ישראל פולס

חמאס מאבד את הרחוב העזתי

p
המחבר
בקצרה
מנהיגי חמאס ברצועה חשים שהציבור בעזה מיואש מהמצב ומאס בשלטונם, אך הניסיון לקדם עסקת אסירים נוספת עם ישראל באמצעות הפעלת מניפולציות מוכרות על דעת הקהל הישראלית הוא כישלון ידוע מראש.

מה הניע את דובר גדודי עז א-דין אל-קסאם להציג לפני כשבועיים [1 באפריל] בטלוויזיה של חמאס את תמונותיהם של ארבעה ישראלים – שני חיילי צה"ל שנהרגו במבצע "צוק איתן" ושני אזרחים – המוחזקים בידיו? לכאורה ביקש החמאס להכחיש כי מתקיים משא ומתן בעניינם של הארבעה, אך העניין מורכב הרבה יותר מכך.

חמאס מחזיק כיום [2016] בשתי גופות של חללי צה"ל שנפלו בצוק איתן – הדר גולדין ואורון שאול, ובשני אזרחים שחצו את הגבול מישראל לעזה – אברה מנגיסטו והישאם אל-סייד, תושב היישוב הבדווי חורה. שמו של הצעיר הבדווי היה אסור עד כה לפרסום לבקשת המשפחה, אבל לאחר שחמאס חשף את תמונתו ואת שמו בשידור, יצא אביו לתקשורת ואמר כי בנו חולה וזקוק לטיפול.

משך תקופה ארוכה טען חמאס כי מנגיסטו ואל-סייד כלל אינם בידיו, בניסיון לגרום לישראל לשלם עבור מידע על אודותיהם. אבל כשישראל הבהירה כי היא אינה מתכוונת לשלם מחיר מוגזם עבור גופות חיילים ועבור שני אזרחים שחצו את הגבול, חמאס מצמץ ראשון והודה כי הוא מחזיק בשני האזרחים ומעוניין לקדם עסקת חילופי שבויים.

בין ישראל לחמאס הועברו תחילה מסרים באמצעות ד"ר ראזי חאמד וד"ר גרשון בסקין, שסייעו בזמנו לשחרורו של החייל גלעד שליט, וכן בערוצים נוספים כגון שליחי האיחוד האירופי והמצרים. נתניהו עצמו העלה את הסוגיה בפני קנצלרית גרמניה [פברואר 2016], ובחודש שעבר הסוגיה נדונה בביקור משלחת חמאס במצרים. לאל-מוניטור נודע כי חברי המשלחת, בראשה עמד ד"ר מחמוד א-זהאר, דרשו את שחרורם של מאות אסירים מבתי הכלא בישראל, אך ישראל מצדה מוכנה לשחרר רק אסירים אשר שחרורם יוגדר כשחרור מסיבות הומאניות – כלומר אסירים חולים או מבוגרים שריצו את רוב תקופת מאסרם ואינם נחשבים ככאלו עם דם על הידיים.

כעת נדמה, כי העיתוי של דובר חמאס להכחיש את קיומו של משא ומתן להחזרת גופות החיילים והשבת שני האזרחים נובע מחזרתה של משלחת חמאס ממצרים ומהבנתה שעסקה כמו זו שהם חפצים בה – לא תצא אל הפועל.

חילופי המסרים בין ישראל לחמאס מתנהלים כבר יותר משנה ללא התקדמות. בשנה הזו מצבו של חמאס הלך והחמיר. אין מדובר רק במצב הכלכלי הקשה ברצועה וההתדרדרות ביחסים בין חמאס למצרים, אלא גם בתחושה המקננת בתוך הנהגת חמאס ופעיליו שרוב הציבור בעזה פשוט מאס בשלטונם.

ביטוי למיאוס ולביקורת הקשה על שלטון חמאס לא ניתן, כמובן, למצוא בתקשורת הפלסטינית ובוודאי גם לא ברשתות החברתיות. מאז השתלטו גדודי עז א-דין אל-קסאם על מוקדי הכוח ברצועה בהפיכה צבאית [2007], שלטון הפחד הוא ששולט בשטח. מי שמעז להביע ביקורת על חמאס עלול להיעצר ולעבור עינויים. צעירים שניסו לקיים בעזה עצרות מחאה, זכו לביקורי בית של אנשי עז א-דין אל-קסאם, שהיכו אותם מכות נמרצות. הלקח נלמד. אף צעיר בעזה לא יעלה על דעתו היום להפגין נגד חמאס.

מצד שני, צעירי הרצועה מדברים ביניהם על המצב העגום בעזה וחולקים זה עם זה את ייאושם וחוסר התקווה מתנועת חמאס, שהבטיחה שינוי ורפורמה אך דרדרה את הרצועה עוד יותר. צעירי עזה אף מעבירים מסרים לצעירי הגדה ברשתות החברתיות תוך שימוש בשיטת הצפנה ורמזים, כדי שרק "יודעי דבר" יקראו את הביקורת.

"גם זה מסוכן", אומר לאל-מוניטור צעיר מחאן יונס. "הרחוב כבר מזמן לא עם חמאס. לא רק בגלל המצב ברצועה וההפרדה מאחינו בגדה, אלא שלאט לאט הבנו כולנו, צעירים ומבוגרים, שהם הקימו שלטון מושחת שדואג רק לעצמו. אם היו בחירות היום בעזה, הם (חמאס) היו נוחלים תבוסה צורבת".

לדעתו, זו הסיבה שתנועת חמאס לעולם לא תקיים בחירות ברצועה ולעולם גם לא תתפייס עם הפת"ח.

יוצא מכך שהדרך היחידה, כביכול, של חמאס להביא בשורה לתושבי הרצועה היא באמצעות עסקת אסירים נוספת עם ישראל. עסקה כזו תאפשר לגדודי עז א-דין אל-קסאם ומנהיגי התנועה "לחגוג", גם כשאין להם כל סיבה למסיבה. כדי לקדם עסקה, על פי תפיסתם, מבקשים בגדודי עז א-דין אל-קסאם להפעיל שוב מניפולציות על דעת הקהל הישראלית, ומכאן הייתה קצרה הדרך להצגת תמונותיהם של הישראלים שבידי חמאס. הודעת חמאס, אגב, לא ציינה כי מדובר בגופות חיילים, אלא נטעה אשליה כאילו חמאס מחזיק בחיילים חיים.

דובר גדודי עז א-דין אל-קסאם אף הפעיל עד לאחרונה חשבון טוויטר בעברית שנועד לצורכי "עדכון" על מצב "החטופים". המסרים הללו נועדו כאמור להפעיל לחץ על דעת הקהל בישראל, שעד כה מגלה אדישות לגבי עסקה אפשרית עם חמאס; בוודאי בהשוואה לתנועת התמיכה שקמה בישראל בעניינו של שליט.

אם מנהיגי חמאס סבורים שבאמצעים אלה הם יצליחו להניע את ישראל לקראת עסקת חילופי אסירים רחבה; ואם מנהיגי חמאס סבורים שעסקת חילופי אסירים היא בבחינת סוכריה לתושבי הרצועה; אזי כל מה שצעירי עזה אומרים על הנהגת חמאס הוא כנראה נכון.

חמאס, שהייתה בעבר תנועה הנטועה בעמה, מנותקת כעת מאוד מתושבי עזה. השלטון, עושה רושם, השחית גם אותה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: prisoner exchange, palestinian prisoners, palestinian leaderships, hamas popular support, hamas, gilad shalit, gaza strip, gaza blockade

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept