ישראל פולס

מוחמד דף דורש מעמד על לזרוע הצבאית בהנהגת חמאס

p
המחבר
בקצרה
איסמעיל הנייה, שיתמנה בקרוב למנהיג חמאס, יאלץ לפעול על פי תכתיביה של הזרוע הצבאית. המציאות ברצועה היא שמי שאוחז בנשק הוא בעל הדעה המכתיב את המדיניות, כך שהמנהיג הפוליטי הוא בעצם המוציא לפועל של שיגיונותיו ורצונותיו של מוחמד דף.

איסמעיל הנייה צפוי לחזור בימים אלה לעזה [ינואר 2017] – כחמישה חודשים אחרי שעזב את הרצועה עם רוב בני משפחתו לקטאר - כדי לעמוד מקרוב אחר תהליך הבחירות למועצת השורא, המועצה העליונה של התנועה הקובעת את נתיביה. חברי השורא בוחרים את חברי הלשכה המדינית של החמאס וכן את מנהיג התנועה. הנייה הוא המועמד המוביל להחליף את ח'אלד משעל, אשר הודיע בקיץ האחרון שלא יתמודד על הנהגת התנועה אך ימשיך להיות חייל מגויס בשורותיה. משעל הבין כי הזרוע הצבאית, עז א-דין אל-קסאם, מתנגדת להמשך כהונתו. הוא גם הבין כי לא יוכל להיבחר שוב לתפקיד עם אופוזיציה נחושה כל כך.

הבחירות למועצת השורא הן סודיות. מספר המועמדים, זהותם ותהליך הבחירה הם חסויים ואפילו מספר הנבחרים נחשב לסוד כמוס; זאת מחשש שייפגעו על ידי ישראל.

הנייה עזב בזמנו את עזה ועבר לקטאר משום שהאמין שמשם - בניגוד לעזה הנצורה – תהיה לו שליטה על קולות המצביעים (מהרצועה והגדה), ושכך יוכל להתגבר על כל הקשיים בדרך למינוי המיוחל כראש תנועת חמאס.

האיש אשר שימש כנושא כליו של מייסד התנועה השייח' אחמד יאסין, היה סמוך ובטוח שהמינוי מונח בכיסו, שהוא היורש של משעל, או למעשה היורש הטבעי של יאסין. שניהם (יאסין והנייה) הגיעו ממחנה הפליטים א-שאטי, שניהם היו בשר מבשרה של התנועה. ויותר מכך, הנייה חי את רוב חייו ברצועה. זאת בניגוד למשעל שחי שנים רבות מחוץ לשטחים. רק פעם אחת, אחרי מבצע "עמוד ענן" [2012] ואחרי שכבר הודיע שלא יתמודד עוד על ההנהגה, שינה משעל את דעתו, הגיע לעזה, הניף אצבעותיו כמנצח והודיע שהוא יתמודד שוב על הנהגת התנועה. אז, בקושי רב, עם תמיכתו של אחמד ג'עברי, זכה משעל לקדנציה נוספת.

רוב מנהיגי התנועה משוכנעים היום שהיה זה מקח טעות וכי משעל דרדר את חמאס למצב הקשה בו התנועה נמצאת היום. לדעתם, נדרשת כעת מנהיגות נמרצת ורעננה שתחלץ את חמאס מהמשבר העמוק בו היא שקועה.

אבל הנייה, כך נראה, לא לקח בחשבון את האופוזיציה מבית. הוא לא הבין שאת מדורי הגיהינום שעבר משעל עד שזכה בתמיכת הזרוע הצבאית יצטרך גם הוא לעבור. הדרך להנהגת התנועה עוברת, מסתבר, דרך מנהרות עזה. כדי להיות מנהיג חמאס נדרשת לא רק תמיכתו של מוחמד דף, אלא גם אתנן פוליטי שישביע את רעבונם של בכירי הזרוע הצבאית.

מפרטים שהגיעו לאל-מוניטור עולה כי במהלך ההכנות לבחירות מועצת השורא, נתגלע סכסוך עמוק בין הזרוע המדינית לבין הזרוע הצבאית, שהציגה "רשימת דרישות" כדי שהנייה יוכתר למנהיג חמאס. לפי מקורות מהימנים בעזה, בכירי הזרוע הצבאית דרשו לקבל ייצוג נרחב בהרכב מועצת השורא ודרשו שכל החלטה משמעותית בעתיד, כגון הקמת ממשלת אחדות עם הרשות הפלסטינית, תקבל גם את אישורה של ההנהגה הצבאית. בנוסף דרשה הזרוע הצבאית לשריין מקום לנציגיה בהנהגה המדינית, מה שיעניק לה שליטה מוחלטת בתנועה. באופן הזה מנהיג חמאס, בין אם יהיה זה הנייה ובין אם זה יהיה מוסא אבו מרזוק, יהפוך למעשה לחותמת גומי של ההחלטות שיקבלו דף או אחד מבכירי הזרוע הצבאית האחרים.

תוצאות הבחירות למועצת השורא היו אמורות להתפרסם ברבים באמצע חודש דצמבר [2016] אך נדחו. לא ברור אם תהליך הבחירות אכן הסתיים או נגדע באיבו. הידיעות על כך סותרות. מקור אחד ברצועת עזה אמר לאל-מוניטור כי הבחירות נעצרו בשלב הראשון; מקור אחר בתנועת חמאס טען בשיחה עם אל-מוניטור כי המצביעים מימשו את הצבעתם וכבר יש תוצאות. על פי המקור, למרות ההצבעה מתנהל עדיין ויכוח מר על ההרכב הסופי של הרשימה, אף כי ברור שהנייה נבחר למנהיג חמאס.

דבר אחד כנראה ברור: הנייה, אם אכן נבחר, יאלץ לפעול במסגרת הגבולות והקווים שתסמן לו הזרוע הצבאית. מנהיג תנועת חמאס הפך להיות – ומשעל חש זאת היטב על בשרו – למוציא לפועל של שיגיונותיו ורצונותיו של מוחמד דף.

הנייה למד עם השנים את מגבלות הכוח של ההנהגה הפוליטית ואת העובדה שהזרוע הצבאית היא השלטת בפירמידת הכוח ברצועה. לחמאס אין חוקה, אין בלמים שלטוניים, אין דין ואין דיין. המציאות היא שמי שאוחז בנשק הוא בעל הדעה ובעל הכוח המכתיב את המדיניות, ועל המנהיג הפוליטי להיות קשוב לרצונות הזרוע הצבאית.

לפני שיחזור לרצועת עזה, הנייה צפוי לקיים סדרת פגישות עם בכירי המודיעין המצרי בקהיר, בהן יתחייב שאין לתנועתו - כולל לזרוע הצבאית עליה אין לו שליטה - כל נגיעה לגורמי הטרור הג'יהאדיסטי הפועלים בסיני. אחרי שייכנס לעזה, הוא יחל במשא ומתן עם הזרוע הצבאית עד שייצא עשן לבן. אין לו הרבה ברירות. אם הנייה רוצה להיות מנהיג חמאס, עליו להתיישר ולקבל את תכתיביו של דף. אחרת ימצא את עצמו מחוץ לשורות ההנהגה.

השאלה היא, איזה מן הנהגה פוליטית-מדינית זאת, שמנהיגה הנבחר הוא בסך הכל חותמת גומי של נושא הנשק המצמיד את נשקו לרקתו. שאלה זו הופכת למעניינת פי כמה נוכח העובדה שיושב ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן הסכים בשבוע שעבר [18 בינואר], בתום מרתון שיחות במוסקבה, להקים ממשלת אחדות עם חמאס. הוא הרי ודאי יודע שהזרוע הצבאית היא ששולטת בעזה, ולא ההנהגה המדינית אשר משמשת לה רק עלה תאנה. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: unity government, hamas-fatah relations, hamas, izz ad-din al-qassam brigades, khaled meshaal, shura council, ismail haniyeh

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept