ישראל פולס

4 סיבות שבגללן רצועת עזה היא נכס, ולא נטל

p
המחבר
בקצרה
שטח קטן עם אוכלוסייה משכילה, חוף ים נפלא עם פוטנציאל תיירות שאינו ממוצה, מזג אוויר נוח ומאגר גז טבעי בשווי 7 מיליארד דולר, והכל רק שעה נסיעה מתל אביב. זה לא יישוב קהילתי יוקרתי בגליל. זו רצועת עזה, או לפחות, כל מה שהיא יכולה להיות.

נראה שכולם רוצים להיפטר מרצועת עזה. כשאומרים בישראל "לך לעזה", מתכוונים לומר "לך לעזאזל". ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, שהיה ידוע ב"אמרות השפר" שלו, הכריז פעם שמוטב כי עזה תטבע בים. כך, פשוט. אני זוכר שיחה שקיימנו שמעון פרס, בהיותו מנהיג האופוזיציה, ואנוכי עם נשיא מצרים אנואר סאדאת בווינה ביולי 1978. סאדאת סיפר כי ראש הממשלה אז, מנחם בגין, הציע לו לקבל את עזה בתמורה לכך שישראל תוכל לספח את העיר ימית שבסיני. סאדאת פרץ בצחוק הבס המתגלגל שלו, ואמר: "בגין חשב שאני טיפש. אמרתי לו מיד – תשמור לעצמך את המקום המקולל הזה".

האירועים האלימים בשני סופי השבוע האחרונים בגבול שבין הרצועה לישראל אינם תורמים, מן הסתם, לתדמית שלה. מי שעוקב אחרי החדשות מהמזרח התיכון בימים אלה עשוי לחשוב בטעות שעזה היא מקור לעשן צמיגים שחור ולשפיכות דמים בלבד. מי שמתעדכן בשנים האחרונות יזכור גם עימותים צבאיים קשים, ירי רקטות ומשבר הומניטרי. אפילו הנהגת הרשות הפלסטינית מתייחסת לעזה כאל סרח עודף, כאל נטל הרבה יותר מאשר כאל נכס.

אבל מי שמכיר את הרצועה באמת יתקשה לראות בה מקום מקולל, מכמה סיבות:

1)    זהו שטח קטן של 360 קמ"ר, שיש בו חוף ים נפלא, עם פוטנציאל תיירות שאינו ממוצה ואקלים נוח.

2)    ב-1999 התגלה שם מאגר גז בערך של למעלה מ-7 מיליארד דולר, שטרם הופק מ״שדה מרין״.

3)    רבים מתושבי עזה הם אנשים בעלי השכלה, וקירבתה של הרצועה לתל-אביב (נסיעה של קצת פחות משעה), יכולה לאפשר לרבים מהם לעבוד בישראל ולהשתכר שכר גבוה יחסית.

4)    עליבותה של הרצועה נובעת מן הצפיפות הגדולה שבה, בעיקר מאז שפליטים פלסטינים נמלטו אליה מישראל ב-1948, אולם הפוטנציאל הרב שבה כבר הוכח כבר ביצוע: לאחר הסכם אוסלו, בין 1994 ל-2000, קו הרקיע שלה השתנה כהרף עין. נבנו בה גורדי שחקים, והוקמו בה בתי מלון מפוארים, מרכזי קניות, מועדוני קאנטרי, מרכזי בילוי ומסעדות, ונדמה היה – רק לרגע – שגורלה מתהפך לטובה. אין שום סיבה לכך שהחלון שנפתח אז לא ייפתח מחדש, והפעם עם גיבויו של שדה הגז.

בהסכם אוסלו, שהיה מתווה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נקבע כי הגדה המערבית ורצועת עזה יהוו יחידה מדינית אחת, והפתרון שיימצא יהיה רלוונטי לשתיהן. אולם לאריאל שרון, שנבחר לראשות הממשלה ב-2001, לא היה שום עניין לממש את הסכם אוסלו, ושום אמון באף גורם ערבי, לא באש"ף ולא בחמאס (כפי שהכריז באזניי בשיחה ממושכת שקיימנו באפריל 2005, כשעמדתי בראש מפלגת מרצ).

שרון החליט לצאת באופן חד צדדי מרצועת עזה, ולפנות ממנה את ההתיישבות הישראלית. הוא לא קיבל מאף גורם בעולם הבטחה כי בכך תשתחרר ישראל ממחויבותה הבינלאומית לטפל בבעיית עזה כחלק מההסכם, אותו ירושלים לא ביטלה מעולם, אפילו לא ממשלות ימין קיצוניות כמו הנוכחית. הפלסטינים, ועמם העולם כולו, קיבלו את הנסיגה מעזה כחלק ממימוש הסכם אוסלו באשר לנסיגה מדורגת מהשטחים. הם לא העלו בדעתם, למשל, להקים מדינה פלסטינית בעזה או להכריז על הרצועה כעל שטח ריבוני פלסטיני שישתלב, בעתיד, בשטחים שמהם תיסוג ישראל בגדה המערבית, אף ששלטון הימין בישראל לא היה מונע זאת מהם.

נשיא ארה״ב לשעבר, ג'ורג' בוש הבן, אשר ראה עצמו מחויב להפצת הדמוקרטיה בעולם, כפה על שרון, תוך הפרת הסכם הביניים, להסכים להשתתפות חמאס בבחירות למועצה המחוקקת של הרשות הפלסטינית ב-2006, וזאת  למרות תמיכת הארגון באלימות וקריאתו להשמדת ישראל. באופן מפתיע, חמאס ניצח בבחירות. ישראל והעולם לא ידעו כיצד לעכל זאת. במקום להציב לחמאס מראש תנאים להשתתפות בבחירות, הציב העולם לחמאס לאחר נצחונו תנאים להכרה בו (התנערות מטרור, אימוץ ההסכמים הבינלאומיים שנחתמו על ידי אש"פ והכרה בישראל). כיוון שהחמאס לא העלה בדעתו לקבל תנאים אלה, העולם (בעיקר המערבי) סירב להכיר בו, והעדיף לראות במחמוד עבאס (אבו מאזן), הנשיא הפלסטיני שנבחר שנה קודם לכן, את הכתובת הפלסטינית היחידה.

חמאס ראה במצב שנוצר התנהגות צבועה של העולם, המתנכר להכרעתו הדמוקרטית של העם הפלסטיני. ביוני 2007 הארגון השתלט באלימות אכזרית על רצועת עזה, והרחיק ממנה את הרשות הפלסטינית. כל הניסיונות שנעשו מאז לפייס בין הממסד הפלסטיני ברמאללה להנהגת חמאס בעזה עלו בתוהו. כיוון שהמצרים רואים בחמאס, ובצדק, שלוחה של ארגון "האחים המוסלמים", וכיוון שעזה נמצאת בתווך שבין ישראל למצרים וזוכה לכתף קרה משתיהן, מנהיגי חמאס מחפשים דרכים לבטל את הסטטוס קוו ולהסיר את המצור מעל עזה, מבלי לשנות את מדיניותם כלפי ישראל וכלפי ההסכמים שבין אש"ף לישראל.

האירועים האחרונים ליד הגדר ברצועה נובעים מרצונם של תושבי עזה להיחלץ מהפינה שאליה נקלעו.

הפתרון לבעיה לא יימצא במפגשים האלימים בימי השישי הקרובים בין צעירים פלסטינים המוכנים להקריב את חייהם לשווא, לבין הצלפים הישראלים. אגרוף ברזל עשוי להיות פתרון לרגע, אבל כאן יש הכרח בפתרון ארוך טווח, ולכך יש שתי אפשרויות: האחת – שינוי בעמדת הנהגת חמאס באשר לשימוש באלימות, שיוביל אותה להפוך, בעתיד, לחלק מההידברות לשלום עם ישראל, כשבישראל יימצא פרטנר לשלום. השנייה – פתיחה בהידברות מידית על "הודנא,'' כלומר שביתת נשק מלאה לשנים אחדות, תוך מציאת פתרון לבעיית הטילים שנמצאים ברשות חמאס, מבלי שהתנועה תצטרך להכיר בישראל ובהסכמי העבר. מהלך צנוע זה יוכל לקרום עור וגידים בעזרת גורם כמו מצרים או רוסיה. בעבר כבר נעשו כמה ניסיונות להתקדם לקראת הודנא כזו, ואין סיבה שלא לחדשם בהקדם האפשרי.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: עזה

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept