ישראל פולס

האופציה האסיאתית של נתניהו

p
המחבר
בקצרה
במקביל להתערערות היחסים עם המערב ובעיקר עם ארה"ב, נתניהו מעודד התקרבות לסין. בעוד השוק הסיני מוצא עניין רב בכלכלה הישראלית, מבקרי המהלך מזהירים מאפשרות שגורם זר ישלוט בנכסים אסטרטגיים לאומיים של המדינה.

לפני כמה שבועות [יולי 2016], באחת מהצהרותיו התכופות לתקשורת, הפטיר בנימין נתניהו כבדרך אגב את העובדה ששוחח יום קודם לכן, פעם נוספת, עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. לפני שנה או שנתיים, שיחה בין ראש ממשלת ישראל לנשיא רוסיה הייתה שווה ידיעה נפרדת, בולטת, בעמודי חדשות. במציאות הנוכחית, זה כבר לא סיפור.

על פי כמה מקורות ישראלים הבקיאים במערכת היחסים בין ישראל לרוסיה, השיחות הטלפוניות בין נתניהו לפוטין הם עניין שבשגרה. בחודשים האחרונים פגש נתניהו את פוטין שלוש פעמים. באותה תקופה, הוא לא פגש אפילו פעם אחת את נשיא ארצות הברית ברק אובמה ואף סירב להזמנת אנשי הנשיא למפגש בארה"ב. השאלה שנותרה היא האם נתניהו ואובמה ייפגשו בספטמבר הקרוב, במהלך כינוס עצרת האו"ם בניו יורק. ההערכה היא שכן, אבל במערכת היחסים האיומה שבין שני אלה, קשה להתחייב על קיום הפגישה.

במקביל להתרחקות המהירה מאובמה, רושם נתניהו התקרבות מהירה לא פחות לפוטין, אבל לא רק אליו. גם מערכת היחסים הישראלית עם סין מתחממת בקצב של מיקרוגל. בשנים האחרונות משקיעה ישראל אנרגיה רבה במאמץ לשדרג את יחסיה עם המזרח הרחוק, דרום מזרח אסיה, הודו, קוריאה ומדינות נוספות.

לא כולם בישראל מאושרים מהתהליך הזה. האם הוא בא "על חשבון" היחסים הקרובים של ישראל עם המערב, ובעיקר עם האיחוד האירופי וארצות הברית? אנשיו של נתניהו נשבעים שלא. גם גורמים במשרד החוץ, הנשלט על ידי נתניהו, יודעים להסביר בשיחה עם אל-מוניטור שאין סיבה שהמהלך הישראלי יפגע ביחסיה האסטרטגיים עם בעלות בריתה המערביות.

לא כולם משוכנעים בכך. אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, כבר פרסם כמה מאמרים, כולל חוות דעת מקצועית מפורטת פרי עטו, נגד ההתקרבות הישראלית המוגזמת לסין. הלוי התייחס לרכישת חברת המזון הישראלית "תנובה" בידי הסינים [2014], ולכוונת הממשלה לאשר לקונצרן סיני ענק לסלול מסילת רכבת ממרכז הארץ לאילת, פרויקט ענק בעל חשיבות אסטרטגית מיוחדת.

על פי הלוי, כמו גם מבקרים נוספים של התהליך הזה, ישראל צריכה להיזהר מאפשרות שגורם זר שמניעיו לא ברורים ישלוט בנכסים אסטרטגיים לאומיים. תנובה היא חברה השולטת בענף המזון הטרי בישראל. קו הרכבת לאילת אמור להיות עורק תחבורה אסטרטגי בעל חשיבות רבה. סין, למרות ההתקרבות המואצת לישראל בחמש השנים האחרונות, ממשיכה להחזיק מערכת יחסים קרובה במיוחד עם ממשלת איראן, הנחשבת בישראל ל"שטן הגדול" והאיום העיקרי שמרחף עדיין על עצם קיומה של ישראל. כשישראל נותנת לסין דריסת רגל בנכסיה האסטרטגיים, תוך התעלמות מהקרבה הסינית לאיראן, יש לא מעט גורמים בירושלים (המערכת המדינית) וגם בתל אביב (הממסד הביטחוני) שמרימים גבה.

