ישראל פולס

ליד ביתו של איזה חבר כנסת יש יריות מדי יום?

p
המחבר
בקצרה
"אני נמצא בכפר קאסם ואין יום שאני לא שומע ירי", מספר ח"כ עיסאווי פריג' ממרצ בראיון לאל-מוניטור. "בכל בית שלישי בחברה הערבית יש נשק בלתי חוקי. אבל כל עוד הנשק הזה נמצא בחצר האחורית של ישראל - זה לא מעניין".

"לפני שבוע הייתי ברומא. הבת שלי מתקשרת אלי בצהריים ואומרת לי: 'אני בדרך חזרה מבית הספר ויורים ברחוב'. כנראה שני עבריינים רדפו אחד אחרי השני. אני מוצא את עצמי חסר אונים, אומר לה: 'רוצי תתחבאי באחד הבתים'. בפעם אחרת, הבן הקטן שלי, בן 7, סיפר לי שהיה עם אמא באוטו וראה מישהו 'יורה על אלוהים שבשמיים'. לא הבנתי מה הוא אומר, והסתכלתי על אשתי. אז היא סיפרה לי שהנהג במכונית שלפניהם בצומת הוציא את היד מהחלון עם אקדח והתחיל לירות למעלה. כל זה קורה במדינת ישראל, עשר דקות מתל אביב ועולם כמנהגו נוהג. כך נראית שגרת החיים בכפר קאסם, עיר ערבית במרכז ישראל".

האחראי לתיאור הזה, מהחצר האחורית של מדינת ישראל, הוא ח"כ עיסאווי פריג' ממרצ. פריג' נולד בכפר קאסם ב-1963, ומאז לא עזב אותה, בדיוק כמו הוריו המבוגרים. הוא נישא שם והקים משפחה בת שבעה ילדים.

לפעמים דווקא תיאור בנאלי של אירוע שגרתי, כמו ילד בן 7 שמספר בקור רוח איך ירו לידו בנשק חם, או נערה שבדרכה מבית הספר מחפשת מחסה מקרב יריות – עוזר להבין שמשהו רע מאוד מתרחש.

הראיון לאל-מוניטור עם פריג' הוא עדות ממקור ראשון על ההתעלמות העקבית של המדינה מתופעת הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי, תופעה שסוקרה גם כאן לא אחת. פריג' וראשי רשויות במגזר מתריעים כבר שנים על הסכנות וההשלכות של ריבוי מאגרי הנשק. אולם רק כשהתברר שהמחבל שביצע את הפיגוע בתל אביב לפני כחודש (1 בינואר) הוא ערבי ישראלי שלקח את כלי הנשק של אביו, בממשלה החלו להקדיש לסוגיה תשומת לב.

את הראיון עם פריג' כדאי לכל ישראלי לקרוא. משום שהוא מתאר את החלום ושברו. הוא מתאר את רצונו כאזרח ערבי בישראל לגדל את ילדיו בחברה שוויונית וצודקת, את רצונו כפוליטיקאי לשרת את הציבור מתוך מפלגה ציונית, בעוד החלום הזה מתרסק מדי יום מחדש אל קיר המציאות שבה קובעי הטון הם נפתלי בנט ומירי רגב.

אל-מוניטור: איך אתה חווה את גל הטרור הנוכחי כערבי ישראלי, כשאתה חוזר לכפר קאסם בערב מהעבודה בכנסת?

פריג': אני מנהל הרבה שיחות עם הוריי ועם אנשים מבוגרים בכפר קאסם. אני שומע מהם שתקופה כזאת לא זכורה להם. יש הרבה דאגה. אני רואה את זה בחיי היום יום שלנו כאוכלוסייה ערבית שמתכנסת בתוך עצמה, כי מיעוט מתחיל לשמור על עצמו במצבים כאלה. צר לי מאוד שהגענו למצב כזה, שבו הממשלה מקדמת מדיניות מפלגת, עד שרוח המפקד מחלחלת לכל מקום בחברה.

