדיני של המחנה הנגדי לימין: היפרדות מהפלסטינים. דווקא כעת, כאשר יש איתותים מצד חמאס להודנה בעוד השטח בעזה על סף פיצוץ, יש מקום לנסות לפחות לעורר בציבור הישראלי דיון מחודש בהסדר כלשהו עם הפלסטינים.

לכן יוזמת ז'נבה ומרצ נחוצות כל כך באקלים המדיני-פוליטי שנוצר. כאשר אליאס זנאנירי מגיע לתל אביב באחד הימים הקשים מבחינת הפלסטינים, רגע לפני שהשגרירות האמריקאית עוברת לירושלים, זה איתות לכך שבשני הצדדים יש מי ששומר על הגחלת בתקווה שדברים ישתנו.

לדברי זנאנירי, שנאם בעברית, "ההנהגה הפלסטינית אימצה את יוזמת השלום הסעודית ואת יוזמת ז'נבה. הממשלה הישראלית לא אמרה כלום, אחר כך אתם אומרים שאין פרטנר. כל העולם מכיר בפלסטין בקווי יוני 67' לצד ישראל. כל עוד יש ישראלים ופלסטינים שמבינים שהדרך היחידה לחיות כאן בשלום היא חלוקת הארץ, יש סיכוי".

ח"כ זנדברג הזכירה את הדיווחים על ההודנה אשר נתקלה בהתעלמות מצד ממשלת ישראל, ואמרה: "אם יש לנו הזדמנות לבחון אפשרות, כל אפשרות, שתמנע שפיכות דמים בשבוע הבא, יש לנו מחויבות לעשות את זה".

כשבוחנים את תולדותיה של יוזמת ז'נבה מאז פרצה לחיינו בדצמבר 2003, אפשר להבין את עוצמת הריחוק הישראלי מפתרון שתי המדינות. ההתחלה הייתה סוחפת: בשיאה של האינתיפאדה השנייה, כשמאות ישראלים נהרגו בפיגועי תופת קשים במרכזי הערים, גיבשו ישראלים ופלסטינים הסדר קבע. לא היה מדובר בדמויות שוליות: מהצד הישראלי הובילו את המהלך החשאי יו"ר מרצ יוסי ביילין ויו"ר העבודה עמרם מצנע, ואת הפלסטינים ייצג יאסר עבד רבו. ההסכם הפך לסנסציה מדינית ופוליטית והטריד את ראש הממשלה אריאל שרון שעמד אז בראש הליכוד. תחילה הוא ניסה להאשים גורמים בשמאל וטען שפעלו מאחורי גבה של הממשלה ושיתפו פעולה עם גורמים העוינים את המדינה. אבל המהלך ליצירת דה לגיטימציה כשל, ולימים טענו בסביבתו שיוזמת ז'נבה, אשר יצרה סדר יום, הבהירה לו שהציבור כמה למהלך מדיני והיא הייתה אחד הגורמים לתוכנית ההתנתקות מעזה שהציג שרון זמן קצר לאחר מכן.

כמעט 15 שנה אחרי, יוזמת ז'נבה ממשיכה אמנם להתקיים ובתנאים קשים הרבה יותר. עצם המשך פעילותה ראוי להערכה והיא בעלת חשיבות עצומה דווקא כאשר השמאל-מרכז בישראל, שאמור להניף את הדגל הזה, לא עושה זאת בקול ברור ובטוח. במובן זה גם למרצ קיים תפקיד חשוב מאוד כמפלגת שמאל ציונית בהובלת האג'נדה הזאת. היצמדותה הנחושה לדגל המדיני וחזון שתי המדינות ראויה גם כן להערכה.

עם זאת יו"ר מרצ החדשה ח"כ זנדברג צריכה להיות מודעת לכך שבהחרמתה את טקס העברת השגרירות לירושלים היא מרחיקה את מרצ מציבור גדול בשמאל, שמזדהה עם המהלך ההיסטורי. החרם ההפגנתי של זנדברג מסיט את הדיון הענייני מהצורך בקידום פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני ונתפס יותר כגימיק שנועד לייצר כותרת. חבל, כי הקול הצלול של מרצ חיוני כעת לשמאל ובכלל.

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020