ישראל פולס

מי רוצה עיתונאים תלויים בכיכר העיר?

p
המחבר
בקצרה
כפי שניסה להתנער בדיעבד מההסתה ששטפה את הציבור הישראלי לפני רצח רבין, כך ינסה נתניהו – שמסית נגד התקשורת על בסיס יומי ואינו מהסס לסמן עיתונאים מסוימים – לרחוץ בניקיון כפיו אם וכאשר ייפגע עיתונאי בישראל במסגרת עבודתו.

בשבוע שעבר [10 באוגוסט] העלה חקיין ישראלי לעמוד הפייסבוק שלו הקלטה של שיחת טלפון בה "מתח" את העיתונאי אמנון אברמוביץ', כשהתחזה לאהוד ברק. החקיין, יוסי וידר, הבטיח לאברמוביץ' סקופ עיתונאי בדמות הצהרה על התמודדותו (של ברק) על ראשות מפלגת העבודה ומשך את הפרשן הוותיק לשיחה על הצורך להביא לסיום שלטונו של בנימין נתניהו. אברמוביץ', שטוען כי ידע שמדובר במתיחה, שיתף פעולה עם קו השיחה של וידר.

פעילי ימין טענו אחר כך, שבכך חשף אברמוביץ' את עצמו כעיתונאי לא-אובייקטיבי, עם אג'נדה ברורה להפלת ראש הממשלה. תגובה צפויה, יש לומר. מדהימה יותר הייתה תגובתו של ראש הממשלה נתניהו. הוא שיתף את סרטון המתיחה בעמוד הפייסבוק שלו, המחזיק כ-2 מיליון עוקבים ונחשב לעמוד הנצפה והמשפיע ביותר בישראל. בעקבות השיתוף, התרומם גל עכור של הכפשות וגידופים נגד אברמוביץ' ברשתות החברתיות. הוא תויג כשמאלן קיצוני, עוכר ישראל ובוגד.

זוהי איננה הפעם הראשונה בה פוגש אברמוביץ', אחד הבכירים והמנוסים בפרשני הטלוויזיה בישראל, גלי הסתה ושנאה. לפני כשלוש שנים, במהלך מבצע "צוק איתן" [2014], כשערוץ 2 שידר מאולפן מיוחד מול הקריה בתל אביב, התגודדה לצד האולפן, בו ישב אברמוביץ', חבורה של פעילי ימין שקראה קריאות בגנותו וכינתה אותו "בוגד".

אברמוביץ' הוא גיבור מלחמה ישראלי שנכווה קשות בחלקים ניכרים מגופו במלחמת יום הכיפורים ואף זכה בצל"ש הרמטכ"ל. העובדות השוליות הללו לא מפריעות למגדפיו. יש מי שמסית אותם נגדו.

אברמוביץ' אינו לבד. גל עכור של הסתה נגד עיתונאים, שמלווה לפעמים באיומים, שוטף את הציבוריות הישראלית. לפני כשבועיים זה יכול היה להיגמר רע: גלעד שלמור, כתב טלוויזיה שסיקר מהומות ביפו, נאלץ להימלט על נפשו לאחר שהותקף בידי המון מוסת של ערבים ישראלים שהפליאו בו את מכותיו. הוא נזקק לאשפוז רפואי [29 ביולי].

אור הלר, הכתב הצבאי של ערוץ 10, ספג לפני כמה חודשים איומים מפורשים שיחוסל, אם לא יפסיק לבקר את החייל היורה מחברון, אלאור אזריה. העיתונאי רביב דרוקר, הידוע בביקורתו החריפה נגד ראש הממשלה, נזקק בעבר לאבטחה אישית צמודה. עיתונאי נוסף, גיא פלג, המרבה לדווח על חקירות ראש הממשלה, הופתע לגלות בשבת האחרונה תמונה של רעייתו וארבעת ילדיו הקטינים, שהועלתה בעמוד הפייסבוק הפרטי של המשפחה, מופיעה גם בעמוד של פעיל ימין שהוסיף את הכיתוב הבא: "נאחל להם מה שהם מאחלים למשפחת נתניהו, ואפילו כפול".

עיתונאים רבים נוספים מדווחים על איומים, קללות וסוגים נוספים של אלימות מילולית. בדרך כלל, אלה מגיעים מפעילי ימין, שאינם מרוצים מהסיקור של התקשורת את ראש הממשלה נתניהו וחקירותיו. הכמעט-לינץ' ביפו היה קשור דווקא בהסתה לאומנית של ערבים ישראלים. כך או אחרת, מקצוע העיתונות הפך להיות מקצוע בסיכון בישראל. זה לא רק המודל הכלכלי שקורס. עכשיו, גם הביטחון האישי מתדרדר.

את האחריות על ההתדרדרות הזו מטילים רבים על ראש הממשלה נתניהו. מסלול ההתנגשות בין נתניהו לחלקים נכבדים מהתקשורת הישראלית אינו דבר חדש, אבל בשנים האחרונות, בעיקר מאז ניצחונו בבחירות 2015, הולכים העניינים ומתדרדרים.

נתניהו מאשים את התקשורת הישראלית באין סוף האשמות חמורות ואינו מהסס לצאת באופן אישי נגד כלי תקשורת ואפילו נגד עיתונאים מסוימים, ובשיא הכוח. לפני כשבוע [9 באוגוסט], בכנס תמיכה בראש הממשלה שהתקיים בתל אביב, האשים נתניהו את "התקשורת והשמאל" בניהול "מסע ציד אובססיבי נגדי" ו"בניסיון לבצע הפיכה שלטונית". מה הפלא שבתוך הקהל שהריע לו היו גם כאלה שהניפו כרזות כמו "גיא פלג אלמנה שחורה", ורבים מהנוכחים הביעו את דעתם וזעמם על התקשורת בקולניות.

צריך לשמור על פרופורציות: הסיכוי שנראה בישראל תופעות הנהוגות בטורקיה בעתיד הנראה לעין, אינו גבוה. בישראל אין עיתונאים שנעצרים בגין דעותיהם, אבל יש בישראל עיתונאים המפוטרים בגין עמדותיהם, או כאלה שנאלצים להילחם על פרנסתם בגלל שהם ביקורתיים כלפי נתניהו. ישראל היא דמוקרטיה אמיתית והמערכת החיסונית שלה עדיין מתפקדת, למרות מאמצי ההחלשה האינטנסיביים מכיוון השלטון.

יחד עם זאת, מעמדם של העיתונאים הולך ומדרדר ושכבות רחבות באוכלוסייה החלו לתייג אותם כסוג של חתרנים במקרה הטוב, או "אויבי העם" במקרה הפחות טוב. להיות עיתונאי בכנס פוליטי של הימין הולך והופך לעניין מסוכן.

נתניהו, שמסית נגד התקשורת על בסיס יומי, מתנער מכל אחריות לתופעות המדאיגות הללו. מבחינתו, התקשורת איבדה את אמון העם באשמתה הישירה, בכך שהיא משרתת אג'נדה פרטית ומנהלת נגדו מסע צלב. זכותו של נתניהו להאמין בתיאוריה הזו. יחד עם זאת, בעידן בו היכולת להפיץ מידע בקרב המונים הופרטה והתקשורת איבדה את המונופול שלה בתחום, בתקופה בה כלי התקשורת הפופולארי ביותר ברשת הוא עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה, לא ברור מדוע נמשכת האובססיה של נתניהו בכל הקשור ל"תקשורת השמאלנית".

כפי שניסה להתנער בדיעבד מההסתה ששטפה את הציבור הישראלי לפני רצח ראש הממשלה יצחק רבין ב-1995, כך ינסה נתניהו לרחוץ בניקיון כפיו אם וכאשר ייפגע עיתונאי בישראל במסגרת עבודתו בעתיד הקרוב. בדיוק כמו אז, גם הפעם נתניהו מוכן לקחת את הסיכון.

כזכור, אחרי רצח רבין הפך נתניהו לראש הממשלה. בימינו, כל מה שהוא רוצה, זה להישאר ראש ממשלה. הדרך להגשמת המשימה הזו עוברת בהמשך התנגשות יומיומית עם התקשורת, אותה סימן כ"דמון" המודרני שלו, לתשואות ההמונים.

נמצא ב: journalism, social media, incitement, benjamin netanyahu, freedom of the press

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X