אפילו חוסר ההיגיון בחיי היום יום מתחיל להשתלט עלינו. לאחרונה קראתי שלפי דו"ח ה-OECD, אנחנו חברה יותר מושחתת ויותר ענייה, אבל מאושרת. איך כל הדברים האלה התחברו ביחד? הפכנו להיות חברה שבה חוסר הנורמליות שלנו הפך להיות שגרתי, כמו שלהגיד אמירות גזעניות נגד הערבים זה חלק מהשגרה. אנחנו יותר גזעניים, אבל מאושרים. שום דבר לא מתרחש בחלל ריק. בכל צד יש תמיד אשמים, אבל ההיגיון הפשוט אומר: המדינה, שהיא הריבון, היא האשמה העיקרית – היא הרי אמורה ליישם את שלטון החוק. ברגע שאזרח רואה ששלטון החוק הזה מתפורר לנגד עיניו, אז הוא מתחיל להתנהג כמו בג'ונגל. מתחיל לקחת את החוק לידיים. וזה מה שקורה במגזר הערבי.

אל-מוניטור: אתה יכול לפרט במה מתבטאים הדברים?

פריג': תארתי את שגרת החיים של הילדים שלי. זה אומר הכל. על פי נתוני המשטרה שניתנו לי באופן אישי על ידי קצינים בכירים, יש ביישובים הערבים חצי מיליון כלי נשק. המשמעות היא שבכל בית שלישי בחברה הערבית יש נשק בלתי חוקי. אני נמצא בכפר קאסם ואין יום שאני לא שומע ירי באיזה פינה. כל חודש חמישה-שישה פצועים. החודש הזה חמישה פצועים, ומשפחות מתכנסות בתוך עצמן ועושות הודנא ויש שקט. כלומר גם המשטרה יכולה לדעת מי המעורבים, אבל זה לא מעניין אותה. אף אחד לא נעצר והכל מתנהל כרגיל. אז האזרח שרואה את הדברים האלה מבין שהוא יורה במישהו, אבל אף אחד לא עוצר אותו והוא לא צריך לתת דין וחשבון לאיש. הוא מבין שעליו לדאוג לעצמו. אני שומע ממורים בבית הספר שצעירים מבתים טובים רוכשים כלי נשק כדי להגן על עצמם.

אל-מוניטור: זו לדעתך מדיניות סדורה של הממשלה?

פריג': כל עוד הנשק הזה נמצא בחצר האחורית של המדינה אז זה לא מעניין. אבל כאשר הנשק הזה עובר מערבה אז זה לא בסדר. כמו שהיה בדיזנגוף.

אל-מוניטור: לאחרונה כינית הרג של ילדה פלסטינית שניסתה לפגוע בחייל במחסום בענתות "רצח". מדוע? החייל ניסה להגן על עצמו.

פריג': כשראיתי את הסרטון, שבו ילדה בת 13 בסך הכל רצה אחרי חייל מבוגר, מיומן באמנות לחימה וחמוש, לא הבנתי למה היה צריך להרוג אותה. זו ילדה שרצה אחריך בצעדים איטיים ואתה יורה כדור אחד והורג אותה. זו מדיניות הרג ולא נטרול, וצריך להגיד את האמת: זו הוצאה להורג. אין שום הסבר אחר למה שראיתי. כי כשרים מדברים על כדור בין העיניים - זה מחלחל. מדאיג אותי שזו מדיניות שנועדה לשמר את אווירת הפחד והאויב הנצחי והמתח – הכל כדי להצדיק את הענישה הקולקטיבית חסרת הרסן. כדי שכל זה יקרה צריך לאבד כל ערך של מוסר, ואנחנו הפכנו להיות חברה בלתי מוסרית. זה עובד בשני הצדדים: חברה אלימה שבה חייל הורג ילד במחסום או מבצע הוראות של חיפושים משפילים על אנשים, איך הוא חוזר הביתה, ואיך הוא יתפקד בחיים? האם זה לא ישליך על החיים שלו?

אל-מוניטור: אתה חווה זאת כערבי ישראלי גם בכנסת?

פריג': בוודאי. בכנסת יש מירוץ כותרות והמצאות חוקים מצד ח"כים בימין שמבטאים רדיפה והסתה. זה קורה כל יום. השבוע היה לנו למשל את חוק המישוש (שמגביר את החופש של שוטרים לבצע חיפוש גופני על אזרחים; מ"מ). כל החקיקה האנטי דמוקרטית האלימה והדורסנית לא מוסיפה כלום. המירוץ הוא איך להיות יותר יצירתי בלהביא כותרת אנטי ערבית. עולם מעוות שבו להיות פטריוט זה לרדוף את הערבים.