המוטיבציה של נתניהו להפנות את ישראל מזרחה נובעת מכמה גורמים עיקריים: ראשית, היחסים המתערערים עם המערב, ובעיקר עם ארה"ב. גם זקני הדיפלומטיה הישראלית אינם זוכרים מתי בפעם האחרונה לא היה ציר הידברות אינטימי רצוף בין נשיא אמריקאי לראש ממשלה ישראלי.

לנתניהו היסטוריה ארוכה של ניסיונות להפחית את תלותה האסטרטגית של ישראל בארה"ב. כשנבחר לראשונה לראשות הממשלה ב-1996, הכריז בנאומו בפני שני בתי הקונגרס שיפעל להורדה הדרגתית של הסיוע האמריקאי לישראל, עד ביטולו הסופי. בשורה התחתונה, הסיוע האזרחי האמריקאי לישראל אכן בוטל, אך הסיוע הצבאי הוגדל במקביל כך שישראל לא הפסידה דולר אחד של כסף אמריקאי. כשחזר לשלטון [2009], מצא נתניהו מולו אמריקה דמוקרטית עם נשיא ליברל, שהיו רחוקים מתפיסת עולמו ומדיניותו מרחק רב. מטבע הדברים, הוא החל להשקיע אנרגיה בכיוונים אחרים.

הגורם החשוב השני לפנייתה של ישראל מזרחה טמון בקשיים ההולכים וגוברים בהם נתקלת ישראל ביחסיה עם המערב. תנועת ה-BDS, תחילת החרמתם של מוצרים ישראלים בשווקים אירופים, האיום בסנקציות והיחסים המתדרדרים עם ארה"ב גרמו לנתניהו להמציא את "האופציה האסיאתית".

לפני כמה שנים, בעיצומו של משבר כלכלי, ביקש נתניהו משרי ממשלתו לקצץ ככל האפשר בנסיעותיהם לחו"ל, למעט נסיעות לסין. נתניהו גילה את השוק הסיני האדיר בשנים האחרונות. ב-2013 ערך ביקור ממלכתי מתוקשר בסין, ובמארס 2016 ביקרה סגנית ראש ממשלת סין, ליו יאנדונג, בישראל. במהלך ביקורה הציע נתניהו להכריז על אזור סחר חופשי בין ישראל לסין, והכריז כי הסינים דנים בכך ברצינות. ישראל, אמר נתניהו, מוכנה להחיל אזור סחר חופשי עם סין "מיד".

מדיניותו של נתניהו כלפי סין נתקלת בחיבוק סיני חם. הסינים לא משלמים על כך מחיר כלשהו: יחסיהם עם איראן נותרו כשהיו, ובכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני הם ממשיכים להישאר ניטרליים במקרה הטוב. יחד עם זאת, הם מסתערים על הכלכלה הישראלית בסדרת רכישות ענק של חברות ישראליות. "תנובה" היא דוגמה טובה, אך יש רבות אחרות. הם רכשו את "מכתשים אגן" [2011]; היו שותפים להשקעה ב"ווייז", שנמכרה ל"גוגל" ב-2013; ורכשו לאחרונה סדרה גדולה של חברות טכנולוגיה, הייטק וטכנולוגיה רפואית ישראלית במיליארדים רבים.

לי קא-שינג, הסיני העשיר בעולם, שגזר קופון אישי שמן במכירת "ווייז", אף הודיע ב-2013 כי הוא מוכן לתרום 130 מיליון דולר לטכניון, אחת האוניברסיטאות היוקרתיות בישראל, בתנאי שזו תקים בסין שלוחה טכנולוגית.

בטווח הקצר, רואה הכלכלה הישראלית ברכה רבה בהסתערות הסינית, המעשירה את קופת המדינה ומגדילה את פוטנציאל הרווח. השאלה היא, מה יקרה מעבר לטווח הקצר. כמו בתחום המדיני, גם כאן יש המזהירים מנטייתם של הסינים להעתיק רעיונות וטכנולוגיות. ישראל דלה במשאבי טבע ועשירה מאוד במשאבים רעיוניים וטכנולוגיים. השאלה היא, האם היא תדע לשמור עליהם.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: vladimir putin, technology, european union, china, benjamin netanyahu, barack obama, asia

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept