האם הליכודניקים באמת רוצים לחזור לשכם ורמאללה?

אף אחד מחברי הכנסת ושרי הליכוד, שדרשו מנתניהו לסגת מרעיון שתי המדינות בפגישתו עם הנשיא טראמפ, לא העז לדרוש ממנו לחזור לערים הפלסטיניות מהן נסוגה ישראל. הם רק רצו לגזור קופון פוליטי בקרב חברי הימין הקשה במפלגה.

al-monitor .

פבר 15, 2017

כשראש הממשלה בנימין נתניהו עשה את דרכו ביום שני אחר הצהריים לוושינגטון [13 בפברואר] לקראת פגישתו עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, התקיים בחדר סיעת הליכוד בכנסת כינוס רב משתתפים בשם "להתנער מרעיון שתי המדינות". מלבד חברי כנסת וראשי רשויות, בלטו בנוכחותם גם שרים בליכוד ובהם גלעד ארדן, אופיר אקוניס וגילה גמליאל, וכן יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. בסך הכל כמחצית מחברי הסיעה הפגינו נוכחות באירוע שיזם "המטה הלאומי בליכוד" המזוהה עם המתנחלים – נוכחות מרשימה בהתחשב בעובדה כי מרביתם אינם טורחים להגיע לישיבות הסיעה השבועיות בהן נוכח ראש הממשלה.

במקרה הזה, יותר משהיה דחוף להם לדרוש מנתניהו לסגת מרעיון שתי המדינות, ביקשו השרים והח"כים לגזור קופון פוליטי בקרב חברי הימין הקשה במפלגה.

נתניהו, שעודכן יום קודם על קיומו של האירוע והספיק לפני המראתו לשמוע גם את דרישת יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט לקבור את רעיון שתי המדינות, הצהיר על כבש המטוס: "אני אוביל ואני אנווט. זה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות. להוביל ולנווט את הברית ההיסטורית בין ישראל לארה"ב לטובת האינטרס הלאומי של מדינת ישראל ולטובת אזרחי ישראל".

דברי נתניהו כוונו לכל אותם שרים, המנצלים את פגישתו עם טראמפ כדי להצטייר כאילו הם מחשקים אותו לקראתה. בנט, כמו גם כל שרי הליכוד, הח"כים ופעילי התנועה האידיאולוגים, יודעים שלנתניהו אין כוונה לסגת פומבית מחזון שתי המדינות כפי שהם דורשים ממנו; הם בסך הכל מנצלים לצרכיהם את הפרופיל התקשורתי הגבוה של פגישת ראש הממשלה עם הנשיא האמריקאי.

לנתניהו אין כוונה "להתנער" מרעיון שתי המדינות, בו תמך פומבית לראשונה ביוני 2009 ב"נאום בר אילן" בלחץ הנשיא ברק אובמה, כמה חודשים לאחר תחילת כהונתו השנייה (של נתניהו). גם אז, בדיוק כמו היום, נתניהו מצהיר על תמיכה ברעיון, אבל מסייג אותו באופן שלא מאפשר לפלסטינים לקיים על בסיסו משא ומתן: החל מדרישתו המקדמית להכיר במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי וכלה בעמידתו על כך שהמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת. נתניהו מבחינתו מצא את הנוסחה האולטימטיבית להציג לעולם מצד אחד רצון טוב להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים, ומצד שני להוכיח שהסרבן הוא אבו מאזן.

גם עתה, כאשר בבית הלבן יושב נשיא שנחשב לפרו-מתנחלים, נתניהו אינו מתכוון לסגת מרעיון שתי המדינות. הוא מבין שזו תהיה איוולת מדינית מבחינתו, ולכן הוא ממשיך להצהיר על מחויבותו לרעיון. כך היה בראיון שהעניק לתוכנית "60 דקות" של סי.בי.אס [11 בדצמבר], במסגרתו הצהיר כי לא שינה את עמדתו – הוא עדיין מאמין בפתרון שתי המדינות שיחיו בשלום זו לצד זו, וכי הוא מעוניין שטראמפ יסייע לו.

גם בישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני הארוכה שכינס ביום ראשון, יממה לפני המראתו לוושינגטון, המשיך נתניהו לדבוק לכאורה ברעיון שתי המדינות. על פי הדלפות לתקשורת מהישיבה, חשף נתניהו בפני השרים כי כבר בשיחת הטלפון הראשונה שקיים עם טראמפ יומיים לאחר השבעתו [22 בינואר], אמר לו נתניהו כי הוא בעד שתי מדינות, אך הפלסטינים סרבנים ולכן לא ניתן להשיג זאת בעת הנוכחית.

סביר להניח, שכמו שבנט לא יפרק את הממשלה על סירובו של נתניהו לסגת מפתרון שתי המדינות, כך גם איש משרי הליכוד שנכח בכינוס לא באמת יפרוש מהממשלה בשל כך.

במבט לאחור ניתן לומר שנתניהו כמנהיג הימין, הוא זה שתרם את התרומה המשמעותית ביותר ליחס המרוכך לרעיון שתי המדינות בליכוד ובימין בכלל. קו פרשת המים הוא נאום בר אילן. ממרחק השנים היום קצת קשה לזכור, אבל עצם העלאת צמד המילים "מדינה פלסטינית" בקולו של נתניהו היוותה סנסציה. עד אז הוא הקפיד לחמוק מכך, אף שכראש ממשלה בקדנציה הראשונה [1999-1996] נאלץ ליישם את הסכמי אוסלו.

מאז נאום בר אילן, שב נתניהו וחזר על תמיכתו בפתרון שתי המדינות באינספור הזדמנויות – למשל בפגישותיו עם אובמה או עם מנהיגים אחרים בעולם, בנאומים בכנסת ובישיבות ממשלה. מדובר בעשור כמעט בו נתניהו כראש ממשלה וכמנהיג הימין מזוהה עם רעיון שתי המדינות. לאמירות החוזרות הללו יש כמובן אפקט מצטבר. אף שנתניהו מבחינת מעשים לא הראה כוונות אמיתיות למימוש הרעיון – התרחש מפנה תודעתי בקרב רוב תומכי ומצביעי הליכוד. רעיון שתי המדינות, אשר בעבר נחשב לסדין אדום בקרב הגרעין הקשה שתמך ברעיון ארץ ישראל השלמה, מתקבל כעת במעין השלמה.

יתרה מכך, אף אחד משרי הליכוד או מעשרות הפעילים שהגיעו ביום שני לכנסת ודרשו מנתניהו "לנטוש" את רעיון שתי המדינות, לא העז לדרוש ממנו למשל לחזור לשכם, לחברון או לרמאללה – הערים הפלסטיניות מהן נסוגה ישראל לאחר הסכמי אוסלו. אף אחד גם לא דרש לשוב לעזה.

הסיבה לכך היא פשוטה, כפי שהסביר לאל-מוניטור אחד מחברי הכנסת של הליכוד: "הליכודניקים לא רוצים את צה"ל בתוך הערים הפלסטיניות ובטח שלא בעזה. הם מבינים שזה לא טוב. אני כבר לא שומע ליכודניקים נלחמים על רעיון ארץ ישראל השלמה, ולביבי נתניהו היה חלק חשוב בזה. אחרי כל כך הרבה פעמים שהוא הצהיר על שתי מדינות זה הוטמע בתנועה".

הח"כ הנ"ל, שנכח בכינוס מסיבות פוליטיות ברורות, אינו מוכן לדבר לציטוט, מכיוון שגם הוא מעוניין להיראות כאידיאולוג בעיני הקבוצות הימניות הקשות במפלגה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020