לאורך השנים מעריך המודיעין הישראלי בעקביות מרשימה כי פיוס אמיתי בין רצועת עזה לגדה המערבית אינו מציאותי. גם אם יתרחש במודל כזה או אחר, אומרים ראשי המודיעין הישראלי בשב"כ ובאמ"ן, הוא יהיה מלאכותי ולא יחזיק מעמד לאורך זמן.
אחד מראשי השב"כ לשעבר, בשיחה עם אל-מוניטור, סיפר את הסיפור הבא: זמן לא רב לאחר חתימת הסכמי אוסלו [1993], הסכימה ישראל לפתוח לתקופת ניסיון את "המעבר הבטוח", כלומר מסדרון בו יוכלו תושבי עזה לנסוע ללא מחסומים ישראלים לשטחי הרשות הפלסטינית הצעירה. אלה היו ימיו הראשונים של הסכם אוסלו, רוח השלום עדיין נשבה באזור והאופטימיות שלטה בשטח. "כעבור פחות משבוע", משחזר ראש השב"כ לשעבר, "פנה אלינו מושל רמאללה והתחנן שנסגור את המעבר. הרמאללווים פשוט לא רצו לראות אצלם את העזתים", אומר הבכיר הישראלי, "מדובר בשתי אוכלוסיות שונות ונבדלות זו מזו, אין אהבה גדולה בין עזה לגדה, אין הזדהות אמיתית".
גם היום, כעבור יותר מעשרים שנה, ממשיך המודיעין הישראלי להעריך כי הפיוס המתוכנן בין רצועת עזה לרשות הפלסטינית בגדה הוא מפגש זמני של אינטרסים, ותו לא. לטווח הבינוני והארוך, אומרים גורמים במודיעין לאל-מוניטור, זה לא יחזיק מעמד. המטרה האסטרטגית של חמאס ממשיכה להיות דחיקתו של אש"ף אל מחוץ למעגלי השלטון והחלפתו כארגון השולט על העם הפלסטיני. המטרה הזו, אומרים בישראל, גם אם היא נראית כרגע רחוקה יותר, הייתה ונשארה האינטרס העליון של חמאס ובתחום הזה אין הבדל בין חאלד משעל לאיסמעיל הנייה ויחיא סינוואר.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
