האמנם עם יהודי חופשי בארצו?

גם אחרי 69 שנות קיום, לישראל אין גבולות מוכרים. הם אפילו אינם מוסכמים על מיליוני ישראלים ויהודים שמזדהים עם ערכי הציונות, אך אינם חוגגים את "שחרור יהודה ושומרון ורמת הגולן"

al-monitor .

נושאים מכוסים

oslo accord, jerusalem, anniversary, west bank, israeli occupation, independence day, judea and samaria

מאי 2, 2017

יום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל עומד בצלו של יום השנה ה-50 למלחמת 67׳. הצל הזה מדגיש את הסדקים שהניצחון הצבאי המפואר במלחמת ששת הימים פער בלבה של החברה הישראלית ומוסיף לקרוע אותם. בשנה ה-69 להקמתה של המדינה, חלק אחד מהחברה היהודית, בניצוחה של הממשלה, יחגוג יובל לשחרור ירושלים, וירים כוסיות במלאת 50 שנה לשחרור יהודה ושומרון ורמת הגולן. חלק אחר מהחברה היהודית, יחד עם המיעוט הערבי, יציין יובל לסיפוח הכפוי של ירושלים ולכיבוש הגדה המערבית (מלחמת האזרחים בסוריה הוציאה לפי שעה את רמת הגולן מהמשוואה).

"להיות עם חופשי בארצנו", שרים המוני בית ישראל בטקסי יום הזיכרון ויום העצמאות. האם השליטה על עם אחר עושה את העם היהודי היושב בציון יותר חופשי מכפי שהיה לפני 50 שנה? והיכן שוכנת אותה ארץ? גם אחרי 69 שנות קיומה, ל"ארצנו" אין גבולות מוכרים. הם אפילו אינם מוסכמים על מיליוני ישראלים ויהודים שמזדהים עם ערכי הציונות, אך אינם שותפים למצעד הדגלים בעיר העתיקה ב"יום ירושלים" ולא חוגגים את "שחרור יהודה ושומרון ורמת הגולן". 

במלאת 69 שנים לעצמאותה ו-50 שנה לניצחון הצבאי המפואר ביוני 67׳, ישראל הולכת ומתרחקת מהגשמת הכרזת העצמאות שלה בה' באייר תש"ח. כתוב שם כי "מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". עוד נכתב שם כי מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. היא קוראת לבני העם הערבי, תושבי מדינת ישראל, לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.

ב-1966, ערב הכיבוש, עשתה המדינה צעד חשוב לקידום חירותם של כל נתיניה; היא ביטלה את הממשל הצבאי שהגביל את זכויותיהם של בני המיעוט הערבי בישראל. כ-1.8 אזרחי ישראל הערבים נהנים כיום מזכויות פוליטיות מלאות ונוטלים חלק ניכר בבניין הארץ. מאז יוני 67׳ ישראל שולטת בכוח הצבא בכשלושה מיליון בני אדם אחרים, החיים בגדה ובמזרח ירושלים ובכשני מיליון תושבי רצועת עזה. גורלם נתון בידי ישראל, השוללת מהם את חירותם, רומסת את כבודם ופוגעת בזכויות האדם הבסיסיות שלהם.

"אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו", נכתב בהכרזת העצמאות. יותר מ-15 שנה חלפו מאז שכל חברות הליגה הערבית הושיטו לישראל יד לשלום ולשכנות טובה באמצעות יוזמת השלום הערבית (2002). מדי שנה הליגה הערבית מאשרת מחדש את היוזמה ושבה להושיט את ידה לשלום, אך במקום לאחוז בה ישראל נאחזת בשטחים שנפלו לידה במלחמת 67׳. המילה "שלום" נחשבת במקרה הטוב למילה נרדפת לתמימות, ובמקרה הרע לתבוסתנות.

לפני 69 שנה קראו אבות היישוב לאומות המאוחדות "לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים". הסכמי השלום עם מצרים וירדן ובעיקר הסכם אוסלו, פתחו לרווחה את שערי משפחת העמים בפני מדינת ישראל. ואולם, הכיבוש המתמשך ומפעל ההתנחלויות סוגרים את השערים. רבים וטובים במשפחה היהודית המורחבת הולכים וסוגרים את לבם ואת כיסם בפני ישראל הכובשת.

המסמך המכונן של מדינת ישראל מבטיח חופש מצפון, חינוך ותרבות לכל אזרחיה. עוולות הכיבוש והרצון להסתירם, שוחקים את חופש המצפון עד כדי התרת דמם של מתנגדיו. בשבוע שעבר (26 באפריל) כינתה סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי את פעילי בצלם ושוברים שתיקה, חיילים משוחררים ואזרחים שומרי חוק, בתואר המסית "אויב". שר התיירות יריב לוין השווה את ארגוני זכויות האדם הללו למחתרת הבאסקית.

שר החינוך, נפתלי בנט, מספר לילדי ישראל כי "עם אינו יכול להיות כובש בארצו״, ושולף את הנרטיב התנ"כי כראיה ניצחת לבעלותה של ישראל על "יהודה ושומרון". מנהלי בתי ספר ומורים שמזמינים נציגים של ארגוני זכויות אדם להרצות בפני התלמידים מסכנים את משרותיהם. שרת התרבות, מירי רגב, מענישה מוסדות תרבות שנותנים ביטוי ליוצרים וליצירות שאינם הולכים בתלם.

ואף על פי כן ולמרות הכל, כמעט מחצית (44 אחוז) מהציבור היהודי מעריכים שמצבה של ישראל הוא טוב מאוד או טוב ו-39 אחוז חושבים שהוא "ככה ככה". מדד השלום שפורסם השבוע (30 באפריל) מצא באופן מפתיע כי שני שלישים מערביי ישראל מרוצים ממצבה של המדינה. הערכתם את הישגי המדינה (למעט העניין הביטחוני), הייתה אף היא גבוהה יותר מאשר הערכתם של היהודים. רוב גדול מאוד (86 אחוז) מהיהודים ורוב קטן (51 אחוז) מהערבים גאים בהיותם ישראלים.

נראה שהציבור הישראלי מעדיף לראות את המחצית המלאה של הכוס, של מדינה שקמה לפני 69 שנה ופרחה מדם, יזע ודמעות של העם היהודי. הוא מצליח להעלים עין מהמחצית השנייה, זו המורעלת בדם, יזע ודמעות של עם אחר.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

ישראל מעוניינת באבו מאזן חלש אבל שולט
שלומי אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 18, 2020
האם השמאל הציוני יצביע לרשימה המשותפת?
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | פבר 18, 2020
דין עזה אינו כדין הגדה: המשוואה המוטעית של בנט
שלומי אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 7, 2020
האם נתניהו ויתר על סיפוח לפני הבחירות?
דני זקן | הבחירות בישראל | פבר 10, 2020
"עסקת המאה" – פרס לטרור היהודי ומתכון לאלימות
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 4, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020