ישראל פולס

זוהיר בהלול והמלכוד הערבי של מפלגת העבודה

p
המחבר
בקצרה
חידת גבאי מתבהרת: הוא רוצה להגיע לשלטון, גם במחיר התנכרות לערביי ישראל תוך שהוא מכוון למצביעי הליכוד. הזובור הפומבי שהעביר את בהלול ושתיקת הח"כים מוחקים בבת אחת את הניסיונות שנעשו במפלגת עבודה כל השנים לקרב אליה את האוכלוסייה הערבית.

הסכסוך שפרץ השבוע בין יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי לח"כ זוהיר בהלול, הסולחה המאולצת שהוכרזה ביניהם ושתיקתם של חברי הכנסת במפלגה נוכח הזובור הפומבי שהעביר מנהיג המפלגה את ח"כ הערבי – הם ציון דרך מסוכן ביחסי יהודים וערבים בישראל. לא פחות מכך, הם כתם בדברי ימיה של מפלגת השמאל הבכירה, שרק במערכת הבחירות האחרונות [2015] חבריה הבכירים יצאו נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו על סרטון "הערבים נוהרים לקלפיות" בטענה כי הוא מסית נגד ערביי ישראל.

מילא השיסוי של נתניהו, של מפלגות הימין ואפילו של מנהיג מפלגת המרכז יאיר לפיד (הזועביז), שמתרגמים לא פעם את הניכור בין יהודים לערבים לאמירות פופוליסטיות. השבוע גם גבאי תרם את חלקו.

תחילת הריב המתוקשר בהצהרה של ח"כ בהלול, כי אינו מתכוון לקחת חלק בישיבה החגיגית בכנסת לציון מאה שנים להצהרת בלפור. בהלול הסביר בהגיון רב כי זו איננה החגיגה שלו. "אתם קיבלתם בהצהרת בלפור את הזכות להגדרה עצמית, ואני בטוח שכל מי שראשו בקודקודו מבין שלעם ישראל מגיעה הגדרה עצמית, אבל מה עם בני עמי? מלבד הישראליות שלי אני שייך גם לפלסטיניות שלי... אינני ראוי להשתתף כבן חורין בישיבה החגיגית".

התגובה של גבאי הייתה חד משמעית ומהדהדת. היא למעשה הבהירה לבהלול שהוא אינו אדם רצוי במפלגת העבודה. בראיונות ובתדרוכים לתקשורת גבאי הבטיח כי "יפעל שאנשים שיוצאים בהצהרות קיצוניות, שלא מקדמות את האינטרסים של ציבור הבוחרים שלהם, לא יהיו ברשימת המחנה הציוני". נראה שלגבאי היה חשוב שהמסר המתלהם מול בהלול יקבל אופי של זובור תקשורתי פומבי, אחרת היה בוחר בדרך של בירור דיסקרטי בחדר. נדמה שהמסר העוצמתי כוון גם אל חברי כנסת במפלגה שהתכוונו לגבות את החירות של בהלול להביע עמדה לגיטימית.

בבת אחת מחק גבאי את הניסיונות שנעשו במפלגת עבודה במהלך השנים לקרב אליה את האוכלוסייה הערבית – מאז השבר הגדול של מהומות אוקטובר 2000, דרך המהלך ההיסטורי של עמיר פרץ כיו"ר העבודה בשנת 2007, כשמינה את ראלב מג'אדלה לשר הערבי המוסלמי הראשון בישראל.

את גבאי נדמה כל זה לא מעניין. גם לא עמדות השב"כ והמומחים לעניין לאורך השנים, שמצביעות על שילוב האוכלוסייה הערבית כמפתח להמשך חיים משותפים ובלימת מגמות הקצנה, אשר באה לידי ביטוי לעתים גם בנטילת חלק בפעולות טרור. שילוב ערביי ישראל איננו בגדר סלוגן – העתיד המשותף איתם הוא גורלי עבור המשך קיומה של מדינת ישראל כדמוקרטיה שוויונית ברוח מגילת העצמאות.

הסקרים בינתיים מחמיאים לאיש שרואה את עצמו ראש ממשלת ישראל הבא, וחזון אמיתי לדמותה של מדינת ישראל בעוד דור או שניים מהיום הם כפי הנראה לא כוס התה שלו. יו"ר העבודה רואה מגמות אלקטורליות ומספרים. עבורו מפלגת העבודה היא רק הפלטפורמה, ולכן אין לו בעיה להצהיר שהרשימה המשותפת היא פסולת חיתון לקואליציה עתידית בראשותו ושאין צורך בפינוי התנחלויות בהסכם שלום. ההצהרות הללו, כשהן באות מהאיש שעומד בראש מפלגת שמאל שחברי הכנסת שלה ברובם שותקים מחשש לנקמתו ומשתפים פעולה עם שינוי עמדות אידיאולוגי שנעשה בהבל פה – הן דרמטיות.

בהלול הוא ערבי ישראלי. כמו רובו של הציבור אליו הוא משתייך, הוא חש שותפות גורל לפלסטינים ומזדהה עם שאיפתם להגדרה עצמית ומדינה. זה אינו פשע, זה חלק מזהותו המורכבת והיותו חלק ממיעוט. זה נתון שעולה באופן עקבי בכל סקר דעת קהל. בהלול אינו ציוני, כמו שמיליון ערביי ישראל, שהם חמישית מאוכלוסיית המדינה, אינם ציונים ואינם חשים הזדהות עם הצהרת בלפור.

בהלול לא התמודד לכנסת במסגרת הליכוד, הוא בחר להיות חלק ממפלגת השמאל הישראלית הציונית המרכזית, בהנחה כי בניגוד למרצ יש לה סיכוי להחליף את שלטון הימין.

מאחורי בהלול בן ה-66 קריירה ארוכה ורבת הישגים כעיתונאי ושדרן ספורט ברשות השידור ובכלי תקשורת אחרים. גם כחבר כנסת הוא ממשיך לשדר בקביעות משחקי כדורגל בעברית רהוטה. הוא ללא ספק דוגמה כמעט אולטימטיבית לדו קיום, אפילו בבחירה שעשה כשהחליט להיכנס לחיים הפוליטיים בדצמבר 2014 ולהיות חבר במפלגה ציונית.

כצפוי הוא זכה אז לקיתונות של ביקורת, בוז והסתה מצד חברי הכנסת הערבים. ח"כ חנין זועבי כינתה את הצטרפותו לעבודה "משפילה", אך הוא נימק את בחירתו להצטרף לעבודה "מתוך אמונה שמפלגה זו יכולה להחליף את הימין הישראלי. רק מעמדת כוח אפשר לשנות מציאות. אני יוצר שיח חשוב מאוד עם הציבור היהודי, ואנצל אותו כדי לייצר מציאות חדשה".

חידת גבאי מאז נבחר ביולי 2017 הולכת ומתבהרת: הוא רוצה להגיע לשלטון, גם במחיר שינוי עמדות הליבה של מפלגת העבודה תוך שהוא מכוון למצביעי הליכוד, מה שקרוי הימין הרך. גבאי קורא סקרי דעת קהל, הוא מבין שאחרי אינתיפאדת היחידים הציבור היהודי רואה יותר ויותר בערבים משתפי פעולה עם האויב. גם ההנהגה הערבית הישראלית תורמת את חלקה בהעמקת הניכור ובהקצנה, כפי שהיה בהחלטתה להחרים את הלווייתו של הנשיא וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס – אייקון השלום האולטימטיבי (החלטה שזכתה לביקורת נוקבת מצד בהלול). אבל האם זה לא המקום עבור יו"ר מפלגת העבודה לגלות מנהיגות ולנסות לעצור את ההסלמה ביחסים?

גבאי מתרחק מהתיוג השמאלני, כפי שעושה לפיד. במובן הזה הוא גרורה של נתניהו והליכוד – ובעבודה אין מי שיעצור אותו. בנסיבות הללו נראה שלבהלול אין מקום יותר במפלגה אותה חשב להפוך לבית עבורו.

נמצא ב: ממשל

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X