ישראל פולס

האם ישראל תשיב הפעם להצעת ההודנה של חמאס?

p
המחבר
בקצרה
הצעות ההודנה מגיעות בכל פעם שחמאס במצוקה וכך גם כעת – כשעזה קורסת תחת הסגר הכבד. אבל לחמאס אין קלף מיקוח משמעותי שיכול להביא את ישראל לשקול הצעה כזו ברצינות – גם לא הסכמת מנהיגיו לפירוז הרצועה.

הנהגת חמאס ברצועת עזה העבירה לאחרונה לישראל, בערוצים שונים, מסרים בדבר נכונותה לנהל משא ומתן עקיף על הפסקת אש ארוכת טווח ("הודנה") ברצועת עזה – כך פרסם השבוע [6 במאי] עיתון הארץ. על פי הדיווח, המסרים הועברו בכמה הזדמנויות במשך החודשים האחרונים.

למרות הציוץ בטוויטר של גדודי אל-קסאם בעברית כי "חמאס מכחיש דיווחים על הפסקת אש ארוכת טווח עם הכיבוש הציוני" [8 במאי], מקור בחמאס אישר לאל-מוניטור כי מדובר בהצעה קיימת. לדבריו, מדובר בהצעה דומה לזו שהועברה בתום מבצע "צוק איתן" בעזה [2014], שבנסיבות הקיימות הוכנסו בה עדכונים נוספים אותם המקור לא היה מוכן לפרט. לטענתו, חמאס לא הסתיר אף פעם את דרישתו שהסרת המצור מעל הרצועה תוביל את מנהיגיו לקבל "החלטות משמעותיות".

תקוות מנהיגי התנועה לייצב את המצב הכלכלי ברצועת עזה נגוזה מאז כישלון שיחות הפיוס עם הפת"ח והרשות הפלסטינית. "קבורת הפיוס" הוכרזה באופן לא רשמי על ידי אבו מאזן בנאום תקיף שנשא לאחר ניסיון החיסול בעזה של ראש הממשלה הפלסטיני ראמי חמדאללה וראש המודיעין מאג'ד פרג' לפני כחודשיים [13 במארס].

בינתיים המצב הכלכלי ברצועה ממשיך להחמיר. מנהיגי חמאס תלו באופציה המצרית תקוות להקלות על עזה באמצעות פתיחת מעבר רפיח, אבל גם האפשרות הזו הפכה ללא רלוונטית. מצרים דחקה בצדדים להגיע לפיוס כתנאי לפתיחת המעבר, וכעת אינה מוכנה לזוז מהמשוואה שהציבה – הקלות על עזה רק אחרי פיוס ורק אחרי שכוחות הרשות הפלסטינית ישלטו על המעברים. זו בהחלט הצהרת אי אמון בחמאס ואת זה מבינים היטב ראשי הארגון.

באופן פרדוקסלי, ישראל נותרה ברירת המחדל היחידה, קרש ההצלה היחיד. היא ורק היא יכולה להציל את חמאס ואת רצועת עזה מקריסה מערכות מוחלטת. על פי הדיווח של העיתונאי עמוס הראל בהארץ, מנהיגי חמאס מציעים לכרוך ב"עסקת הודנה" הקלות ניכרות במצור, מתן אישור להקמת פרויקטים גדולים בתחום התשתיות וכנראה גם חילופי גופות ושבויים.

"אנחנו אמרנו זאת באופן ברור לא פעם אחת ולא בשיחות חשאיות, שאם יוסר הסגר מעל עזה אנחנו מוכנים לדון בהפסקת אש, כל הפלגים מוכנים (לדבר) על זה", אומר המקור לאל-מוניטור. הוא גם אישר שמצרים מעורבת בהעברת מסרים בין הצדדים "כי היא רואה חשיבות עליונה בפתרון הומניטרי ראוי לתושבי עזה".

אין זו הפעם הראשונה בה חמאס מציע הודנה. ההצעה הראשונה להפסקת אש הגיעה לישראל באמצעות חוסיין מלך ירדן בשנת 1997, אך ישראל לא השיבה להצעה זו כלל. דבר קיומה של ההצעה התגלה מאוחר יותר לראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, כשהגיע לממלכה לאחר ניסיון ההתנקשות בראש הלשכה המדינית דאז ח'אלד משעל. בספרו "אדם בצל" מספר הלוי, כי שמע על הצעת ההודנה לראשונה מהמלך, שתהה מדוע ישראל לא השיבה לה.

ב-2005, הגיעה לראש השב"כ דאז יובל דיסקין הצעה נוספת להודנה באמצעות מתווך אירופי, שהעביר לו מסמך אשר יועד לראש הממשלה אהוד אולמרט וכותרתו "הצעה להסכם פיוס בין חמאס לישראל". גם הצעה זאת, שחשפתי בספרי "להכיר את חמאס", לא זכתה למענה.

ניסיון נוסף נעשה כאמור לאחר מבצע "צוק איתן", אך מקור ביטחוני ישראלי ששוחח עם אל-מוניטור טוען כי גם הצעה זו לא נענתה "כי לא הייתה סיבה לנהל דיאלוג עם תנועה מוכה וחבולה". לדבריו, ישראל מעדיפה להתנהל מול חמאס על בסיס מאזן האימה שנוצר ולפיו ירי רקטות מעזה יוביל למהלומה קשה של ישראל. החשש של חמאס מסבב אלימות נוסף הוא הערובה לכך, מבחינת ישראל, שהסכם הפסקת אש שנחתם בקהיר ב-2014 נשמר בהקפדה רבה כבר כמעט ארבע שנים.

הצעות ההודנה של חמאס מגיעות בכל פעם שחמאס נמצא במצוקה. ב-1997 חמאס חש מבודד לאחר שהסכם אוסלו הותיר אותו מחוץ לבניית המוסדות של מה שנראה אז כהקמת המדינה הפלסטינית שבדרך. ב-2005 הצעת ההודנה נולדה מחשש להמשך מדיניות החיסולים של ישראל, שכוונה נגד מנהיגי התנועה השייח' אחמד יאסין ויורשו עבד אל-עזיז רנטיסי.

להנהגה המדינית של חמאס ברור מזה זמן, שאם לא יחולו הקלות משמעותיות בסגר הארגון לא יוכל להמשיך לנהל את ענייני הרצועה. המחאה הציבורית-עממית תגבר ותופנה לא רק לעבר ישראל אלא גם אליו.

אחד התומכים הראשיים בהודנה הדוחף להגיע להבנות עם ישראל הוא מנהיג התנועה בעזה יחיא סינוואר, אבל גם הוא מדבר על הפסקת אש בלבד ואינו מוכן לשמוע כלל על פירוק צבא חמאס מנשקו. על אף הפסקת האש שנחתמה לאחר צוק איתן, חמאס בעצם המשיך להעצים את צבאו והרחיב את פרויקט המנהרות שלו. למעשה, הארגון רק נזהר שלא לשגר רקטות לעבר ישראל מחשש לתגובה צבאית נרחבת.

בתנועה יגלו מהר מאוד, כי מה שעמד לרועץ בהסכם הפיוס עם אבו מאזן יהיה גם המכשול להגעה להבנות עם ישראל. אבו מאזן דרש את פירוק צבא חמאס כתנאי להתקדמות בהסכם הפיוס, וזה גם התנאי של ישראל להקלות משמעותיות בסגר. בחזונו על עזה שהציג בפני עיתונאים בתחילת השנה [2018] טען שר הביטחון אביגדור ליברמן, כי התנאי לשיקומה של הרצועה הוא פירוז חמאס.

חמאס מציע כעת הפסקת אש מתוך נחיתות, כשלמעשה אין להנהגתו שום קלף מיקוח משמעותי שיכול להביא את ההנהגה בישראל לשקול הצעה כזו ברצינות. כלומר חמאס בחר להציע "הודנא" שהיא למעשה הפסקת אש בלבד, אך אינה כוללת את פירוק צבא חמאס מנשקו. הפגנות הגדר המתקיימות בשבועות האחרונים לאורך גבול הרצועה הן כאב ראש גדול לצה, אך לא מהוות איום ביטחוני מהותי על ישראל.

חמאס אחרי צוק איתן הוא חלש ומורתע, וההודנה שראשיו מציעים כבר מתקיימת ונשמרת הלכה למעשה. השאלה היחידה שצריכה בכל זאת להישאל היא עוד כמה זמן הרתעת צוק איתן והסגר על עזה יוכלו להימשך.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept