ישראל פולס

עוד חוזר הניגון: נתניהו חוזר לתירוץ ״הקואליציה הימנית״

p
המחבר
בקצרה
גם מי שלא לקח חלק בחגיגות הימין אחרי בחירתו של טראמפ, לא העלה על דעתו שנתניהו יחזור מהר כל כך למצב של מגננה מפני אפשרות לתהליך מדיני עם הפלסטינים, כפי שהיה בתקופת אובמה.

חודש אחרי כניסתו של הנשיא דונלד טראמפ לבית הלבן הערכתי כאן שראש הממשלה בנימין נתניהו עוד יתגעגע לברק אובמה. אודה על האמת, לא תיארתי לעצמי שזמן קצר כל כך לאחר מכן ייאלץ נתניהו להסיר את האבק מעל אותו תירוץ עבש ששימש אותו מול ממשל אובמה: אני משתוקק לסיים את הסכסוך, אך למרבה הצער, הקואליציה הימנית–קיצונית שלי לא מאפשרת לי לזוז, אפילו הקפאה זמנית של הבנייה במאחזים תביא לסיום הקריירה הפוליטית שלי בטרם עת. כפי שניסח זאת כאן בן כספית השבוע (15 במאי), נתניהו נאלץ לבחור בין סדק ביחסים עם ממשל טראמפ לבין משבר ביחסים עם הבית היהודי, בראשותו של נפתלי בנט. ואולם, האופציות העומדות בפני נתניהו רבות ומגוונות יותר. ולא מהיום.  

כשאובמה בא לקהיר ביוני 2009, כדי לשאת שם את נאום השלום שלו, הוא הפציר בעמיתו המצרי חוסני מובארק שיתחשב במצבו הפוליטי של נתניהו ולא ילחץ עליו יתר על המידה בעניין ההתנחלויות. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) סיפר לי אז שמובארק אמר לאובמה כי איש לא כפה על נתניהו לבחור את שותפיו לממשלה, וכי עדין פתוחה בפניו הדרך לקואליציה חלופית, מתונה ושוחרת שלום. הנשיא המצרי לא שכח לעדכן את האורח החשוב שגם לאבו מאזן יש אילוצים פוליטיים פנימיים שעליו להתחשב בהם. מובארק הזכיר לאובמה שמצרים ושאר חברות הליגה הערבית ממתינות בקוצר רוח לתגובה ישראלית ליוזמת השלום שלהן מ-2002, שמציעה לישראל יחסים נורמליים כמעט עם כל המדינות המוסלמיות תמורת סיום הכיבוש ופתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים.

לא הרבה השתנה מאז. האופציה של ממשלה חלופית, שתאפשר לנתניהו להקפיא את הבנייה מחוץ לגושי ההתנחלויות, שרירה וקיימת. פסגת הליגה הערבית אשררה בסוף מארס את יוזמת השלום שלה. יתרה מכך, השבוע פורסם ב"וול סטריט ג'ורנל", כי המדינות הסוניות גיבשו מסמך הכולל שורה של צעדי נורמליזציה עם ישראל, שבהם פתיחת קווי טלקומוניקציה ישירים בין ישראל לכמה ממדינות ערב, פתיחת המרחב האווירי של מדינות המפרץ בפני חברות תעופה ישראליות והסרת מגבלות על סחר עם ישראל. בתמורה לכך המדינות הסוניות - בנות הברית הטבעיות של ישראל במאבק נגד איראן וחיזבאללה - שירושלים תעשה צעדים צנועים למדי בזירה הפלסטינית, כמו הקפאת בנייה חלקית בהתנחלויות בחלק מהגדה המערבית והקלת ההגבלות על סחר עם רצועת עזה.

בכירי המחנה הציוני שביקרו בשבוע שעבר בוושינגטון, בראשם יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג ומנהיגת התנועה ציפי לבני, הבהירו לבני שיחם בממשל טראמפ כי הסיעה שלהם תתמוך בכל מהלך שיקדם את "העסקה הגדולה" שהנשיא שואף לגבש. בצמרת המחנה הציוני מעריכים שאם נתניהו יציג מחדש את המתווה שגיבש עם הרצוג באוקטובר 2016, קודם שראש הממשלה נסוג ממנו, רוב חברי הסיעה יסכימו להחליף את בנט וחבריו סביב שולחן הממשלה. המתווה, שפורסם ב"הארץ" בתחילת מארס, כלל נכונות לפשרות טריטוריאליות על בסיס פתרון שתי המדינות וריסון משמעותי של הבנייה בהתנחלויות, כולל "הקפאה שקטה" של הבנייה מחוץ לגושים. כמו כן, נתניהו הסכים לאפשר בנייה פלסטינית וקידום פרויקטים פלסטיניים בשטח C ושיקום הומניטארי של רצועת עזה. בנוסף לכך ממשלת ישראל הייתה אמורה להכריז כי היא רואה בחיוב את הרוח הכללית של יוזמת השלום הערבית ואת המרכיבים החיוביים שכלולים בה.

היוזמה להקמת ממשלה חלופית עלתה על שרטון, לאחר שנתניהו סירב לעגן את ההבנות עם הרצוג במסמך חתום. הרצוג ידע שלנתניהו אין בעיה לדבר היום בלהט על פתרון שתי המדינות ולמחרת להתנפל על השמאלנים שתובעים לקדם את הפתרון הזה. בראשית ימי כהונתו של אובמה, כשנתניהו היה מבוהל מנאום השלום חוצב הלהבות שהלה נשא בקהיר, ראש הממשלה מיהר לשלוף את נאום בר אילן. כעבור שלוש שנים, בני בגין, שהיה אז שר בממשלת נתניהו, אמר לקבוצת סטודנטים באוניברסיטה העברית שנאום בר-אילן ותפיסת שתי המדינות אינם עמדת הממשלה, וכי העובדה שהם לא הובאו לדיון בממשלה מאפשרת לו להיות חבר בה. העובדה שאובמה לא עמד בתוקף על כך שנתניהו יציג בפניו החלטת ממשלה חדה וברורה בסוגיות ליבת הסכסוך, אפשרה לראש הממשלה להחזיק בשלטון, ואחרי בחירות 2015 אף להרכיב את הממשלה הימנית ביותר בתולדות המדינה.

בכנסת הנוכחית יש מיעוט קטן יחסית - שתיים וחצי מפלגות (הליכוד, הבית היהודי וחלק מישראל ביתנו) - המתנגד לפתרון שתי המדינות במסגרת של הסדר שלום וביטחון אזורי. אם יעלה בידי טראמפ לגבש את העסקה הגדולה שעליה הוא מרבה לדבר, יימצא בכנסת רוב מוצק שיתמוך בה. סקר דעת קהל, שנערך בדצמבר האחרון על ידי מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב ומכון PSR ברמאללה מגלה, כי 58 אחוזים מהישראלים היהודים ו-57 אחוז בקרב הפלסטינים תומכים בפתרון שתי המדינות כחלק מהסכם שלום אזורי.

צריך לקוות שצוות היועצים של טראמפ יספר לו שאם הוא יביא לירושלים "עסקה" שתוביל לסיום הסכסוך עם הפלסטינים, עטופה בשלום אזורי, הוא יהפוך לגיבור לאומי של שני עמים. או אז הוא יהיה ראוי לפרס נובל לשלום הרבה יותר מקודמו בבית הלבן. איזה כיף יהיה לו לראות את החבר'ה מ-CNN מדווחים מהטקס באוסלו. זאת, כמובן, בתנאי שהוא ישרוד את שלל הסקנדלים שנשרכים אחריו, ושהדמוקרטיה האמריקאית לא תצליח להגן על עצמה מפניו.

נמצא ב: naftali bennett, arab peace initiative, hosni mubarak, zionist camp, barack obama, benjamin netanyahu, donald trump, two-state solution

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X