אל-מוניטור: אתה מרגיש שאתה מצליח להשפיע במשהו?

פריג': אני עושה לעצמי חשבון נפש יומיומי, ושואל את עצמי מה אני עושה שם? אני חושב שעצם העובדה שאנחנו במרצ מצליחים להיות המצפון והמצפן של חברה נורמלית, זה המינימום שאנחנו יכולים לתרום. להמשיך להשאיר את הדברים האלה על סדר היום. אבל אני פוחד מהרגע שאנחנו, מרצ, כשמאל יחיד במדינה, לא נהיה חלק מההוויה הפוליטית. זה מאוד מדאיג אותי. אני רואה את זה בכנסת, שאם אנחנו לא קמים ומתנגדים ומתריעים - דברים ממשיכים. ביבי אפילו הצליח לשכנע את יו"ר האופוזיציה [יצחק בוז'י הרצוג] לאמץ את הדרך שלו.

אל-מוניטור: הרצוג רק אמר שזה לא הזמן להסכם עם הפלסטינים. הוא לא ויתר על רעיון שתי המדינות.

פריג': אם זאת האמת של בוז'י אז הוא נמצא במקום הלא נכון. כי התוכנית שלו עומדת בניגוד מוחלט למצע של מפלגת העבודה. אם זאת האמת שלו, הוא לא צריך להיות מחובר למצע שהוא לא מאמין בו. זה מריח מגזענות: ברגע שאתה מדבר לפלסטינים בצורה כזאת של היפרדות בסגנון "שיעופו לנו מהעיניים" זה נשמע לא טוב. אתה לא צריך לדבר ככה לשכנים שלך, הם לא ילכו לאף מקום. אתה צריך לדבר אליהם בנימה חיובית, לא בנימה של סלידה. זה לא נכון, כי המקום הזה - יהיו בו שתי יישויות זו לצד זו. הן יהיו מחוברות כלכלית, פוליטית וגם חברתית, ואין פתרון אחר.

לצערי ביבי הצליח: הפכנו להיות מדינה יותר לאומית, יותר דתית ופחות אזרחית. אנחנו אופוזציה של 59 חברי כנסת, כמעט חצי מחברי הבית, ואנחנו לא מתנהגים כמו גוף שצריך להחליף שלטון. כולם מתנערים מהשמאל. אני, לעומת זאת, גאה שאנחנו במרצ שם. האבסורד הוא שמציגים אותנו כמנותקים מהמציאות. במציאות הזאת, אתה לגיטימי רק אם אתה ממשיך לדכא ולא משתמש במילה כיבוש. עוד מעט תהיה הצעת חוק שמי שמשתמש במילה כיבוש עובר עבירה פלילית.

אל-מוניטור: מה לדעתך הפגיעה הכי משמעותית בערביי ישראל בתקופת שלטונו של נתניהו?

פריג': ראש הממשלה עושה כל כך הרבה רע לערבים, שקשה להגיד דבר אחד. אבל הכי זועק לשמיים הוא חוק הלאום. זה הכי מדאיג אותי. חוק הלאום חוסם אותי מלהיות ישראלי כי אני צריך להיות יהודי, בניגוד לעיקרון מגילת העצמאות לשוויון אזרחי. בא ביבי ומתעקש על חוק הלאום, ואני הופך להיות, על פי חוק, אזרח סוג ב'. תפיסת הבית היהודי מחלחלת לכל מקום: "אנחנו לא כובשים - אנחנו חזרנו למולדת", ומי שמדבר נגד זה - מוציאים אותו ממעגל הלגיטימציה. אומרים שהוא מלשין, אומרים שהוא שתול, שהוא לא פטריוט ושהוא עוכר ישראל. כל יום נחצים עוד ועוד קווים אדומים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: right wing, racism, meretz, kafr qasim, issawi freij, israeli-palestinian conflict, benjamin netanyahu, arab israelis

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept