חמאס דוהרת לזרועות איראן

עוד לפני פרוץ משבר קטאר, החל איסמעיל הנייה לסלול את דרכה של חמאס חזרה לידי טהרן, לשמחתם של אנשי הזרוע הצבאית. שובה של איראן לרצועת עזה מדליקה נורות אזהרה בישראל ועלולה לסבך את חמאס עם מצרים.

al-monitor .

נושאים מכוסים

gaza strip, yahya sinwar, izz ad-din al-qassam brigades, ismail haniyeh, khaled meshaal, hamas

יונ 6, 2017

סלאח אל-ערורי הוא בכיר חמאס הראשון שנאלץ לעזוב את קטאר [4 ביוני] בעיצומו של המשבר המדיני החמור הפוקד כעת את הנסיכות. יחד עמו עזב גם מוסא דודין, תושב הגדה לשעבר, ששוחרר בעסקת שליט והפך לחבר בכיר בתשתית הטרור שהקים אל-ערורי – תחילה בטורקיה ואחר כך בקטאר – במטרה להוציא לפועל פיגועים בגדה.

הלשכה המדינית של חמאס קבעה את מושבה בנסיכות העשירה בינואר 2012, כשבכיריה נטשו את דמשק בתחילת מלחמת האזרחים. אבל אז כמו היום, הניתוק (בין הרצועה לקטאר) אינו רק גיאוגרפי אלא גם בעל השלכות מהותיות על דרכה של התנועה. כשעזב חאלד משעל את דמשק ועבר לקטאר, כל האוריינטציה של הארגון השתנתה. מתנועה שהייתה קשורה בטבורה לסוריה ולאיראן, הפכה חמאס לתנועה המחוברת לעטיניה השופעים של הנסיכות העשירה ונאלצת להתיישר עפ"י תכתיביה.

הניתוק מאיראן והמעבר לקטאר עצר כמעט לחלוטין את אספקת הנשק והמימון האיראני לתנועה, ואלמלא חבל ההצלה שהשליך אמיר קטאר למשעל, הסיכוי של חמאס לשרוד בתוך הסערה ששטפה את העולם הערבי היה קלוש.

מאז הקמתה, חמאס נאלצה להתאים את עצמה לאפוטרופוס התורן שמממן את פעילותה. המדינות הערביות שניתקו בימים האחרונים את יחסיהן עם דוחא מאשימות את הנסיכות במימון טרור. אבל בכל הקשור לחמאס, קטאר - בניגוד לאיראן - אילצה את התנועה להתמתן. באופן יחסי, כמובן.

בעצם, עוד לפני פרוץ המשבר הקטארי, סלל איסמעיל הנייה, מחליפו של משעל בתפקיד ראש הלשכה המדינית, את דרכה של חמאס חזרה לזרועותיה של איראן. על פי דיווח בעיתון הלונדוני "אל-שרק אל-אווסט", בשבוע שעבר [31 במאי] התקיימה בביירות פגישה בין נציגי חמאס לאנשי משמרות המהפכה בנוכחות נציגים של חיזבאללה. בפגישת הפיוס סוכם על חידוש הסיוע הכספי של טהרן לחמאס.

בחודש ספטמבר 2016 דיווח העיתון מפי מקורות מהימנים, כי איראן פועלת במרץ לבחירתו של הנייה לתפקיד ראש הלשכה המדינית במקומו של משעל. הנייה נבחר, והנה איראן שוב חוזרת לשחק תפקיד בזירה הפלסטינית, לשמחתם של ראשי הזרוע הצבאית. מאז ניתוק הקשרים, בכירי עז א-דין אל-קסאם האיצו בדרג הפוליטי למצוא דרך להתפייס עם איראן ולו רק כדי שההתעצמות הצבאית תימשך. אבל כל כל עוד משעל היה בתפקיד, מאמציהם עלו בתוהו. הם מעולם לא סלחו לו על "בגידתו.'' לכן, ספק רב אם פגישת הפיוס בביירות בשבוע שעבר התקיימה על רקע המתחים בין קטאר לעולם הערבי. הפגישה לא נקבעה כנראה רק בגלל שבחמאס הבינו לאן נושבת הרוח הקטארית ורצו משום כך להשיב את העטרה האיראנית ליושנה, אלא מסיבות עמוקות יותר.

בין אם מדובר בעיתוי מקרי או במהלך מתוכנן, עובדה היא כי חמאס חוזרת להיות בת חסות של איראן.

אבל התקרבות חמאס לטהרן עלולה ליצור משבר עם מצרים. בתחילת השבוע נקרא מנהיג התנועה בעזה, יחיא סינוואר, להגיע לקהיר לסבב שיחות עם ראשי המודיעין המצרי. חמאס מוצאת את עצמה שוב בפרשת דרכים, אך הפעם המצב מורכב ומסובך מבעבר. אם חמאס תעניק לאיראן דריסת רגל בעזה, כפי שדורשים אנשי הזרוע הצבאית, כל מאמצי התנועה להתקרב למצרים ולזכות באמונו של הנשיא עבד אל פתאח א-סיסי, יירדו לטמיון. אם תיכנע ללחץ המצרי ותפנה עורף לאיראן, תאבד חמאס את האפוטרופוס היחיד המוכן כעת לממן את פעילותה.

בתוך תנועת חמאס התקיים עד לאחרונה ויכוח עז בין הפלגים השונים על ברירת המחדל. מה עדיף – קטאר או טהרן? הכסף הקטארי שמיועד בעיקר לתשתיות אזרחיות ברצועת עזה, או הכסף האיראני שנועד לבסס את כוחה ועוצמתה של הזרוע הצבאית? לאור ההתפתחויות האחרונות, הברירה כבר לא קיימת יותר. נדמה כי קטאר לא תוכל להמשיך להחזיק את חמאס, ואיראן היא על כן האופציה היחידה.

על פי דיווח ברשת הלבנונית אל-מיאדין (שדיווחה לראשונה על "הלחצים החיצוניים" המופעלים על קטאר לסלק משטחה את מנהיגי חמאס), רשימת מגורשי חמאס מדוחא מעידה כי ידה של ישראל הייתה במעשה, וכי כל השמות מקורם בחקירתם של אסירי חמאס בבתי הכלא הישראלים. כלומר ישראל, באופן ישיר או עקיף דרך מצרים או סעודיה, לחצה, וקטאר בלית ברירה נכנעה.

אין זה אומר שישראל במעשיה דחפה את חמאס לחיקה של איראן, כי מאמצי ההתקרבות נעשו הרבה לפני כן. אולם דבר אחד ברור: שובה של איראן לעזה, כפי שהיה בימי האינתיפאדה השנייה אז הזרוע הצבאית של חמאס הייתה זרוע מבצעת של טהרן, מדליקה נורות אזהרה בישראל.

הנחת העבודה של מערכת הביטחון הישראלית עד כה, אשר הדרג המדיני פעל לפיה, הייתה שבמצב הנוכחי חמאס מאוים, שהוא שרוי במצוקה כלכלית וצבאית ושאין לו שום עניין או יכולת לשנות את "כללי המשחק" שהתקבעו אחרי "צוק איתן" [2014].

עכשיו עושה רושם שישראל תאלץ לשנות משמעותית את מדיניותה כלפי רצועת עזה בכלל וכלפי חמאס בפרט. כל דריסת רגל איראנית תחשב לאיום ביטחוני על ישראל. ערב מבצע "צוק איתן" טבע ראש הממשלה בנימין נתניהו את האמירה "חמאס אחראי וחמאס ישלם". האמירה הזאת היא בעלת תוקף גם היום. אם חמאס בעידן של הנייה וסינוואר תפתח את שערי עזה להשפעה איראנית צבאית, חמאס ישלם על כך. 

מאמרים מומלצים

נפתלי בנט הוא נזק במשרד הביטחון
שלומי אלדר | | פבר 25, 2020
הסדרה בעזה – בין סיסמה ריקה לאחיזת עיניים
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 25, 2020
ירח הדבש המוזר בין נתניהו לסינוואר
בן כספית | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 21, 2020
גורלו הפוליטי והאישי של נתניהו תלוי על בלון
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | פבר 13, 2020
חמאס לנתניהו ובנט: לא מפחדים ממלחמה
שלומי אלדר | עזה | פבר 12, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020